כש-25,000 בליינים, ישראלים ותיירים מגיעים לפארק הירקון, קשה מאוד להיערך. בעולם המסיבות עומס כבד על הקופות והכניסות, צפיפות ותורים ארוכים הם עניין שבשגרה, כשמדובר בפסטיבלים בסדר גודל כזה, שמנוהל ע"י אנשים ועבור אנשים.

ובכל זאת, פסטיבל DGTL שנערך אמש בפעם השלישית בישראל, היה אחד המרשימים שנראו השנה במחוזותינו וללא ספק ענה על כל הציפיות. צוות ההפקה עמד בגבורה באתגר והתפרס בצורה כמעט מושלמת על השטח הענק שעמד לרשותו.

פסטיבל DGTL - היה שווה לחכות שנה: שואו מופתי וסאונד נדיר

בארבע הבמות שנבנו בפארק הירקון במיוחד לאירוע ועמדו לרשות הבליינים אמש החל מהשעה 15:00 בצהריים ועד 00:00 בלילה, הופיעו 20 אמנים, מרביתם הגיעו מחו"ל ואמנם השמות אינם מוכרים לישראלי הממוצע, אך חובבי הטכנו עימם שוחחתי הודו: מופע כמו שהם ראו אתמול לא רואים בכל יום.

מבין ה-DJ's שהתלבטו אמש, הייתה "נסיכת הטכנו" הבלגית, אמילי לנס, שכבר הפכה לשם דבר בסצנת הטכנו הישראלית. לנס סיפקה את מיטב הלהיטים והטריפה את הקהל כאילו הייתה חלק מהם. פרפורמרית אדירה.

DJ's נוספים שבלטו היו הצמד השוויצרי "אדריאטיק", שהופיעו במשך שעתיים לפני מופע הסיום של ריצ'י הוטין האגדי, והצליחו להטריף את הבליינים בבמת ה"Modular". גם הצמד האוקראיני "ארטבט" שסגר את המופע בבמת ה"פילטר" השאיר טעם של עוד.

שעת סיום המופע, שהייתה ידועה מראש, הצליחה בכל זאת להפתיע ולאכזב רבים, אך אינה תלויה בהפקה אלא בעיריית תל אביב, והאפטר פארטי שנערך במועדון 'האומן 17' לאחר מכן הצליח למשוך אליו בליינים רבים והוכיח שבאמת חשבו על הכל.

ומעבר לכך, פסיטבל ה-DGTL שנערך בפעם השלישית בישראל הוכיח שהוא כאן כדי להישאר. ה"שואו", הארגון והסדר המופתי, איכות המוזיקה ואפילו מתחם ה"backstage" שסיפק תמורה אדירה לאגרה, לא השאירו הרבה מקום לטעויות. לסיכום? ציון 9.