בקיץ 1989, כשהוא בשיאו, התראיין הזמר בעז שרעבי לתוכנית הטלוויזיה הפופולרית של הערוץ הראשון - והיחיד - "סיבה למסיבה". "אני מופיע היום עם בחור צעיר", אמר למגישה רבקה מיכאלי. "נער בשם רון שובל. הוא מזכיר לי את עצמי כשהייתי בגילו. יש בו תעוזה, אבל גם חן וצניעות. הוא בא מהשכונה שבה אני נולדתי, שכונת כרם התימנים, אני חבר טוב של המשפחה, אמא שלו חברה מאוד טובה שלי. כשהיא הייתה בהריון, אמרתי לה: 'עוד זמר תימני אחד בבטן שלך'".

אחר כך הזמין שרעבי את שובל לבצע איתו את הלהיט מראשית הסבנטיז - "פמלה". "אחרי אותה הופעה של שנינו ב'סיבה למסיבה', שבה בעז סיפר לרבקה'לה שאני בן טיפוחיו וביצענו את 'פמלה', כבר לא יכולתי להסתובב בחופשיות ברחוב", נזכר שובל, "היה 100% רייטינג לתוכנית הזו. כולם הכירו אותי".

בראיון שנתן שובל אחרי אותה הופעה, סיפר הנער בן ה־15: "החברים, המשפחה ואפילו מנהל בית הספר מאוד מפרגנים ומעודדים. השירה באה לי טבעי ואפשר לנתב את העבודה לשעות אחר הצהריים והלילה, כך שלא אזניח את לימודיי". טוב, הוא היה עסוק אז בעבודה, מאחוריו כבר אלבום אחד שאותו הוציא שנתיים קודם לכן, בבר מצווה.

אחרי שביצע ב"סיבה למסיבה" דואט עם שרעבי, נתן לו הזמר הוותיק את הבמה כדי לשיר שיר חדש מתוך אלבומו השני, שעמד לצאת לאור. את השיר "לפעמים" יצרו עבורו שני מוזיקאים אלמוניים אז, ארקדי דוכין ומיכה שטרית. "זה היה השיר האחרון שהגיע אלינו, רגע לפני שסגרנו את האלבום", משחזר שובל, "ישבתי במשרד של האמרגן שלי ומפיק האלבום, אהוד שמר, ופתאום נכנס ארקדי דוכין, שבאותה תקופה לא היה לו כסף לאכול. הוא השמיע לנו כמה שירים שכתב, ושר לנו את הגרסה שלו ל'לפעמים'. מיד נדלקנו על השיר, אהוד שילם לו 100 דולר והשאר היסטוריה. היום השיר הוא חלק מהרפרטואר של ארקדי דוכין ומיכה שטרית בהופעות שלהם".

כש"לפעמים" יצא - עוד לפני שהפך ללהיט, יצא אמרגנו של שובל נגד עורכת מצעד הפזמונים של רשת ג' עפרה הלפמן. "אני משקיע הון ומביא לעפרה שיר של רון שובל שכתבו ארקדי דוכין ומיכה שטרית מ'נטאשה' בעיבוד מערבי לגמרי, ומה היא אומרת לי? שהשיר נשמע לה מזרחי מדי למצעד בגלל ה־ח' וה־ע' של רון", אמר בראיון ל"מעריב" ביולי 1989. "הגיע הזמן להפסיק את הסטיגמות האלה. לא ייתכן שמה שטוב לכל העם, לא יהיה טוב לעפרה הלפמן". שובל מצדו ניסה להוריד את גובה הלהבות. "אני לא מרגיש מקופח", אמר בראיון שהעניק חודש אחר כך.

שיערת ש"לפעמים" יהפוך ללהיט ענק?
"הרגשנו באולפן שיש פה משהו. השיר הזה חוגג 30 שנה ועד היום הוא רלוונטי. אפילו אריק איינשטיין הגדול חידש אותו. בשיא הצניעות, אני יכול לומר לך שאני מהבודדים בז'אנר הים תיכוני שיכולים לומר שאיינשטיין שר שיר שלו. אני זוכר שחבר צלצל אליי ואמר לי שבגלי צה"ל השמיעו את איינשטיין שר את 'לפעמים' - לא האמנתי לו. חשבתי שהוא מתבלבל בין אריק לבין מיכה שטרית, אבל בסוף, כשהבנתי שאריק באמת הקליט את השיר, זה ריגש אותי ברמות מטורפות. זה חלק מהרזומה שלי שאני מאוד גאה בו".

