שלוש שנים חלפו מאז הפעם האחרונה שהוא צעק לעברנו כך. למי מכם שהשם עוד איכשהו לא מוכר לו, הרשו לי להסביר. טייסטו בעולם הדיג'יי והמוזיקה האלקטרונית הוא כמו ביונסה של הזמרות, כמו הקנדי קראש של האפליקציות וכמו 'פורסט גאמפ' של סרטי הקולנוע. לא משנה כמה מפיקים ו-DJ חדשים צצים מדי יום מאז שהתחיל ליצור (וצצים, הבחור כבר בן 50, עם 34 שנות ניסיון מוזיקליות), מעמדו הרוחני כקלאסיקה וכאב המייסד של המוזיקה האלקטרונית לא נפגם והוא כמובן זכה כבר לכל תואר אפשרי במסגרת פועלו כמוזיקאי: מועמדויות וזכייה בפרס הגראמי, הופעה באולימפיאדת אתונה ב-2004, הכתרה כ-DJ הטוב בעולם שנה אחר שנה במגזינים הנחשבים בעולם ועוד.
הפעם האחרונה שהוא היה בישראל הייתה רק ב-2016 אבל אמש (חמישי), הוא הגיע לישראל פעם נוספת, ומילא לחלוטין כמובן את אולם אקספו תל אביב במרכז הירידים, אחד הלוקיישנים הנחשקים והנוצצים ביותר שיש לנו להציע. המופע, שהופק ע"י חברת 'נקסט הפקות', החל כבר ב- 22:30, מספר שעות טובות לפני שטייסטו בכבודו ובעצמו עלה לבמה. עד אז, דאגו לחמם את האלפים המקפצים די-ג'ייז מובילים מהארץ ומהעולם.
ראשונים פתחו הנציגים הישראלים: יהל – אחד מיוצרי המוזיקה האלקטרונית הוותיקים בישראל ושזכה להופיע אפילו בטומורולנד הנחשק, ואחריו עלה דור דקל, מפיק מוזיקלי ו-DJ מצליח מאוד. כמה מצליח? הוא חימם גם את ההופעות של הצ'יינסמוקרס, קייגו ומרטין גאריקס בארץ. זו הפעם השנייה שהוא מחמם את טייסטו.
השעה כבר 00:00, הקהל חם ושואג את שמו של מפיק העל בכל מעבר או רגע שקט אבל רגע, אנחנו עוד מתחממים. נפרדנו מהיוצרים הישראלים ולבמה עולה לא אחר מאשר הודור מ"משחקי הכס"! כלומר, כריסטיאן ניירן האירי, שמסתבר שחוץ מכישרון משחק מרהיב הוא גם מחזיק בכישרון על בעולם מוזיקת הטכנו. אחרי סט מקפיץ של שעה, הוא מפנה את הבמה (בפעם האחרונה לפני שהסיבה האמיתית שכולנו הגענו לאקספו תעלה) ולבמה נכנס פדה לה גרנד ההולנדי והחתיך, מקום 22 במצעד הדיג'יים הטובים בעולם ורזידנט קבוע בפסטיבלי המוזיקה הגדולים ביותר.
דמיינו את זה רגע: צעירים בני 18 ומבוגרים בני 50-60. גברים (רוב די מוחץ) ונשים, חילונים וחובשי כיפות, יהודים וערבים, ואפילו כמה שפות זרות מפיהם של תיירים נשמעו ברקע. לא, זה לא טקס הדלקת המשואות. זה אשכרה מופע מוזיקה אלקטרונית באמצע הלילה בתל אביב! הקהל בהחלט היה מגוון כמו שלא יצא לי עוד לראות, ועם כל הסטיגמה של 'מסיבות טרנס הן רק לצעירים סטלנים וחסרי אחריות' שרצה בארץ בשנה האחרונה, היה כיף לראות הוכחה מוצקה לאיך מוזיקה, ועוד אלקטרונית (!), מחברת בין כל הקצוות וסוגי האנשים שיש למדינה שלנו לתת. בקיצור, כנראה שזיעה משותפת ודריכה על הרגליים של הקופץ לידך הם מכנה משותף גדול יותר מכל דבר אחר.
