ב־6 באוקטובר 1973, יומה הראשון של מלחמת יום הכיפורים, נפל סגן ליאור יונתן, בנו של המשורר נתן יונתן, בקרב עקוב מדם בתעלת סואץ. זמן קצר לפני פרוץ המלחמה כתב אביו את השיר "כמו בלדה" (שבשמו העממי נקרא "אם זר קוצים כואב") על אהבתו של ליאור בנו לארץ ישראל.

בנובמבר 1973 זימן הגורל את הרופא והמוזיקאי פרופ' גידי קורן אל לבו של יונתן. "שלמה ארצי, שותפי ליצירה, הזמין אותי אליו הביתה זמן קצר אחרי שהמלחמה פרצה כדי לפגוש את נתן", מספר קורן. "ידעתי מיהו כמובן ושרתי בנעוריי שירים שכתב במסגרת תנועות נוער שבהן הייתי חבר, אבל עד אותו רגע לא הכרתי את האדם אישית".

הפגישה הייתה מרגשת. "ראיתי לפניי איש יפה תואר ומאוד עצוב על נפילת בנו", אומר קורן. "ואז, בדמעות הוא הגיש לי בכתב ידו את המילים של 'כמו בלדה' ושאל אם אוכל להלחין את השיר. התרגשתי מהמעמד, והלחן פשוט יצא מעצמו. משום מה חשבתי שהשיר הזה שקט מדי, אבל שלמה (ארצי - ד"פ) אמר לי שאת השיר הזה עוד יזכרו אחרי שישכחו מי כתב אותו. הוא יהיה יותר גדול מיוצריו. לא הבנתי על מה הוא מדבר או למה הוא מתכוון - אבל הוא צדק. השיר נכנס עמוק להוויה הישראלית ויש לו למעלה מ־50 ביצועים שונים".

זכות הראשונים על ההקלטה שמורה ללהקה שייסד קורן באותה תקופה, האחים והאחיות. הסולנית של "כמו בלדה", סוזי מילר, אז עולה חדשה מארצות הברית, נזכרת בעבודה עליו: "ישבתי שעות על הדיקציה ושמתי דגש על כל אות ומילה בשיר - התייחסתי אליו ביראת כבוד. בגלל שהיה לי מבטא כבד, חברי הלהקה עבדו איתי עליו והתאמצתי להישמע כמה שיותר ישראלית. הייתי בלחץ שהכל יישמע מושלם ושלא אעשה בושות. למזלי, השיר הפך ללהיט ענק מהרגע הראשון ובכל הופעה מבקשים אותו, עד היום. השיר הוא מתנה לכל החיים".

"כמו בלדה" הוא רק אחד מהלהיטים של האחים והאחיות. הלהקה, שהייתה אחת הראשונות שהחדירו את הקאנטרי ומוזיקת הפולק האמריקאית למחוזותינו, חתומה בין השאר על נכסי צאן ברזל כ"עיר שלום", "אהבה ראשונה", "אם העולם", "הרכבת", "שובי דובי", "פתאום נפל עליי אביב", "פזמון חוזר" ועוד.

להקה צבאית בטעם חו"ל

סיפורה של הלהקה מחזיר אותנו לשנת 1970. כשקורן, אז סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב, מקים במעונות האוניברסיטה להקת זמר סטודנטיאלית בשם "סטודניק", שמונה עשרה חברים. הלהקה הקליטה שישה שירים, בהם "בלדה ל־LSD", שיר מחאה נגד השפעות הסם. "השיר תיאר מה קורה לאדם תחת השפעת LSD מתוך הפרספקטיבה שלי כסטודנט לרפואה", מסביר קורן, "סטודניק הייתה להקה של מוזיקת רוק פסיכדלית - סגנון מוזיקלי שהיה גלגול קודם לסאונד של האחים והאחיות. היא הורכבה מזמרים טובים יותר וטובים פחות, ובשלב מסוים החלטתי שאני רוצה להתקדם מוזיקלית לפן יותר מקצועי".