מהשכונה לחברת התקליטים

שובל נולד וגדל בשכונת נווה עופר בתל אביב למשפחת שובלי, משפחה תימנית אסלית מכרם התימנים. דודו, שלום שובלי, היה מנהיג להקת השובלים, שעיצבה את המוזיקה המזרחית בארץ בשנות ה־50 וה־60 והשפיעה על אומנים כמו צלילי הכרם, צלילי העוד, חיים משה וזהר ארגוב. "תמיד נמשכתי למוזיקה", מספר שובל, "כילד קטן, באירועים משפחתיים כשכל הילדים היו הולכים לרקוד, אני הייתי יושב ליד הנגנים והזמר ומסתכל מה הם עושים, זה דבק בי מאז. לא עניין אותי שום דבר אחר חוץ ממוזיקה. מלבד 'השובלים' שהשפיעו עליי מאוד, היה גם סבי זכרו לברכה, החזן של בית הכנסת בכרם התימנים, שכנראה העביר למשפחה את הגנים המוזיקליים. הוא זה שלימד אותי שירים בתימנית. גדלתי על הפיוטים, השירים והמנגינות של בית הכנסת. זה נוף ילדותי".

את הרגע שבו התחיל את הקריירה שלו הוא יודע לסמן: 1984. הוא היה אז רק בן 11. "ילד פלא", לדבריו. "כבר מילדות אהבתי לשיר, אבל באותו זמן התחלתי להופיע בחפלות רשמיות שאבא שלי נהג להביא אותי אליהן", הוא משחזר. "באחת החפלות, שנערכו בכרם התימנים, הייתה אהובה עוזרי. אהובה, חברה קרובה של המשפחה, גילתה אותי בעצם. היא דיברה עם אבא שלי והתחילה לקחת אותי להופעות תחת חסותה, יחד איתה ועם יהודה קיסר. נתתי הופעות של 45 דקות בחתונות ובבר מצוות, והייתי מעין זמר אורח בהופעות של אהובה. היו לי חליפות כמו של זמר אמיתי, ואמא שלי נהגה לבוא לכל ההופעות שלי".

מה היית שר אז?
"הייתי שר קאברים של מיטב הזמרים הים תיכוניים של אז, כמו זהר ארגוב וחיים משה. הייתה אז באירועים להקה אמיתית ואותנטית, לא כמו התקליטנים שיש היום".

ב־1985, עוזרי, שהייתה מיודדת עם מנהל חברת התקליטים גלרון, לקחה איתה את בן טיפוחיה הצעיר לאודישן. "שיחקתי כדורגל בשכונה, כשפתאום אהובה עוזרי ואמא שלי באו עם הרכב למגרש, אספו אותי והקפיצו אותי הביתה להתקלח ולהחליף בגדים", הוא נזכר. "משם ישר למשרדים של גלרון. ישבנו במשרד של מנהל החברה, אהובה ביקשה ממני לעלות על הכיסא ולשיר. שרתי לו באקפלה שיר ים תיכוני ולמזלי מצאתי חן בעיניו והוא החליט להפיק לי תקליט. הוא רצה לעשות ממני 'חוזליטו' הישראלי".

שנה אחר כך, בהיותו בן 12, יצא אלבומו הראשון "נעורים", כשעל עטיפתו הוא עוד נקרא "רון שובלי". את מרבית השירים באלבום כתבה עוזרי במיוחד עבורו, למעט "יום מן הימים" (מילים ולחן: יאיר מדינה) וקאבר ל"פזמון האגודה", שיצר אורי שבח לצמד העמרנים בסבנטיז. יגאל חרד היה אמון על העיבודים המוזיקליים באלבום. "מי שניגנו באלבום הזה היו חברי להקת ברוש המיתולוגית. המוזיקאים הכי טובים שיש לקחו בו חלק", מציין שובל, "אבל הוא לא הצליח כל כך ברדיו, למרות שבקרב חובבי הז'אנר הוא התקבל יפה מאוד".


אהובה עוזרי. צלם : ראובן קסטרואהובה עוזרי. צלם : ראובן קסטרו


אוהבי המוזיקה הים תיכונית החלו לחבב את הנער הצעיר, אבל החברים מבית הספר כלל לא ידעו על העיסוק החדש של התלמיד השקט. "כשהאלבום יצא, תלו פוסטרים שלו עם התמונה שלי בלוחות המודעות בתל אביב", הוא מספר. "באחת הנסיעות באוטובוס בחזרה מבית הספר, עברנו דרך אלנבי וראיתי לוח עם הפוסטר שלי. הייתי נבוך. בכיתה לא ידעו שאני זמר. פתאום הילדים קלטו את הפוסטר, הצביעו עליי ואמרו: 'היי רון, זה אתה פה! מה, אתה זמר?'. לא ידעתי איך לאכול את זה".

