הזמר החרדי זיו יחזקאל מצליח לרגש כל פעם מחדש כשהוא שר משיריהם של הקלאסיקנים הערבים, בראשם פריד אל־אטרש, עבד אל־חלים חאפז, מוחמד עבד אל־והאב ועוד. בהופעותיו עובר בקהל זרם של געגוע ותחושת שחרור. רבים מהצופים נעמדים על רגליהם, מריעים ליחזקאל ושרים איתו את השירים שעליהם גדלו במדינות ערב שמהן עלו לארץ, כמו גם בני הדור השני והשלישי, שנלווים להורים ולסבים ומתלהבים בדיוק כמותם.

בשנתיים האחרונות מככב יחזקאל בקברט המוזיקלי "פריד אל־אטרש", שכתב וביים יגאל עזרתי. המחזה, שהוצג עשרות פעמים בתיאטרון הערבי־עברי ביפו וברחבי הארץ, מגולל את סיפור חייו הנפתל של הזמר, המלחין, שחקן הקולנוע ונגן העוד האגדי פריד אל־אטרש (1910־1974): ראשית דרכו כנגן בקברט של מדאם בדיעה בסיאני בקהיר; הקשר המיוחד שהיה לו עם אחותו, הזמרת איסמהאן, שנהרגה באורח מסתורי בצעירותה; הרומנים הרבים שניהל; וחיזוריו אחרי אום כולת'ום, כדי לשכנעה שתבצע משיריו.

בעקבות ההצלחה הענקית בארץ, הוזמן תיאטרון יפו לצרפת עם שתי הפקות התיאטרון - "פריד אל־אטרש" בכיכובו של יחזקאל, ו"אום כולת'ום" בכיכובה של גלית גיאת - שיעלו בפריז ב־28 באוקטובר ובמרסיי ב־30 בנובמבר. "אין לי מושג מי יהיה בקהל בצרפת. אבל אחרי הופעות מוצלחות של התיאטרון באמסטרדם, שם פגשנו מרקם אנושי יוצא דופן שפרגן להפקה הישראלית, אני משער שבמדינה מעורבת כמו צרפת, הקהל יהיה מגוון ואוהד לא פחות".

כלומר דוברי ערבית?
"ההצגה בצרפת תתנהל בדומה לזו שבישראל: הדיאלוגים בעברית, השירים בערבית, עם תוספת של כתוביות בצרפתית, כדי שהקהל ידע מתי לצחוק ומתי למחוא כפיים".

פריד ב'

לפני שלוהק לתפקיד פריד, הקשר שלו עם הדרוזי שהפך לנסיך הזמר הערבי הסתכם בביצוע כמה מיצירותיו כמו Farid Medley עם תזמורת ירושלים מזרח־מערב בניצוחו של תום כהן.

"לא הערכתי יותר מדי את יצירתו של פריד. בוודאי ביחס לענקי הזמר בני תקופתו. הוא נראה כמי שעשה מוזיקה קצת בנאלית ומלנכולית. אבל החזרות למחזה, ביחד עם עבודת מחקר שערכתי, חשפו בפניי איש נעים הליכות, צנוע, בעל חוש הומור ושמחת חיים שופעת, שמשרתיו היו סמוכים על שולחנו. כל זה השתנה מקצה לקצה כשאחותו איסמהאן, שהייתה הקשר שלו לעולם, נהרגה וביחד איתה מת משהו בתוכו ודיכא את החשק שלו ליצור. בהמשך הוא נכנס לתקופה, שהמורה שלי, פרדי צדוק ע"ה, הגדיר כ'פריד ב''. זה הפריד שהכרתי".

איך זה בא לידי ביטוי כשאתה שר משירי פריד?
"בחרתי להעניק לשירתו גוון משלי, המושפע דווקא ממתחרהו, הזמר עבד אל־חלים חאפז הדרמטי. בכך אני תורם לשילובן של קלאסיקות כאלה על הבמה ומעניק לקהל שמכיר את היצירות האלה מהחפלות, הזדמנות חדשה לחוות את המילים והסיפור שמסתתר מאחוריהן".

מה השיר של פריד שאתה הכי אוהב?
"בהצגה אני אוהב במיוחד את השיר הדרמטי 'חכאית ע'ראמי' ('סיפור אהבתי'), ביחד עם ההקדמה המוזיקלית על עוד שכתב פריד, ובניחוח פלמנקו. קצב ההתפתחות של היצירה בהצגה יוצר מעין קסם בחלל התיאטרון שאני מכור לו. כשאני שר, אני מרגיש את הקהל מתאים את נשימותיו לתדר של ביצוע השיר".


