נעימת "למה עכשיו" מלווה את "למה עכשיו – נפגשים מספרים ושרים לקובי רכט": מופע התרמה לקובי רכט במוזיאון תל אביב, בעקבות הפרסומים המטרידים שהגיע לפת לחם, שהוא עומד להיזרק מדירתו השכורה, ושמחשבות אובדניות מסוכנות הסתננו למוחו.

יואב גינאי, מנחה המופע המרגש, הצובט בלב, מזכיר שהתרבות היא כל מה ששכחנו, אחרי כל מה שלמדנו. אז מתי נזכרים? אחרי גבי שושן?

ואכן, אחרי שלוש שעות, שחלפו כהרף עין, גדושות בריגושים והמון שירים יפים, אפשר להתעודד: האחווה הישראלית והערבות ההדדית - ערכים שנדמה כי התאיידו מזמן - עדיין כאן ובגדול.

אין ספק, הטרגדיה של שושן ז"ל, ששם קץ לחייו בפברואר 2016, מרחפת באוויר. זה המקום לפרגן למשרד התרבות, שהתגייס למשימה והודיע לרכט: "אל תדאג, אנחנו לא ניתן לך ליפול"; ולמוזיקאי צור בן זאב, שהפיק את מופע ההתרמה המרשים הזה בכישרון, תבונה, רגישות, לב ענק וים של אהבה.

גם סוללת האמנים שהתגייסו למבצע ההצלה הייתה הפעם לא פחות מנבחרת חלומות: אוהד חיטמן ("השנה החדשה שלי"); חמי רודנר ("רק בשביל לקבל חיבוק" ו"גאולה"); ורדינה כהן ("דמעות של כוכב"); אסף אמדורסקי ("לך איתה", ו"הכל נמס" עם קובי רכט); ארקדי דוכין ("יש בי אהבה" ו"חדר משלי"); מיקי גבריאלוב ("את יפה שלי" ו"אני ואתה"); דוד ד'אור ("כל הכוכבים"); לאה שבת ("חתיכת שמים" ו"רק החיים"); אריאל זילבר ("ואיך שלא", "מסך עשן"); תיסלם ("פרצופה של המדינה"); שובבי ציון המאוחדים - קובי אשרת, חנן יובל וקובי רכט ("איש גדול" ו"למה עכשיו").

הקתרזיס הגיע בדמותה של עדנה גורן, שהוציאה עם רכט ב־1968 את "רחוב שלמה המלך", אלבום מופת שכולו שירים שהלחין סשה ארגוב. גורן פותחת עם "לפנות ערב" ("בין ברושים") ופורטת על נימי הנפש. זה הרגע להזמין את רכט לביצוע משותף של "זמר מפוחית" ("מה קרה לי, השד יודע"); והקינוח: "המונה ליזה" של רכט - "אהובתי שלי לבנת צוואר". "תודה רבה לכם. באמת תודה. אתם מתוקים", הודה רכט לקהל.