אחרי סטודניק הופיע קורן לזמן קצר יחד עם הזמרת שפי (שפירית) אברך, יוצאת להקת חיל הים שגם הייתה חברה בלהקה הסטודנטיאלית. הצמד שנקרא "צמד ההבדל הקטן" הקליט שיר בשם "להרגיז את השטן" אך לא החזיק מעמד.

ב־1971 החליט קורן לגבש הרכב מצומצם שיכלול חמישה זמרים וזמרות ויתבסס על הרמוניות קוליות, בסגנון להקת האבות והאמהות האמריקאית (The Mamas And The Papas). להקה שתנסה להתחקות אחר המבנה ההיררכי של להקות צבאיות, רק בטעם של חו"ל. "לא היה דבר דומה בארץ אז", הוא אומר. "זה היה חדשני לאותה תקופה".

קורן צירף להרכב ההולך ומתגבש את חברתו לצמד ההבדל הקטן שפירית אברך ואת הזמרת שולי ארז, גם היא יוצאת להקת חיל הים וחברה לשעבר בסטודניק. החבר השלישי בהרכב היה הזמר שבי קציר.




"ב־1969 הופעתי בצמד 'שבי ופלטי' יחד עם פלטי יעקבי, ובתחילת שנות ה־70 צירפנו את הזמרת טובה ליבנה והפכנו ל'שלישיית המוזסים'", מתאר קציר. "מי שהפיק אותנו מוזיקלית היה ניסים שובל, שעיבד מוזיקלית שירים של להקת סטודניק והיה חבר של גידי קורן. יום אחד גידי הגיע לבקר את ניסים בזמן שעשינו חזרות והביא איתו שני שירים שאיתם הופענו ב'תשואות ראשונות' (תוכנית רדיו של כישרונות צעירים שזכתה לפופולריות רבה - ד"פ). אחרי זמן קצר גידי פנה אליי ואל פלטי וסיפר שהוא מקים להקה חדשה. הוא שאל אם נרצה להצטרף וביקש שנחפש עוד זמר להרכב. מכיוון שהכרתי את איציק כהן ז"ל, שהיה חבר בלהקת 'רביעיית גבעת ברנר', צירפתי אותו להרכב".

ההרכב החדש כלל את קציר, פלטי, שפי, שולי ואיציק. קורן העדיף להישאר מאחורי הקלעים. "כרופא ילדים הרגשתי שאני חייב לשמור על פאסון", הוא מסביר. "באותן שנים רופא ששר ואחר כך מטפל בילדים נתפס כלא רציני".

ב־1972 חתם קורן על חוזה אמרגנות עם אחד המפיקים והאמרגנים המובילים בסצינת מוזיקת הפופ, איתן גפני, וזה העניק לחמישייה גם את שמה: "האחים והאחיות". "אומנם השם נשמע כיום קצת בנאלי, אבל איתן בחר אותו גם בגלל הדמיון ההרמוני שלנו ללהקת האבות והאמהות, וגם כי הייתי רופא ועבדתי עם אחים ואחיות בבית החולים. זה היה משחק מילים נחמד".

"בהתחלה הקונספט היה שירי הביטלס בעברית", מגלה קציר, "גידי כתב את הטקסטים בעברית והופענו איתם למשך זמן קצר. אבל העסק לא הלך ותוך חצי שנה ההרכב התפרק בלי שהספקנו להקליט אפילו שיר אחד".

סונטה בשניים

קציר היה היחיד שנשאר מהחמישייה. "גידי מילא את הקול הגברי החסר, ואת מקום הבנות מילאו זמרות מתחלפות", אומר קציר. "יום אחד הופענו עם ההרכב בפסטיבל הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב עם השיר 'מעות קטנות', שם נתקלנו בסטודנטית שפרטה על הגיטרה ושרה שירי קאנטרי. זו הייתה סוזי מילר".

"היה לי ברור מהרגע הראשון שאני רוצה אותה בהרכב", נזכר קורן. "ללא היסוס הצעתי לה להצטרף, ולשמחתי היא נעתרה לבקשתי".

