מה מניע אשת ספר ישראלית לכתוב רומן ביוגרפי על חייה של סופרת בריטית נודעת? השאלה הזאת שבה ונתלתה מעל דפי הספר במהלך קריאתו. למה דווקא ביוגרפיה, למה באופן הזה, בצורת רומן, ומדוע על וירג'יניה וולף? אף כי יש להניח שזוהי הביוגרפיה העברית הראשונה של הסופרת האנגלייה, הרי שוודאי התפרסמו ביוגרפיות שלה באנגלית, שלא לדבר על מחקרים שקשרו בין עובדות חייה ליצירתה הספרותית. ההנמקה החזקה והלגיטימית דיה מדברת על הערכה עמוקה לאישה הסופרת, בתוספת עניין חריף בתהליך היווצרות האישיות האמנותית. בקיעתה של יוצרת מן הכוח אל הפועל היא שריתקה את דבורה נגבי. איך צומחת סופרת נגד המוסכמות החברתיות, איך מתחשלת בה ודאות רצונה לעשות את הדבר האחד הזה, לכתוב. זה מה שמחזיק את דפי הספר, וזוהי תכלית כתיבתו.

היות סופרת בתחילת המאה ה־20 באנגליה הכפותה בכבלי הוויקטוריאניות, לא התממשה במסגרת המובן מאליו. נשים לא זכו לתארים אקדמיים, ולא הייתה להן זכות בחירה. נגבי הכותבת משתה את הסופרת וולף מן הים הגדול של המובן מאליו והציבה אותה בפשטות על החוף. דמות חשופה ולא מסתתרת, אישה לבדה, מתוארת בפשטות, כפי שהיא, מורכבת אך קלה להבנה בזכות אנושיותה. וולף של נגבי קרובה אל הקורא, ברורה, אחות גלויית פנים החותרת למימוש עצמי.

נגבי גילתה העזה בבחירת הגיבורה שלה ובפשטות נטולת היומרות שבה עיצבה את יומה. דומה שביקשה להישאר בכתיבתה סמוך לדשא בפארק האנגלי, קרוב לפני המדרכות הלונדוניות, שרגליה של וולף צעדו עליהן. הסגנון הרך, הבהיר, הנזהר מהגזמה גם ברגעים קשים לגיבורה, מעניק לוולף כבוד ועם זאת מקרב אותה עד נגיעה. נגבי לא כתבה את "וירג'יניה" בסגנון מאתגר כסגנונה של וולף עצמה. להפך, היא רחקה מניסוי כזה בחוכמה. בנינוחות ההגשה שלה היא מניחה לווירג'יניה, האישה והסופרת, להיגלות לצד הטקסטים היחידאיים שיצרה, ולאו דווקא בתוכם.

נגבי מעלה אל הדפים רגעים מחיי וולף, החל מהיותה פעוטה המתרחצת באמבטיה עם אחותה האהובה ונסה. השתיים יהיו לצמד לא נפרד לאורך חייהן, מתוך הערכה הדדית, שותפוֹת לתשוקה אמנותית. ונסה ציירה, וירג'יניה כתבה. שתיהן מרדו במוסכמות, נישאו בגיל מאוחר רק למי שאהבו באמת ובזו בשקט לדודותיהן הצדקניות. נגבי בונה את חיי וולף בשלושה ערוצים השזורים זה בזה: האישי, הכולל את יחסיה עם בני משפחתה ובמיוחד עם בעלה לנארד. היצירתי, המתמקד בהתנסותה המאומצת הראשונה לכתוב רומן. הערוץ האחרון, המר, עוסק בהפרעה הדו–קוטבית שממנה סבלה. ברקע פועמות שתי מלחמות עולם והישגים פמיניסטיים. הדיכאון יכריע לבסוף, אך נגבי לא מתעכבת שם. התאבדותה של וולף היא אירוע מזוג בהבלטה בתולדותיה הידועים, עד שאין לו מקום אלא במשפט אחד בעמוד האחרון: "היא ירדה אל הנהר הקרוב לבית (...), הכניסה אבנים לכיסי המעיל, נכנסה למים ושמה קץ לחייה".