אתה זוכר את הפעם הראשונה ששמעת את עצמך ברדיו?
"כן, זה היה מרגש וגם מוזר, לשמוע את עצמי ולדעת שמדינה שלמה שומעת איך אני שר. מה שכן, עד היום אני מתרגש לשמוע את עצמי ברדיו".

הקול זה הכל

בגיל 13 שובל זכה להגיע לבמת הפסטיגל. "האמרגן והמפיק מיקי פלד שנתקל באלבום שלי הזמין אותי להשתתף בסיבוב ההופעות של הפסטיגל. לא כמתמודד בתחרות אלא כזמר אורח, בחלק האומנותי", הוא מחדד. "שרתי שם את 'ריקוד החתונה'".

ההשתתפות בפסטיגל הולידה בטעות את שם המשפחה הבימתי החדש שלו. "בתוכנייה של הפסטיגל כתבו בטעות 'רון שובל' במקום 'רון שובלי'", הוא מסביר. "המשפחה שלי שמה לב לטעות, אבל החלטנו שהשם הזה יכול להיות יותר קליט, ואימצתי אותו".

באותה תקופה קרנו עלתה. הפריצה הגדולה התרחשה כאמור ב־1989, באלבומו השני "מרגיש בדרך", שכלל את הלהיטים "לפעמים", "פמלה" (הדואט עם בעז שרעבי), "הגיטרה" ועוד. "האלבום הזה באמת הצליח", הוא אומר בחיוך. "לאחר ההופעה ב'סיבה למסיבה' באו עוד הופעות בטלוויזיה, בעיקר ברצועת הקליפים של 'זהו זה' עם 'לפעמים' ו'הגיטרה' שכל המדינה ראתה. זה היה שיא עולם שכל זמר יכול היה רק לחלום עליו אז".

איך התמודדת עם ההצלחה המטאורית?
"לא היה קל, לא הבנתי את זה בהתחלה. אפילו היה שלב שבו הכל קצת הפחיד אותי, אבל במובן החיובי. אנשים הסתכלו עליי ברחוב כל הזמן. זה היה מטורף, אבל המשפחה שמרה עליי וחונכתי טוב".

איך התמודדת עם השינוי של הקול שלך בגיל ההתבגרות?
"תמיד המשכתי, תמיד שרתי, לא עבדתי אף פעם בעבודה אחרת. לא כל השנים היו טובות בקריירה שלי, אבל כל הזמן הופעתי והתפרנסתי מהמוזיקה. אני מודה לקדוש ברוך הוא בכל יום על שהוא נותן לי בריאות ועל שהוא נותן לי את המתנה, שכששומעים את רון שובל ברדיו - יודעים שזה רון שובל. לא מתבלבלים. זו מתנה, וזה הייחוד בשבילי".



את אלבומו השלישי הוציא שובל כשהיה בן 18. ילד הפלא התבגר, והקול שלו השתנה. זה בא לידי ביטוי גם בשם האלבום, "כבר לא ילד". את ההצלחה של האלבומים הקודמים הוא לא הצליח לשחזר, אבל התקשורת בכל זאת עטה עליו. הפעם בגלל העובדה שלא התגייס לצבא. שובל הצליח להתרומם מהאכזבה של האלבום השלישי והמשיך להוציא עוד ועוד אלבומים - 14 עד כה. לא מעט להיטים הסתתרו בהם: "מסובבת אותי", "אין עוד יום", אני יכול" (עם סאבלימינל והצל), "די מספיק", "אל תדאגי לי, אמא" ו"זה לא נורמלי" (מהדוקו־ריאליטי "גולסטאר").

"מטעויות לומדים"

שובל בן ה־46 לא עוצר. בימים אלה הוא ממשיך להופיע ולהקליט שירים חדשים, כשבתחילת השנה הוציא את "טוב איתך", רומנטיקה התפורה למידותיו. "אני כל הזמן עובד באולפן על שירים חדשים, ובקרוב ייצאו כמה שירים שאני מקווה שהקהל יאהב", הוא אומר. "אני מתאים עצמי לזמנים המשתנים. כיום יש יותר הזדמנויות לאנשים להפיץ את המוזיקה שלהם, כשאתה יכול לשמוע כל שיר ביו־טיוב או בספוטיפיי ואפילו באינסטגרם. המדיה זמינה. אבל מצד שני יש גם הרבה יותר זמרים והתחרות יותר גדולה. אני מאמין שמי שיש לו את זה ונולד עם המוזיקה - יש לו יותר סיכויים לבלוט ולהצליח".

