בילי הולידיי, שפעלה בשנות ה־30 וה־40, הייתה פורצת דרך בעולם הג'אז, הסול והבלוז האמריקאי, ואף שחייה נגדעו בגיל צעיר מדי, הצליחה להטביע את חותמה ולשנות מקצה לקצה את סגנון הגשת השירים בעולם הבלוז והג'אז, תוך שהיא מאצילה השראה על לא מעט זמרות בעולם - מארית'ה פרנקלין ודיאנה רוס - עד ביונסה ואדל ועד בכלל.

בשנות ה־50 וה־60 נטמע בישראל סגנונה הייחודי של הולידיי דרך זמרות מקומיות כאניטה סקוט, אריקה רוסי, ובעיקר כוהנת הג'אז המקומית, עדנה גורן, שהקליטה משיריה, וכך במהלך הזמן נשמעו לא מעט גרסאות מקומיות לשירי הולידיי. אך הרבה זמן לא שמעתי ביצוע כל כך מעמיק ומדויק כמו של אסתר רדא, במיני אלבום החדש שלה, Lady, המוקדש לשיריה של הזמרת האגדית.

העיבוד המתוחכם שמר על אותנטיות השירים, ובניגוד לחידושים אחרים, לא התיימר לשנות דרסטית את הדנ"א שלהם. עם זאת, ההפקה המוזיקלית העדינה הותאמה לתקופתנו, תוך ליטוף עדין של השירים, עם נגיעות יותר פופיות וגרוביות, כמו שרדא אוהבת.

רדא בחרה לבצע בקולה העוצמתי ארבעה שירים מאוד מוכרים של הולידיי, בלי לגרום למאזין לחוש שיש צורך להשוות בינה לבין הולידיי. נהפוך הוא. היא דאגה להחדיר את סגנונה הגרובי והFאנקי, פלוס המניירות האופייניות לה כמבצעת ויוצרת.

המיני־אלבום נפתח עם Good Morning Heartache, ממשיך עם God Bless The Child ;Them There Eyes והקלאסיקה הנצחית The Man I Love , שעד היום, 80 שנה אחרי שהולידיי הקליטה אותה, נשמעת רלוונטית.

אחרי שב־2015 שחררה רדא אלבום בינלאומי שהצדיע לנינה סימון, היא נכנסת לנעליים גדולות לא פחות, ובאומץ רב מצליחה לאתגר את עצמה ולעמוד במשימה כמו גדולה, עם ביצועים שקשה להישאר אליהם אדישים.