פריד אל אטרש. צלם : cyrus243פריד אל אטרש. צלם : cyrus243



במהלך ילדותו בקריית אונו, הוריו של יחזקאל (34) חזרו בתשובה. כשהיה בן 13 כבר שימש פייטן בבית הכנסת המקומי וקרא את התורה בהגייה עיראקית מסורתית. בגיל 16, כתלמיד בישיבת "מסילות התורה" בירושלים, נחשף לשירה הערבית, החל לפרוט על עוד ולימד את עצמו ערבית באמצעות האזנה לקלטות של גדולי הזמר הערבי.

"קיבלתי מחבר קלטות מתקופת המרד הערבי שהתרחש בין השנים 1936־1939. לימים, כשלמדתי לקרוא ערבית, הבנתי מה כתוב עליהן: 'אום כולת'ום, ארוח למין' (למי אפנה?). כך החל גם המרד הערבי שלי", הוא משחזר.

איך אתה מסביר את הפופולריות של המוזיקה הערבית בארץ?
"אני לא מפסיק לחפור בעומק השאלה הזאת. בסופו של דבר הגעתי לתשובה מאוד יהודית: הטבע האוניברסלי של אומתנו מברר כעת סוגיות בתרבות הערבית. לדעתי, הפופולריות מעידה בבירור שהאוזן הישראלית לא חשה מאוימת מהשפה הערבית. זה לא מובן מאליו לנוכח מציאות חיינו היומיומית. בעיני זוהי נקודת אור".

מקום מחוזק

יחזקאל כבר לא מתהדר יותר בתואר "חביבם של מאזינים במדינות ערב והפלסטינים". "אין לי קשר ממשי עם מי שמכונים פלסטינים, למעט תגובות ותכתובות ברשתות. בעבר היה לי קשר הדוק עם קבוצה של אנשי ממשל מרמאללה וגם ביקרתי אצלם כמה פעמים. הם השיבו בייצוג מכובד בחתונתי ובהופעותיי, אבל איבדתי עניין, ברגע שהבנתי את המגמה החד־צדדית בקשר, ואין כאן מקום להאריך בהסברים".

בנוסף להופעותיו על במות, הוא גם מנחיל את יסודות המוזיקה הערבית כמורה ב"מרכז המקאם" שהקים ב־2012 בירושלים, באשדוד ובבני ברק. "המרכז אחראי למהפכה תפיסתית ותודעתית בתחום המוזיקה המזרחית, ולשינוי השיח מסביבה ובתוכה. דורות שלמים שגדלו על לחנים ממצרים, לבנון וסוריה, נחשפים עכשיו, בזכות המרכז, למקור ולעומק המוזיקלי הצפון בתוכם. זו בהחלט הזדמנות שנייה לאהבה ישנה וגדולה, שנובעת ממקום מחוזק יותר ונקי מטעויות העבר".

זאת השנה השנייה שיחזקאל יושב בעמדת השיפוט בתחרות העוד על שם סמי אלמגריבי, שתתקיים במשכן אמנויות הבמה באשדוד במסגרת המרכז לתרבות האנדלוסית ולפיוט בישראל. התחרות תתנהל בשני שלבים – השלב הראשון ב־3 באוקטובר ושלב הגמר ב־6 באוקטובר. לפני שנה נער בן 13 מנצרת השאיר אותנו פעורי פה, כשקטף את המקום הראשון בקטגוריית הצעירים. זו זכות מפוארת בשבילי לקחת חלק בתהליך שעוברים מוזיקאים צעירים".

זה מזכיר לך במשהו את זיו הצעיר?
"התחלתי את דרכי בגיל 16־17. מוריי, שהיו מטובי המוזיקאים של הדור הקודם, לא האריכו ימים, ונאלצתי ללמד את עצמי לנגן על עוד. כל יום התאמנתי על הכלי במשך עשר שעות ובתשוקה גדולה. אולי זה מה שנדרש ממך כדי להצליח. כיום יש אינסוף אפשרויות, ואולי זאת הסיבה לכך שהמוטיבציה נמצאת בירידה. לכן תחרות העוד היא מתנה נפלאה לבני הדור שיש להם כמעט הכל".