"כולם צחקו מהמבטא שלי, כי לא ידעתי בכלל עברית, ולמרות זאת זכיתי במקום השלישי", מתארת סוזי מילר, שלמדה ספרות אנגלית ותיאטרון באוניברסיטה. "גידי שהיה בקהל מאוד התרשם, ומאז, כעולה חדשה הרגשתי שמצאתי בלהקה משפחה".

הבא שהצטרף להרכב שהלך והתגבש היה מוני ארנון, ששירת יחד עם דני קורן, אחיו של גידי, בסדנה הגייסית של חיל השריון. "שרתי וניגנתי בלהקה שניגנה מוזיקה לריקודים בנופשים", מספר ארנון. "לפני השחרור כשדני סיפר שאחיו מחפש אנשים להרכב ביקשתי ממנו לקשר בינינו והצטרפתי ללהקה מיד אחרי השחרור".

הצלע הרביעית והאחרונה שהשלימה את ההרכב בגלגולו הזה הייתה נעמי רותם, יוצאת צוות הווי פיקוד צפון. "אחרי השירות הצבאי התכוננתי ללמוד בסמינר למורים למוזיקה", משחזרת רותם, ששימשה במשך כמה שנים כמורה למוזיקה ואז עבדה במשך עשרות שנים בבנק לאומי בתל אביב. "ביולי 1972 פנתה אליי ידידה של שבי שלמדה במוסד המוזיקלי שבו למדתי. היא סיפרה לי שלהקה חדשה בשם 'האחים והאחיות' עושה אודישנים לזמרות. הלכתי לאודישן והתקבלתי".





הרביעייה הטרייה, תחת שרביטו המוזיקלי של קורן, החלה לעבוד על חומרים חדשים, ומי שכתב את שירה הראשון היה לא אחר מאשר שלמה ארצי, אז בשיא כוכבותו. "ההיכרות עם שלמה ארצי הייתה הצעד הראשון שסייע ללהקה להתפרסם", אומר קורן. "מכיוון שאיתן גפני היה גם האמרגן של שלמה וגם האמרגן שלי, הוא הציע שנכתוב ביחד שירים. השיר הראשון שעליו עבדתי עם שלמה היה 'אמא קטנה', שמופיע באלבום של שלמה 'פתאום אחרי ימים רבים'. השיר הפך ללהיט, והיצירה עם שלמה העמיקה בהמשך ללהיטים כמו 'פתאום קם אדם בבוקר' ו'הבלדה על ברוך ג'מילי'".

לארצי ולגפני היה משרד הפקות שהתמחה בהקלטת ג'ינגלים ופרסומות. אחת הפרסומות הייתה לחברת המגבות "עולמה". "שלמה הלחין את הג'ינגל והלבשתי ללחן מילים של אהבה רומנטית", מגלה קורן. "כך נוצר השיר הראשון שלנו - 'עולמו ועולמה', שיצא במרץ 1973 והפך ללהיט גדול ברדיו. זו הייתה יריית פתיחה נהדרת עבורנו".

"למעשה השירים הראשונים שלנו הוקלטו בגניבה", מגלה קציר, "גידי היה מקליט ג'ינגלים בחברה של שלמה ואיתן, וכשהיה נשאר זמן הקלטה באולפן הוא היה מכניס אותנו לשם להקליט בחיפזון את השירים. כך למעשה נולד האלבום הראשון שלנו".

ב־1974 הוציא ההרכב את אלבומו הראשון, "האחים והאחיות - 1973־1974", שהיה אסופת סינגלים שהוקלטו בפרק הזמן הקצר הזה באולפני קולינור. באלבום, שאת רובו הלחין קורן, בלטו כמה קלאסיקות שהפכו לחלק בלתי נפרד מהרפרטואר של הלהקה לדורותיה.

