"מכל האיברים בגוף, חטפתי סרטן בזרת של הרגל", כתבה אז דואני. "לפני כחודשיים מאיה נולדה, והתחלתי לספור את הימים עד שאני אוכל לחזור לשגרה ובעיקר להתאמן. רגע לפני שזה קרה, שמעתי משפט אחד של ד"ר דנה אגוזי, מנהלת מחלקת כירורגיה בבית חולים קפלן: 'אז יש לי חדשות טובות וחדשות רעות', היא אמרה, 'על מלנומה שמעת?'. מיותר לציין שזה הרגיש כמו פטיש של חצי טון על הראש שלי, כמו בוקס בבטן שמעיף אותך אחורה".
"זה היה סרטן מאוד מסוכן, אני לא יכולה להסביר את זה, הייתי אחרי לידה והגעתי ועשיתי גם את ההורדה של נקודת החן וזה היה מאחוריי, ואז לחזור ולקבל את התוצאות ולקבל את ה'בום' הזה. זה היה, 'רגע, מה קורה? איך זה קשור אליי בכלל? המילה הגדולה הזו. שאלתי את הרופאה שלי, דנה אגוזי, 'מה אני צריכה להגיד? הייתי חולת סרטן?', והיא אומרת לי 'כן'. אמרתי 'או.קיי'. אלה כל מיני הגדרות שנוחתות לך על הראש'".