אתה עוד מאמין בפורמט של אלבומים?
"לא, לא, לא. פעם היו אלבומים, זה נגמר. די. למרות שאני אוהב את המוזיקה של פעם, חייבים להתעדכן במה שקורה היום ולא להיתקע מאחור. למשל, כיום אתה לא צריך איש יחסי ציבור - אתה יכול לייחצן את עצמך ברשתות החברתיות ולהתפרסם דרכן. יש לשיטה הזו צדדים טובים וגם פחות טובים, תלוי איך אתה משתמש ברשת לקידום הרעיונות, האומנות והפעילות שלך".




מה דעתך על השינוי שחל בז'אנר המזרחי, שנוטה יותר לפופ כיום?
"אני בעד פופ בשביל להתקדם, אבל חושב שאסור לאבד את השורשים ואת המוזיקה הישנה. בכלל, אני אוהב את היצירות האותנטיות והקלאסיות לא רק בז'אנר המזרחי. אני אוהב לשמוע זמרים כמו קני רוג'רס, סטיבי וונדר וריי צ'ארלס - אלו זמרים אמיתיים".

כשאתה מביט אחור אל הקריירה הארוכה שלך, יש בך חרטות כלשהן?
"בגדול אני שלם עם עצמי. יכול להיות שפה ושם היו טעויות, אבל מטעויות לומדים. אני חושב שלא התפזרתי יותר מדי".

איזו עצה היית נותן לזמרים צעירים?
"קודם כל להאמין בעצמם. כיום יש יותר פתיחות מאשר בימים שאני התחלתי. יש יותר תוכניות מוזיקליות, ואפשר למשל להתפרסם רק דרך האינסטגרם. זו תקופה אחרת. רק צריך להאמין. אם אתה טוב - אתה טוב. יש הרבה הזדמנויות, רק צריך לדעת איך לנצל אותן".

לפחות הוא יכול להיות רגוע מכך שבנו היחיד, נתנאל, שלא מזמן חגג בר מצווה, לא רוצה לחפש את פרנסתו בעסקי המוזיקה. "הוא לא רוצה להיות זמר, רק ראש ממשלה. אמרתי לו שזה מעולה, כל עוד יהיה לו גוש חזק ומנדטים", שובל מחייך. "אבל אם הוא היה רוצה להיות זמר, לא הייתי עוצר את החלום והאהבה שלו. למרות שאני יודע שזה ג'ונגל, אתמוך בו בכל לבי".




כבר 14 שנה הבית שלהם שומר שבת, ושובל מקפיד לא להופיע בימי שישי בערב. "נולדתי וגדלתי לבית מסורתי ומאמין", הוא מסביר. "למרות שזה בא על חשבון הפרנסה, כי הרבה מועדונים פועלים חזק בשישי, שמירת השבת היא חוק זהב מבחינתי ויום שמוקדש למנוחה ולמשפחה".

בשאר השבוע הוא לא נח, ויעידו על כך תוכניות הריאליטי שבהן הוא מככב בעשור האחרון: "המטבח VIP", "גולסטאר", "הקודחים" וכמובן "הישרדות". "ובקרוב יש עוד השתתפות מפתיעה בריאליטי, שאני לא יכול לפרט לגביו כרגע", הוא מגלה.

אתה לא חושש שההשתתפות שלך בכל כך הרבה תוכניות ריאליטי תפגע בך כזמר?
"קודם כל, אני זמר וממותג כזמר. גם בריאליטי אני שר. עכשיו, אני לא צריך לספר לך שהיום העולם הוא ריאליטי. רוב התוכניות שיש כיום בטלוויזיה הן ריאליטי, אין יותר תוכניות אירוח כמו 'סיבה למסיבה'. היום כולם מתים להיות בריאליטי, רק צריך לדעת לא לעשות זאת בחזירות. היו לי המון הצעות לתוכניות ריאליטי נוספות אבל ויתרתי על הרבה מהן. יכולתי לעשות המון כסף אם הייתי מסכים. אבל אני בוחר רק את מה שמתאים לי, מפתיע ומכבד".

מה החלום שלך?
"להיות שופט ב'דה וויס' או בתוכנית ריאליטי אחרת של מוזיקה. אני חושב שאני בנוי לכך. יש בי חינניות, צחוקים ומקצועיות. אני חושב שאני בשל לזה".