כך נכללו בו "עיר שלום", שכתב זאב ז'בוטינסקי והוקלט כחלק מפרויקט משירי ז'בוטינסקי שיזמה מפלגת הליכוד החדשה; "אהבה ראשונה", שכתבה לאה גולדברג וביצעה כסולנית סוזי מילר;

"ש־שלום", גרסה עברית שכתב קורן לשיר משנות ה־50 "Bye Bye Love" של הצמד האמריקאי האחים אברלי; ושני שירים של המשורר יהודה עמיחי: "סונטה בשניים" שכתב למחזור הסונטות "אהבנו כאן" וביצעה כסולנית נעמי רותם, ו"אלוהים מרחם על ילדי הגן" שביצעה מילר כסולנית.

"'אלוהים מרחם על ילדי הגן' יצא בשבוע שבו פרצה מלחמת יום הכיפורים", נזכר קורן, "השיר התקבל יפה מאוד והצליח חזק ברדיו, אבל ככל שנודעו תוצאות האובדן שהביאה עמה המלחמה, הוא החל לדעוך במצעדים, כי היה כבד מדי לתקופה שהייתה קשה בלאו הכי. פעם שאלו ברדיו את יהודה עמיחי אם לא מפריע לו שמלחינים שיר שלו על נושא כל כך כואב של נפילת חיילים. הוא אמר שאהב את התוצאה המכבדת והמרגשת, ושהמנגינה התאימה למה שרצה להעביר בשיר".

"'סונטה בשניים', שהיה להיט הסולו שלי בלהקה, הוקלט בבית ההסתדרות עם חנוך חסון מ'קול ישראל'", מגלה רותם. "הגעתי להקלטות מצוננת, לא הכרתי את השיר וגם לא עשינו יותר מדי חזרות עליו - ובכל זאת הקלטנו. לאחר שהוא יצא, חברי הלהקה החליטו שלא נופיע איתו על הבמה, כי הוא היה די מסובך. רק אחרי שהוא הפך ללהיט ענק ברדיו, שילבה אותו הלהקה בהופעות. אבל זה כבר לא היה בתקופתי".

נבואה שהגשימה את עצמה

רותם החליטה לעזוב את ההרכב ב־1974. "הייתי אמורה להתחיל סטאז' במסגרת לימודיי כמורה למוזיקה וללמד בבתי ספר בימים חמישי ושישי", היא מסבירה. "אמרתי לגידי שלא אוכל להופיע או לשיר עם הלהקה באותם ימים. מכיוון שהיינו בשיאנו, הופענו והצטלמנו לטלוויזיה, זה לא הסתדר. עזבתי ביוזמתי".

רותם לא עזבה לפני שדאגה לחילוף עבורה. "הכרתי את ורדה שגיא כזמרת חתונות והבאתי אותה ללהקה במקומי", היא מספרת.

"אחרי ששירתי בלהקת חיל הים, יצאתי עם כמה מיוצאי להקות צבאיות לסיבוב בארצות הברית עם המופע 'מישראל באהבה'", נזכרת ורדה שגיא, כיום מורה לפיתוח קול. "כשחזרתי, לקחתי שיעורי פיתוח קול אצל המורה רחל הוכמן והופעתי בלהקת חתונות. כשנעמי רותם סיפרה שמחפשים זמרת שתחליף אותה בהאחים והאחיות, קפצתי על המציאה. אני החברה שנשארה הכי הרבה זמן בהרכב - עד הסוף".

מאותה שנה פנתה הלהקה לשני קהלי יעד: מבוגרים וילדים. "כרופא ילדים עולם הילדים היה קרוב אליי, ודאגתי ליצור בשני המישורים", מסביר קורן. "זה תרם לוורסטיליות של הלהקה".




כך, בתום מלחמת יום הכיפורים החלה הלהקה להשתתף דרך קבע בתוכנית הילדים הטלוויזיונית "הספינה המזמרת", שבמסגרתה ביצעה שירים שתועדו גם בתקליט לילדים שנשא את אותו שם.