זהו. אנחנו כבר אש. אנחנו מוכנים. השעה 02:00, הרגליים צועקות לעזרה ועצם היותנו אלפי אנשים במתחם סגור רק עושה את העניין קשה יותר. אבל הגיע הרגע, מנגינת הפסנתר מתחילה להישמע ולהתחזק מרגע לרגע, האולם נצבע בצבע כחול מהפנט ולבמה עולה סוף סוף, טייסטו! יאללה, בלאגן.
הדיג'יי הטוב בעולם כבר רגיל אלינו ויודע מה עושה לנו טוב במשך השעתיים וחצי שהוא על הבמה- על המסכים מופיע הכיתוב 'תל אביב' אחת לכמה דקות, הוא פונה אלינו בין טרק לטרק ומוודא שאנחנו מרגישים טוב, שאנחנו נהנים- ואנחנו, לא יכולים להפסיק בכלל. הוא יורה עלינו להיטים מקוריים שלו כמו Boom, Red Lights ו- Jackie Chan האגדי וגם גרסאות לשירים אחרים מוכרים כמו How Deep Is Your Love, Sweet Dreams ואפילו Bad Guy של בילי אייליש, עוד שם לוהט בעולם המוזיקה. פה כבשת אותי סופית, חבר.על הבמה ניצבו תותחי עשן ואש שירו את מרכולתם רנדומלית במהלך השיר, על המסכים הוקרנו קטעי וידאו וקרני לייזר צבעוניות שוגרו לעבר הקהל אחת לכמה דקות. אני חייבת לציין שתכל'ס, ציפיתי לפירוטכניקה קצת יותר מושקעת ומקורית באירוע מסוג זה, שידוע מראש כהצלחה מסחררת. אפילו מצלמות רחף המצלמות את הקהל או לפחות העלאת התדירות שבה הקהל נהנה מאיזה תותח עשן, הייתה עושה את האווירה והופכת את האירוע ממסיבה מושקעת, להופעה של ממש.
בשונה מהרבה מופעים אחרים בארץ, המחיר לאירוע אכן תאם את גודל האירוע וסיפק תמורה יפה מאוד לכסף. כרטיס רגיל עלה 300 ₪, סה"כ הוגן לאירוע של 6 שעות הכולל את ה- דיג'ייז הטובים בעולם, ואם הייתם מוסיפים 50 ₪, הייתם נהנים כ - VIP מאזור מוגבה ונוח יותר לצפייה (אפשר לחלוק גם על זה). לעומת זאת, המחירים של השתייה האלכוהולית היו כרגיל מופקעים. כמה מופקעים? 14 ₪ לבקבוק מים, 35 ₪ לבקבוק בירה ו- 61 ₪ לכוס של וודקה וערבוב נוסף. עכשיו פתאום ברור עוד יותר למה הדרך לאולם רצופה עשרות בקבוקי אלכוהול של מבלים שרצו ליהנות ולשתות, אבל במחירים שפויים.
כן, אולי בדיעבד היה נכון יותר לקיים את האירוע בפארק הפתוח (מזג האוויר אתמול היה פשוט מדהים לאירוע מסוג כזה) וכך לחסוך את שאיפת עשן הסיגריות והדוחק הגדול שחוו אלה שלא הגיעו עם פתיחת הדלתות לאולם, המחירים יכלו להיות שפויים יותר וגם יכלו לפרגן לנו בעוד כמה להטוטים ואטרקציות בימתיות אבל כשטייסטו על הבמה, באמת שקשה להתלונן. יש סיבה למה הבחור הזה נשאר מלך המוזיקה האלקטרונית כל כך הרבה שנים והדרך שלו, להתחבר למוזיקה חדשה ולאמנים הכי מרעננים בתעשייה, מקבעת ומחזקת את מעמדו שוב ושוב כמנהיג האלקטרו הבלתי מעורער. יאללה, מתי שוב?