המוזיקאי קובי לוריא (70), חתן פרס אקו"ם 1999, מקווה מאוד לגייס 55 אלף שקלים עד ה־4 בדצמבר, כדי לממן את הפקת "בוא שיר עברי": אלבום שיאגד שירים שכתב, הלחין, או כתב והלחין במהלך 40 השנים האחרונות. בהם "הם בזמר הזה" (לחן: סשה ארגוב), "אמרת אמרת" (יהודית רביץ), "הלאה" (רבקה זהר), "בוא שיר עברי" (דודו אלהרר), "סלסלה" (שיר של הגשש החיוור שלא יצא עד היום על דיסק), "שיר הסלנג" (להקת הנח"ל), "יא ליל" (להקת פיקוד מרכז), "כנפיים" (להקת חיל האוויר), "שיר פשוט" בביצועו ועוד.

"לפני שנה וחצי הוצאתי את השירים החדשים של 'הלובי של קובי' – הקברט שלי, עם 'גרה בברלין', 'הקוסם' של דורי בן זאב, שירים שכתבתי לשייקה לוי ('אין לי דרכון שני') ודני ליטני ('הפרעת קשב') ועוד", הוא מסביר מה עומד מאחורי הצעד הזה. "החלטתי שעכשיו תור הישנים. מתישהו היה צריך לעשות את זה. למרות שאומרים לי שאין כבר דיסקים, אז אני לא יודע מה יש".





אתה בטח מעודכן.
"תגיד לי אתה, מה כן יש? אני העולם הישן. מאוד מאוד ישן. פעם היה רק תווים. היום יש ספוטיפיי. אולי היתרון של האלבום הזה יהיה שתהיה שם חוברת, ואספר מה קרה. על הזמנים. איך עבדתי פה. איך עבדתי שם. מה השיר. יש אנשים שאוהבים את זה. בוא נגיד: סימני דרך".

חשוב לך להנציח את השירים האלה?
"אני לא יודע אם להנציח זאת המילה הנכונה. היום כבר לא זוכרים גדולים ומפוארים ממני, בכל העולם. אני מדבר על השמות הכי גדולים שהיו אי פעם. מי זוכר היום את בינג קרוסבי? אני חושב שחוץ מהביטלס, אף אחד לא יגיע לחיי נצח. יש בעיה גדולה. אני חושב שהצעירים לא יודעים מי זה אריק איינשטיין. אולי 10% יודעים. אבל זה בסימן של תהום נשייה".

קובי לוריא, הלובי של קובי. עדנה רימוןקובי לוריא, הלובי של קובי. עדנה רימון


אולי אין כאן מודעות לנכסי צאן ברזל תרבותיים.
"שים לב כמה אחוז של שירים חדשים שיוצאים כאן, הם בכלל באנגלית. הם אפילו לא בעברית. צעירים מקליטים באנגלית, וחושבים שזה נורמלי. לנו זה נשמע מוזר. להם זה נשמע טבעי. אולי זה טבעי. אולי זאת דרך העולם. אני עושה את מה שאני מרגיש, והעולם צועד קדימה. כל אחד צריך לעשות את מה שהוא מרגיש. לא נציל את המולדת. אתה יודע, לתת משהו. איך אמר הסופר, המשורר והמתרגם חנניה רייכמן: 'מהים הכללי וטיפה משלי'".

אתה מציג תמונה עגומה של עולם הולך ונעלם.
"ברור. אפרים קישון היה אומר: 'עתידי מאחוריי'. אבל אני כבר עשרות שנים בעולם המדיה, נהנה מכל רגע, ואני חושב לעשות כמה שיותר. אני לא נעלם".




אולי יש לזה קשר לעובדה שאתה בן 70, והרחוק נהיה קרוב.
"ברור. אין צל של ספק שגם זה בא בחשבון. כשאנחנו צעירים, אנחנו מאוד מזלזלים ואומרים לעצמנו - כן, פעם נעשה את זה. בינתיים נקים בית, משפחה, ילדים, חובות, ומתעסקים בזה ומתעסקים בזה, ופתאום מסתכלים על השעון ורואים שהזמן חלף ביעף".

כשאתה מסתכל על המספר 70, אתה מאמין?
"לחלוטין לא. לפעמים אני נוסע בתחבורה ציבורית, וצעירים קמים לי. באותו רגע אני לא מאמין שזה אני. אני שואל: למה הם קמים? מה קרה? יש פער בין נשמה צעירה לגוף שהוא לא כל כך צעיר. לפעמים זה הפוך. הגוף צעיר, אבל הנשמה זקנה. בערבית יש מושג יפה שנקרא 'נפסו ח'דרה', כלומר: 'הנשמה שלו ירוקה. צעירה'. תראה, היה זמן שחדלתי. הייתה לי הפסקה של 15 שנה, אני לא יודע אם לא התחשק לי, או שזה לא נראה לי מספיק חשוב. היו שנים שדי זנחתי את זה. אחרי זה חזרתי בתיאבון גדול. חזרתי לפני 12 שנה ואז התחלתי לעבוד עם שייקה לוי על הדיסק שלו. אני מריץ את 'הלובי של קובי' שנתיים רצוף. אלה שבאים מאוד נהנים. זה מופע באוריינטציה פוליטית מאוד ברורה. יש לי עכשיו ערב משותף עם דורי בן זאב, שאני כותב לתוכנית שלו בכאן 88 כמעט כל שבוע. הייתה לנו תוכנית מצוינת בפסטיבל מספרי סיפורים. יש כל הזמן כיוונים וחיפושים. בקיצור, שמח".



בקיצור, איכשהו שרדת את משוכות הזמן.
"לפני 14־12 שנה לקחתי בחזרה את הגיטרה ליד, והרגשתי שזה הדבר שאני הכי אוהב בעולם. ביקשתי גם סליחה מהגיטרה. לפני שלוש שנים קיבלתי גיטרה חשמלית 'שיינברג' מהמתופף אלון הלל – שאגב, חולה על גיטרות - שמנגן איתי. אני פורט על הגיטרה בלי מפרט וזה פשוט תענוג".

בין השירים שלך שיצאו באלבום המיוחל יש שיר בשם "כנפיים" של להקת חיל אוויר. כלומר, כתבת גם שירים מגויסים?
"'כנפיים' הוא שיר שאין אחד בחיל האוויר שלא מכיר אותו. השיר הזה, שהלחין קובי אשרת, הוא, פחות או יותר, ההמנון שלהם. זה לא בדיוק שיר מגויס. עם כל העמדות ה'מתונות' שלי, בכל זאת, כתבתי את זה לפני יותר מ־30 שנה, אבל אני לא מתנצל. חשבתי אז לעצמי, מה מרגיש טייס בשנייה שהוא שמקבל את הכנפיים. ומאז, במשך 30 שנה, אין מסדר כנפיים שלא שרים את השיר הזה".



אני רואה שעבדת עם כל אבות המזון של הזמר העברי: סשה ארגוב, מתי כספי, יהודית רביץ, רבקה זהר, דודו אלהרר, שייקה לוי, דני ליטני ועוד. יכול להיות שגם אתה אחד מאבות המזון?
"אולי הנתרן. אולי פחמימה. אנחנו עובדים, נהנים, עושים, פה ושם יש שירים שלא הצליחו. יש שירים שכן הצליחו. אי אפשר אף פעם לדעת". 

לתמיכה: פרויקט "בוא שיר עברי" בהדסטארט

...