וזה לא הכל: באותה תקופה שיתף קורן פעולה עם שלמה ארצי בתקליט הילדים המצליח "טיול לארץ התווים", במסגרתו ארצי סיפר סיפורים והאחים והאחיות וזמרים נוספים (בהם גליה ישי וצמד חומה ומגדל) שרו משירי גידי קורן.

בחלוף שנה יצאה האחים והאחיות למסע הופעות בארצות הברית ובקנדה והתמקדה בעבודה על האלבום השני "חופים - משירי נתן יונתן". נכללו בו שירים שהקליטה הלהקה קודם לכן ("כמו בלדה", למשל, שיצא כסינגל), וגם שירים חדשים שהלחין קורן וגרסאות כיסוי לשירים מוכרים, בהם "על ענפי שיטה", "דוגית נוסעת", "יש פרחים", "זמר לבני" ו"חופים".

את השיר הפותח את האלבום, "שני אלונים", שהלחין קורן למילותיו של יונתן, קציר לא שוכח. "זה שיר שהיה כמו נבואה שהגשימה עצמה", הוא אומר. "נתן יונתן כתב את השיר הזה לפני מלחמת יום הכיפורים, לפני שהבן שלו ליאור נהרג בתעלת סואץ. עם ליאור נפל חברו אמנון שפירא, אח של בת כיתתי. אחרי שאמנון וליאור נהרגו, הם הפכו למטאפורה לשני האלונים, ונתן הקדיש את השיר לזכרם".

השתן לא עלה לראש

ההצלחה לא סחררה את חברי הלהקה. "נשארתי תמיד אותו איש צנוע", אומר קורן. "מעולם לא ראו אותי בקדמת הבמה. גם סוזי, שבי, מוני, נעמי ואחריה ורדה נשארו צנועים. השתן לא עלה להם לראש בעקבות ההצלחה".

קציר: "לא התמקדנו בהצלחה, כי היינו עסוקים בעבודה אינטנסיבית. הופענו והקלטנו מסביב לשעון".

מילר: "כולם הכירו אותנו, ואותי הכירו גם בגלל הטלוויזיה החינוכית (מילר השתתפה בתוכנית "Sing a song" בדמות המריונטה סוזי סורפרייז - ד"פ). לא היו לנו דאווינים, תמיד הודינו והערכנו את העובדה שקיבלנו מתנה - לשיר שירים ולשמח אנשים. חרשנו את הארץ בהופעות גם לילדים וגם במופעים למבוגרים. היינו עסוקים מאוד".

ארנון: "לקחנו את ההצלחה של הלהקה בצורה נונשלנטית ושקולה, לא הסתחררנו. לא היינו אלילי נוער נערצים כמו יגאל בשן או אבי טולדנו, ולא היו לנו גרופיות. היינו בעיקר חביבי התקשורת".

שגיא: "אני דווקא מרגיש שהיינו סלבריטאים. מכיוון שהופענו גם בפני ילדים וגם בפני מבוגרים, כולם הכירו ואהבו אותנו ואספו מאיתנו חתימות אחרי הופעות. קיבלנו את זה יפה, אבל לא הסתנוורנו מהפרסום".

רותם: "כיכבנו בכל שבוע בתוכנית אחרת בטלוויזיה והכירו אותנו, אבל התמקדנו בעיקר במוזיקה ולא בלהיות סלבס".

בסוף 1975, זמן קצר אחרי צאת האלבום השני כשהלהקה בשיאה, עזבו קציר ומילר את ההרכב. קציר עבר לארצות הברית, שם עבד במשך כ־30 שנה כטכנאי ברשת ABC News. הוא חזר לישראל לפני למעלה מעשור ומופיע כיום במועדוני זמר וערבי שירה בציבור.

"לא הצלחתי לעמוד בעומס העבודה", מסבירה מילר. "גם להקה, גם הופעות, וגם תוכניות טלוויזיה שבהן הופעתי לבד כמו ''Sing A Song' ,'Neighbours ו'Here We Are'. בנוסף, בדיוק התחתנתי ורציתי ילדים, אז נאלצתי לוותר על משהו. לא יכולתי להספיק לעשות כל כך הרבה דברים בבת אחת".





