שלוש וחצי (!) שעות נמשך מופע המחווה ליצירתו של שלום חנוך בהיכל מנורה מבטחים, לא כולל הפסקה של 20 דקות. למה אני פותחת באינפורמציה הזו? כי כשהופעה נמשכת כל כך הרבה זמן, ראוי לשאול האם יש הצדקה לאורך הזה. מצד אחד, הייתה לא מעט הצדקה: כ-20 אמנים מהשורה הראשונה בארץ, שהתגייסו לספק אינטרפטציות משלהם לנכסי צאן ברזל שכתב חנוך בעשרות שנות קריירה, והחזיקו הפקה מושקעת ומהוקצעת, שנדיר למצוא במקומותינו.

ועם כל זאת, ההופעה נמשכה יותר מדי, וזה לא שלא היה איפה לקצץ. לפרקים אף נדמה שלא ממש הייתה יד מכוונת – ודווקא הייתה, שכן המנהל המוזיקלי של המופע היה חיים שמש – שבררה מה צריך להיכנס ומה לא.



זה התחיל עם נגינת פסנתר קסומה, ואז הגיח גם קולו של שלומי שבן בביצוע ל"לא יכול לישון עכשיו", שהתחבר לביצוע קצבי וכיפי ל"מכופף הבננות". התחלה טובה ללא פחות מ-28 ביצועים ומספר דומה של מונולוגים של הזמרים המבצעים, שנתנו את האינפוט שלהם על הקשר לחנוך.

קצרה היריעה בשביל להזכיר פה את כל השירים שבוצעו על הבמה, בליווי להקה של עשרה נגנים ווידאו ארט. אבל רגעים בלתי נשכחים סיפקו דני סנדרסון ואסף אמדורסקי, שעשו יחד את "שיר דרך", הידוע גם כ"בא הביתה"; הביצוע העוצמתי והכל כך שונה מהמקור שהעניק חמי רודנר, שהיה גם המפיק המוזיקלי של כל האירוע הזה, ל"חוזה לך ברח"; עוד רגע מרגש התרחש כשלבמה עלה עומרי קרן, הנכד של חנוך, שלפני כתשע שנים, בעודו בן עשר, התארח בהופעה של סבא שלו והדהים ביכולת נגינה על גיטרה לא סבירה לגילו הצעיר. מאז לא כל כך שמענו ממנו, והנה ילד הפלא כבר נער, ומסתבר שהקסם לא נמוג: על גיטרה אקוסטית הוא נתן ביצוע עדין ושובה לב ל"אדם בתוך עצמו", שלא השאיר אף אחד אדיש.



יובל דיין צמררה עם ביצוע יפהפה ל"מאיה" המיתולוגי ולקראת הסוף עלו "היהודים" והרימו את הקהל ואת התקרה של היכל מנורה מבטחים עם ביצוע מטורף ל"הדרכים הידועות". חתם את החלק הזה ברי סחרוף עם שני ביצועים מעולים, ל"ילדים של החיים" ול"הולך נגד הרוח".

רק רשימת השירים הזו הייתה שולחת את הקהל הביתה מסופק ומעבר לזה. אבל במהלך המופע הייתה תחושה לפרקים שניסו לדחוס לתוכו עוד ועוד, לא תמיד עם הצדקה אמנותית. האם היה נחוץ שדורי בן זאב, חברו הטוב של חנוך, יבצע לא פחות משלושה שירים, ולא סתם אלא את "גנבים", "למון טרי" (שהשתלבו אחד בשני) ו"לאה"? אסתכן בלהיחשב חסרת חוש הומור, אבל אם הייתי צריכה לבחור את הטופ 50 של חנוך, שלושת השירים האלה לא היו נכנסים לרשימה.

אסף אמדורסקי. צלם : אריאל עפרוןאסף אמדורסקי. צלם : אריאל עפרון


עוד רגע לא ברור היה הביצוע של שירה ואורית, זמרות הרקע שליוו את כל ההופעה, ל"לילות שקטים", שיר ראוי לכל הדעות להיכנס למופע כזה, אבל עם רשימת איי ליסטים מטורפת כמו זו שבה התהדר המופע הזה – מה הערך המוסף של שתי זמרות אנונימיות?

התחלופה התדירה של האמנים על הבמה לא הפריעה לזרימה על הבמה, אבל בחלק מהפעמים השינוי היה כל כך דרמטי, עד שהעלה תהיות על בחירת סדר המבצעים. זה בלט במיוחד כשאחרי הביצוע של היהודים, שהשאירו את הקהל עומד ובדופק מהיר, עלה שולי רנד לביצוע שקט, אקוסטי בואכה יום הזיכרון של "עץ השדה". הביצוע כשלעצמו היה מצוין, אבל היה לתחושתי צריך להיות בחלק אחר של ההופעה.



אחרי שלוש שעות, סחרוף חתם את המחווה, כשקרא לבמה לשלום חנוך בכבודו ובעצמו. הוא עלה נרגש, השאיר קצת את הקהל המום כשביצע את "במו ידיי", שיר נשכח מלפני עשור, אבל סיפק הופעה מושלמת בת חצי שעה ולמרות השעה המאוחרת הצליח להלהיב את הקהל עם "מחכים למשיח" המיתולוגי, "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר", "לא יודע איך לומר לך" ו"בגלגול הזה". הוא ירד מהבמה מצטנע, זורק לקהל "זה גדול עליי" ונעלם. לא, שלום, זה לא גדול עליך, דווקא מתאים לך בול.