מקום נרחב ומשמעותי מוענק ברומן לתהליך היווצרות האישיות האמנותית. נגבי משיקה את שלבי התפתחות היצירתיות למציאות החיים, וממחישה את האופן שבו הסופרת נעשית מודעת לתשוקתה העיקשת לכתוב ספרות. וירג'יניה יוצאת לטייל בחברת הכלב של אחותה. נגבי כותבת: "היא רצתה לאסוף את הרגעים והמראות והצלילים והריחות וקטעי השיחות ולהעביר אותם אל הנייר, כמו שמייבשים פרח וצבעו נשמר. (...) החיים נערמו כל כך מהר (...) היא ידעה שהמשימה הזאת, ללכוד את החיים, היא בלתי אפשרית, ואף על פי כן נטלה אותה על עצמה". והנה מדרגה לעלות בה אל הסגנון המרהיב של וולף, זרם התודעה הקולט ומעבד רשמים בו–זמנית, ממלל ברצף את שאינו רציף ואין לו מילים.

"וירג'יניה", רומן ביוגרפי דבורה נגבי, עם עובד, 325 עמ'

***

חיי הקומיקסאי

מי חוץ ממנו היה מעז לכתוב ולצייר אוטוביוגרפיה? למישל קישקה יש תעוזה של מי שלא נולד כאן. הוא הגיע לכאן עם משקפיים רחבי היקף המסייעים לו להתבונן בלי לחדול מן ההרהור. הוא אוהב שלא נטמע עד אובדן בסביבתו האהובה. הכלי האמנותי שלו הוא מדיית הקומיקס, והוא משתמש בה בגמישות, בקלות, בשפע, כדי ליצור סיפור חיים של אדם שזור בסיפור חיים של מדינה. הוא שב ומוכיח שקריאת קומיקס מספקת חוויה מורכבת, ליברלית, לא נעולה במשבצותיה.

המגעים שלו עם ישראל התחילו בהיותו נער, ב–1969, כשהגיע לביקור אצל דודה בתל אביב. המבט מבחוץ, המאפשר ביקורתיות הומוריסטית, לקה מראש באהבת הארץ. קישקה בחר בישראל, ולפי הספר שלפנינו לא חדל מן הקשר הרגשי העמוק למקום הזה. כאן נישא, כאן הוליד שלושה בנים, כאן הוא למד ולימד ב"בצלאל", כאן חווה את הטרגדיות הישראליות הקולקטיביות. ב–13 בספטמבר 1993 הוא קורא בעיתון על חתימת הסכם אוסלו. הוא נוסע עם חברו איתן לבית לחם כדי לשתות בירה לכבוד האירוע האופטימי. השניים משוטטים בחוצות אפלים כשמעליהם מתנוססים דגלי פלסטין. "מה עדיף", שואל איתן את קישקה, "שלום בלי בירה או בירה בלי שלום?".

פלאפל עם חריף מאת מישל קישקה. כריכת הספרפלאפל עם חריף מאת מישל קישקה. כריכת הספר

הקומיקסאי קישקה חושף כאן פעם נוספת את האדם מישל קישקה. טיפוס נוח לבריות, עטוף בהומור עצמי מלבב, סובלני במידה. המידה נקבעת במקום שמתחיל איש השלום. הוא נפגש עם קומיקסאים ממדינות שכנות, כולל מי שישבו בכלא בעוון חופש היצירה והביטוי. הוא נוסע בעולם בחברתם כדי להפיץ את בשורת הדו–קיום. אולי האופטימיות הכרונית היא תכונה של מי שנולד בלייז', בלגיה. "אתם השמאלנים, אין לכם מזל!", אומר המוסכניק לקישקה, שהביא לו מכונית שנרגמה באבנים ליד בית ג'אלה ואחר כך סמוך למאה שערים. "לא רק שיש לכם מכוניות מעפניות", ממשיך המוסכניק, "אתם גם חוטפים מכל הכיוונים!". זה ספר טוב לקרוא בו מתחילה ועד סוף, ואז ללכת להצביע לכנסת ישראל. ("פלאפל עם חריף", מישל קישקה, מודן, 87 עמ')