את מקומו של קציר תפס יוצא רביעיית חיל האוויר ויק תבור (שלימים התפרסם במחזמר "בני בום" ובסרט "נערת הפרברים" לצד עפרה חזה). את מקומה של מילר תפסה תמי גל, יוצאת להקת חיל התותחנים ומי שקורן כתב לה את להיט הסולו המזוהה איתה ביותר, "היכן אתה?".

ההרכב במתכונת החדשה - מוני ארנון, ויק תבור, תמי גל וורדה שגיא - זכה להצלחה בעיקר בפסטיבלי שירי הילדים. זכורים לו הלהיטים "שוקי התוכי" (מקום שני בפסטיבל שירי הילדים השישי ב־1975), "שובי דובי" (מקום ראשון בפסטיבל שירי הילדים השביעי, 1976) ו"שיר הרכבת" (מתוך פסטיבל שירי הילדים השמיני, 1977).

ב־1977 זכתה האחים והאחיות בתואר "הרכב השנה" במצעד הפזמונים השנתי של קול ישראל בזכות ההצלחה בפסטיבלים וברדיו והודות לאלבום "אהבה של שני אנשים", שיצא באותה שנה. האלבום כלל את הלהיט הגדול "פתאום נפל עליי אביב", שאיתו השתתפה הלהקה בפסטיבל הזמר והפזמון באותה שנה והעפילה למקום השני.

"אני זוכרת את הלהקה כחוויה נהדרת", מספרת גל. "היינו סיפור הצלחה. זו הייתה זכות גדולה עבורי להיות חלק מלהקה שהותירה חותם במוזיקה הישראלית".

בשנת 1980 הוציאה הלהקה את האלבום "בכל מקום - שירי משוררים", שכלל את הלהיטים "בכל מקום" ו"אם העולם", שהלחין קורן למילותיו של נתן יונתן. "הקשר עם יונתן היה אישי והדוק, עד יומו האחרון", מציין קורן. "הוא אהב את הלחנים שהענקתי לשירים שלו".

באותה שנה זכתה הלהקה בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "פזמון חוזר", שעמו הייתה אמורה לייצג את ישראל באירוויזיון. אלא שפרנסי המדינה החליטו לא לקיים את תחרות הזמר הבינלאומית בארץ הקודש בשנה השנייה ברציפות, זאת לאחר זכיית "הללויה" של גלי עטרי וחלב ודבש.

חילופי הזמרים והזמרות אפיינו את הלהקה לאורך כל שנות קיומה. ב־1978 החליף יצחק צוקר ("צוקי") את ויק תבור, וישראלה קריבושי החליפה את תמי גל. ב־1982 החליף אילן טל את מוני ארנון, ומשה דניאל החליף את יצחק צוקר. "אין הרבה להקות שמחזיקות מעמד יחד הרבה שנים. לא כולם הרולינג סטונס", מסביר קורן. "בכל פעם שמישהו רצה לעזוב ולעשות משהו אחר, היינו צריכים למצוא מחליף שישמור על המתכונת של שני גברים ושתי נשים. זה היה מאוד קשה".

שומרים על הרוח

בשנת 1983 הלהקה התפרקה. "עזבתי את הארץ להשתלמות רפואית בקנדה ב־1982. נשארתי שם ועבדתי כרופא ילדים עד צאתי לגמלאות", מספר קורן, שלפני שלוש שנים חזר לישראל והוציא ספר על חוויותיו כרופא ילדים ("סימני חיים", הוצאת כנרת). "ברגע שהכוח היוצר של הלהקה לא פעל, היה קשה להחזיק את ההרכב ביחד והוא התפרק שנה אחרי שעזבתי".

"אחרי שגידי עזב ניסינו לפעול עוד שנה, אבל זה כבר לא היה זה", אומרת שגיא. "לא החזקנו מעמד. לא היו לנו שירים חדשים, וכבר לא היה את הכוח המאגד".

