שבוע הבחירות הביא עימו לא מעט שירים פוליטיים וניסיונות לרכב על הגל הפוליטי, אך גם לא מעט שירי פופ טרנדיים של מיטב כוכבי הז'אנר. למעשה, אינפלציית שירי הפופ באה לידי ביטוי בכמה עשרות שירים עד אמצע השבוע (נכון לכתיבת שורות אלה) מתוכם ניסינו ללקט עבורכם את העיקר.
ה-EP החדש עולה על כל ציפייה שהייתה לי ממרגי: הוא חצוף, שובב, נועז ועל אף שרוב השירים עוסקים ביחסים של בינו לבינה (שזה הקיטש בהתגלמותו), הלחנים, הביצוע והשירה שלו הם מקוריים וחדשניים, מקדימים את זמנם אפילו לאוזן ישראלית (כפי שציינתי במדור זה לא פעם) ואמנם לא קלים לעיכול בהאזנה ראשונה - אך ראויים להערכה ולשבח ולו בשל הוייב הצעיר והפראשי שחסר בפופ המקומי שסובל לאחרונה משבלוניות משוועת.
ההפקה המוזיקלית הדוקה ועשירה, הביטים לא נותנים רגע אחד של עייפות למאזין ולמעשה הטון הסקסי בביצוע של מרגי רק מוכיח שה-EP, כמו הזמר, לוהטים מתמיד נכון לתקופה זו.
השירים הנכללים ב-EP : "מה יהיה", "פלוס אחד", "מדגסקר", "הכל שקוף", "אסור" ו"זה הסוף שלנו".
הלחן תופס אתה אוזן משמיעה ראשונה והחצי עברית חצי פרסנאווית של לגר משתלבת היטב עם הדנ"א המוזיקלי הצפוי שלו, שאמנם נשמע טיפה שבלוני אך ללא ספק מדובר בלהיט פוטנציאלי מוצדק.
השיר, קליט וקצבי, טבול בשיק המוזיקלי של הבנות שאמנם לא מוכיחות כישרון שירה יוצא מגדר הסטנדרטי, אבל מציגות פרפורמנס מרשים בקליפ ושרות שיר שתפור למידותיהן הקוליות המוגבלות ומספקות את הסחורה לקהלן: שיר טינאייג'רי עם פזמון גימיקי וצעיר נטול עומק ומשמעות. זה לא שיר שיש לו סיכוי לשרוד את מבחן הזמן או להיזכר בעוד חודש, אבל נכון לעכשיו ולרגע הוא מתאים מאוד.
נדמה כי גם בשיר הזה עמרם הולך "על בטוח" עם הסגנון שהוא שוחה בו בטבעיות וזה עובד לו גם הפעם, רק שבנוסף לתדמית השרמנטית, מתגלה רוקר יותר בועט.
בדומה לעמרם, גם בוחניק נע בסגנון הכי נוח ובטוח לו, לא מעז לצאת מהמסגרת, אך עדיין מצליח לרגש ולהניח את הנשמה שלו לראווה לכל מי שמוכן להאזין.
המלודיה הקליטה, היפהפייה והנוגה מתמזגת היטב עם קולו המלטף של רוסיליו שמרגש בביצוע כן, שקט ונוגע.
התרעות פיקוד העורף