כמעט שנה בלי יגאל: כתשעה חודשים מאז ששם קץ לחייו, אשתו של הזמר והיוצר יגאל בשן, מיקה, התראיינה בחדשות 12 וסיפרה על החיים בלעדיו, הרגעים הקשים, היפים יותר ופחות. "אני עדיין צופה בראיונות איתו", הודתה, וסיפרה ש"שמיים" הוא השיר שהיא מזמזמת לעצמה מהרגע שהלך לעולמו: "גם יגאל הרגיש שזה השיר. הוא היה כותב על כיסא ליד השולחן עם הגיטרה, משנה מילים ומוחק. כשהוא היה מגיע לאיזה משהו, היה קורא לי - 'מיקוש אני רוצה להשמיע לך'".
על חיי השגרה בלעדיו סיפרה: "אתה מכניס מפתח הביתה, ונכנס לבית בלי יגאל. ביום-יום יש דברים שמסיחים את דעתך, אבל כשאתה נכנס הביתה זה החלל של יגאל, והוא איננו. זה קשה. התברכתי בכך שנשארו לי כל כך הרבה חומרים באינטרנט - ראיונות. בכל רגע פנוי שיש לי אני נכנסת ורואה אותו. אני מרגישה קרובה אליו ככה. אני מתגעגעת. שם אני רואה את יגאל במיטבו, למשל כמו בראיון עם גידי גוב בלילה גוב לפני כעשרים שנה".
על שתי ניסיונות ההתאבדות הקודמים שביצע בעקבות הכאבים הרבים שליוו את מחלתו סיפרה אישתו מיקה כי "הוא התבייש במה שהוא עשה, והיה קשה לו עם אנשים". עוד סיפרה כי: "הוא הרגיש שהוא גרם לעצמו נזק, ולתדמית שלו. אמרתי לו - 'מי שופט אותך? לא עשית רע לאף בן אדם, אוהבים אותך', אבל הוא לא סלח לעצמו. הוא לא נהג לדבר על עצמו עם אחרים, לא חשף דברים. הוא אהב לשמור על הכל אישי".
הקושי העיקרי בעקבות המחלה של יגאל, על פי אשתו היה שהוא "לא יכול היה להתמודד עם אנשים אחרים, אחרי מה שהוא עשה הפעם השנייה. הוא היה נלחץ לפני הופעות. בייחוד לקראת מופע האזכרה לזכר עוזי חיטמן, חברו, שהיה אמור להופיע בו. הרופאים בזמנו המליצו לו שלא יופיע, אך יגאל התעקש ואמר שהוא חייב להיות במופע". אחרי ההופעה, אשתו סיפרה כי "הוא היה בשוק". "הנה, אוהבים אותי אחרי כל מה שאני עובר, אוהבים אותי", ציטטה אשתו את דבריו.
"לפני ההופעה האחרונה שלו היה לי כבד, כי הרגשתי פחד. פחדתי שהוא ייפול. הייתי שמה לו את חוט המיקרופון תמיד מתחת לחולצה ופתאום מרחוק על הבמה אני רואה שהחוט השתחרר, והוא מחוץ לחולצה. אמרתי לו שאני מרגישה שפישלתי, אז הוא אמר לי שיש גם ככה עוד תשעה ימים הופעה בזאפה תל אביב ושתהיה לי הזדמנות לתקן. אבל לא הייתה הופעה".
על היום בו מצאה אותו ללא רוח חיים בדירתם שבצפון תל אביב סיפרה: "באותו היום הכל היה כרגיל, הכל היה שגרתי, הכל נורמלי. לא הרגשתי כלום. אם הייתי מרגישה לא הייתי יוצאת מהבית. אני עובדת על עצמי למחוק את התמונה שראיתי שם כשחזרתי. מאז אותה תמונה אני חיה עם יגאל, הוא בתוכי". כשנשאלה באם יש לה רגשות אשם על העובדה שהשאירה אותו בגפו לפני מותו סיפרה כי "אין לי רגשות אשם, אני את שלי עשיתי כל הזמן, בכל שעות היממה. הייתי מוכנה לחיות ככה עוד 15 שנה, אבל הוא בחר אחרת".
על התחושות שאחרי מותו סיפרה: "הרגשתי כעס על עצמי. למה יצאתי לכמה דקות האלה, למה הוא היה לבד באותם רגעים? עזבתי אותו בסך הכל ל-25 דקות. אבל זה לא משנה, כי גם עזבתי אותו בבוקר והוא לא עשה דבר. אני כועסת על עצמי שהוא היה לבד, שהוא לא היה איתי. המחשבה שהאהוב שלך סובל ואני לא שם".