לאחר הפירוק פנו חברי ההרכב לקריירות נפרדות: מוני ארנון שימש כטכנאי קול באין ספור הקלטות של אומנים בז'אנר הים תיכוני, בהם זהר ארגוב, חיים משה, ישי לוי ועוד. ב־1989 זכה ללהיטו הגדול ביותר - "תמונה שבורה", שחודש לימים על ידי אייל גולן.

סוזי מילר הביאה לעולם ארבעה ילדים והתמקדה במשפחה. לאורך שנות ה־80 הופיעה בבתי ספר, בתוכניות טלוויזיה ללימוד השפה האנגלית וניסתה להוציא מספר סינגלים לרדיו.

ורדה שגיא פנתה לקריירת סולו והעלתה תוכנית יחיד בשם "דבר לא נגמר". היא הקליטה כמה סינגלים ובעיקר התמקדה בקריירה שלה כמורה לפיתוח קול.

ישראלה קריבושי הוסיפה להקליט מספר שירים לאורך שנות ה־80 ובהמשך עשתה הסבה מקצועית למעצבת שמלות. תמי גל הופיעה לאורך שנות ה־80 בבתי מלון באילת, ובשנות ה־90 פנתה לעסוק בקוסמטיקה, תחום שבו היא עוסקת עד היום.




אילן טל פנה לקריירת סולו וכיום מוביל ערבי שירה בציבור. ויק תבור, שהמשיך לשיר ולהופיע במחזות זמר לאורך שנות ה־80 וה־90, פנה לתחום דיבוב סדרות וסרטי אנימציה. בשנות האלפיים עבר להתגורר בגרמניה ופנה לעסקים אחרים. גם יצחק צוקר ומשה דניאל לא המשיכו בתעשיית המוזיקה.

ב־2002 התאחדה הלהקה באופן חד־פעמי לתוכנית טלוויזיה של שרה'לה שרון בערוץ 10. באותו איחוד השתתפו מוני ארנון, ורדה שגיא, סוזי מילר וויק תבור, שהגיע במיוחד מגרמניה. "ראינו שהאיחוד החד־פעמי מצליח והרגשנו פתאום געגוע לחזור להופיע יחד", מספר ארנון. "אז חידשנו את הפעילות".

במשך שמונה שנים הופיעו חברי ההרכב ברחבי הארץ, ומי שמילא את מקומו של ויק תבור כחבר קבוע וחדש בהרכב, היה נמרוד פז, חברו של ארנון לצמד מוניטור (שפעל בשנות ה־90 ושהיה לו להיט אחד בולט בשם "שירה"). פז כונה "האח הצעיר" בשל גילו הצעיר יחסית לשאר חברי הלהקה, שהיו כבר בשנות ה־50 לחייהם.

חלפו השנים וב־2017 החליטו קורן, מילר וארנון לצאת במופע משותף הכולל את שירי האחים והאחיות. "כשחזרתי לארץ, מוני הציע שנרים מחדש את ההרכב, כך שאני אספר את ההיסטוריה של הלהקה ואת הסיפורים מאחורי השירים והוא וסוזי ישירו, כשאני מדי פעם אצטרף אליהם בשירה", מספר קורן. "מוני הימר שהמופע יצליח והוא צדק, אנחנו מופיעים כבר שנתיים בהצלחה רבה במתכונת הזו. זו אומנם לא להקת האחים והאחיות, אבל זו אותה הרוח. אני מעז להגיד בלחש שהאיכות כיום טובה יותר. לסוזי ומוני קרה דבר מדהים: הקול שלהם רק משתבח עם השנים. זה פלא בעיניי".

מה הייחודיות של הלהקה?
קורן: "הייחודיות הראשונה שלנו היא הזיקה לשירי משוררים. היינו בין הראשונים שהלחינו שירי משוררים. השנייה היא האהבה לשירי הילדים, והשלישית היא האהבה שספגתי מסוזי ומוני לתרבות הפולק והקאנטרי האמריקאיים, שהשפיעו על היצירה שלי. עד היום חברי הלהקה שרים באנגלית ובעברית".

