ב-6 באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים, מלחמה שגבתה חייהם של 2222 חללי צה"ל ועוד אלפי פצועים והלומי קרב. בדומה למלחמת סיני ולמלחמת ששת הימים, גם מלחמת יום הכיפורים הביאה את מיטב היוצרים והאמנים הישראלים ליצור ולבצע שירים להעלאת המורל של חיילי צה"ל והציבור הישראלי, שירי מלחמה אופטימיים אך גם שירי שכול ואבל על האובדן הכבד.

למעשה, אחרי המלחמה חל שינוי במוזיקה הישראלית: הרוק והיצירה האישית והעמוקה החלו לתפוס נופך מאד בולט והיצירה הקודמת של שנות ה-50 וה-60 איבדה משהו בנאיביות שלה.

בתקופת מלחמת יום הכיפורים החלו להכתיב את הטון המוזיקלי אמני רוק כמו חברי להקת "כוורת" שהשתמשו בנונסנס כדי להעלות את מורלם של החיילים בחזיתות השונות, שלמה גרוניך ומתי כספי שהיצירה שלהם לקחה את המוזיקה המקומית למחוזות יותר מורכבים ולעיתים אוונגרדיים ותופעת הסינגר-סונגרייטרים החלה להגיע לנקודות שיא.

בפודקאסט "מילים ולחן" חזר דודי פטימר לאותה נקודת זמן של 1973 ואל מיטב השירים שנוצרו בזמן ובעקבות מלחמת יום הכיפורים דרך הסיפורים מאחוריהם וניסה לנתח מה בעצם קרה בארץ, מבחינה מוזיקלית, עקב המלחמה.




כך למשל מספר פטימר על חייל משוחרר, מוזיקאי אנונימי בשם עוזי חיטמן שברגע של שביזות כתב והלחין שיר בשם "מי ידע שכך יהיה" שבמקור כלל את המילים הבאות: "נכון זה נגמר, נכון זה עבר, לא היה לי כוח להמשיך, זה היה יותר מדי". "מי ידע שכך יהיה, שבכמה לילות ללא אמא, תלך לימים אחרים ותראה שדבר לא זז קדימה'".

בדיוק באותה התקופה פרצה מלחמת יום הכיפורים, והשיר לא זכה להשמעות מחשש לפגיעה במוראל החיילים. מפיק השיר, שלמה צח, פנה לחיטמן וביקש ממנו לשנות את המילים, וכך נולדה הגרסה המוכרת של השיר: "מי יתן וכך יהיה שבכמה לילות ללא בית נלך לימים אחרים ונראה יונה עם עלה של זית".

השיר בוצע במקור על ידי בעז שרעבי שהתאהב בשיר משמיעה ראשונה ובהמשך הוקלט גם על ידי אבנר גדסי. זה למעשה היה להיטו הראשון של חיטמן כיוצר.

עוזי פוקס, אז אחד מכוכבי הפופ של התקופה ויוצא להקת "עוזי והסגנונות", זכה "בזכות" המלחמה לאחד הלהיטים הגדולים שלו, שיר הדגל שכתבו עבורו תלמה אליגון וקובי אשרת.

להיטו "אין לך מה לדאוג" או בשמו העממי "תחתונים וגופיות" הוא בעצם גלויה ששלח בחור צעיר בשם גיורא, חייל שהוצב בתעלת סואץ, לאחותו תלמה אליגון.

זמן קצר אחרי שהגלויה הגיעה לתלמה המודאגת, הגיע קובי אשרת עם מנגינה וביקש ממנה לכתוב מילים צבאיות בכדי להעלות את המוראל של החיילים בחזיתות. אליגון לקחה את סיפורו של אחיה וכך בעצם נולד השיר.

במקור, אגב, השיר גם כולל דיווח על מצב נייר הטואלט בחזית אך בגלל שהצנזורה של הרדיו לא ראתה זאת בעין יפה, ובגרסה המוקלטת המילה הזו הושמטה.

כמו כן, סיפר פטימר בפודקאסט על ביקורו המפתיע של לאונרד כהן בישראל בזמן המלחמה, הופעותיו בין המוצבים לצד מתי כספי ואושיק לוי והאלבום New Skin For The Old Ceremony) 1974) שיצר בעקבות רשמיו וחוויותיו האישיות מהמלחמה וכלל שירים כ-Who By Fire (המבוסס על קטע מתוך "ונתנה תוקף", מפיוטי הימים הנוראיים) ו-There Is A War.


בין השירים שסיפוריהם מסופרים בפודקאסט: "המלחמה האחרונה" (יהורם גאון), "לו יהי" (נעמי שמר ושלישית הגשש החיוור), "גשם בעיתו" (רותי נבון), "החיטה צומחת שוב" (חוה אלברשטיין) "כמו בלדה" (האחים והאחיות), "היכן החייל שלי?" (אהובה עוזרי), "דודי שב הביתה" (יגאל בשן), "שיר הוא לא רק מילים" (אריק לביא) ועוד.