קציר: "זו הייתה להקה משפחתית. לא היינו יומרניים ולא ניסינו להיות אגרסיביים במופעים שלנו, היינו נותנים לאנשים תחושה של חברותא בהופעות, מופע של חבר'ה. בנוסף, ההרמוניה הקולית שלנו הייתה נפלאה".

ארנון: "אלו לחלוטין ההרמוניות הנפלאות שלנו, ההשפעות של מוזיקת קאנטרי ופולק שהייתה חדשנית אז בישראל והחברות בינינו".

שגיא: "מלבד ההרמוניות והסגנון של הקאנטרי־פולק שדיברו לקהל, היו לנו שירי משוררים ולחנים יפים".

מילר: "יש אומרים שזה היה המבטא שלי (צוחקת). החברות שלנו הייתה מיוחדת וקסומה, הסתדרנו יפה. ההרמוניות שלנו והחיבור המוזיקלי היו קסם אמיתי. לכל אחד מאיתנו היה גם עומק שהוא הביא איתו. הצליל של הלהקה היה של חו"ל וכך גם העיבודים המוזיקליים".

רותם: "לא היו מתחים, לא היו מריבות, לא היו אינטריגות. היינו אנשים שקטים ונחמדים שבאו לעשות מוזיקה, ליהנות ולצחוק. היו יחסים טובים מאוד בין כולם. מבחינת ההרמוניות המוזיקליות: אני מצו־סופרן, סוזי אלטית, מוני טנור, ושבי בריטון, והייתה לנו הרגשה של מקהלה".

אילו הלהקה הייתה מתחילה את דרכה היום, היא יכלה להצליח?
מילר: "ועוד איך! יצרנו מוזיקה מערבית ולא מזרחית. הידע של מוני ושלי במוזיקה מערבית וכישרון הכתיבה של גידי מביא למאזין את האמת שלנו, וזה מדבר לאנשים ולא קשור לתקופה כזו או אחרת".

קציר: "מצד שני המוזיקה בארץ השתנתה לגמרי. לא היינו יכולים להופיע כיום עם השירים שאיתם הופענו אז. מה שנשאר זו רק נוסטלגיה".

ארנון: "קשה לדעת, כי המפה המוזיקלית השתנתה כיום, והסגנון שלנו מדבר בעיקר לקהל שוחר נוסטלגיה".

קורן: "נכון שהזרמים השתנו, אבל מצד שני יש ביקוש למוזיקת פולק בארץ. למשל להקת ג'יין בורדו שמצליחה בסגנון הזה. אלא הכיוון הזה עדיין ריק במפה המוזיקלית העכשווית. קשה לי להאמין שלא היינו מצליחים".

שגיא: "תמיד יש קהל לסגנון של קאנטרי־פולק".

רותם: "חוץ מזה שכולם כיום עושים רטרו וחוזרים למקורות".

בימים אלה עובדת הלהקה על אלבום חדש בניצוחו המוזיקלי של קורן, ואחד השירים החדשים מתוכו, "המלאכים של 669", נכתב והולחן על ידו ליחידת החילוץ וההצלה של חיל האוויר. "הייתי רופא מוטס ביחידה ושם ביליתי במסגרת שירות המילואים שלי כחודשיים בשנה", הוא מספר, "זו יחידה כל כך מיוחדת, שעושה דברים חשובים. הם פשוט מלאכים. לא הבנתי איך לא נכתב שיר עליהם. אני מקווה שהשיר ימצא מקומו בפנתיאון השירים המיוחדים ליחידות הצבא".

"זה מרגש לחזור לאולפן ולהקליט שירים שגידי כותב עבורנו", מוסיפה מילר, וארנון מסכם: "העבודה באולפן עם גידי וסוזי כל כך טבעית. אנחנו מכירים את הדינמיקה בין כולנו, וזה פשוט תענוג להחיות את רוח האחים והאחיות גם ב־2019".