בעוד שתעשיית המוזיקה הבינלאומית עוסקת בשירי הכריסמס המסורתיים, בישראל נושבת הרוח המוזיקלית לכיוון הבלדות החורפיות החותמות את שנת 2019 ומקבלות את פניה של שנת 2020, כשמיטב האמנים הבולטים דוגלים בניסיון לרגש ולחמם את הלב.

מושיק עפיה, שנמצא בתקופה טובה בפן האישי (אירוסים והכנות לחתונה), החליט כנראה להחזיר עטרה ליושנה ובשירו החדש – "זרוק בבר", שיוצא אחרי כמה שירים בינוניים שבאופן אישי פחות אהבתי, הוא מצליח להפתיע ולהזכיר את המלנכוליה שבקולו.

עפיה, שהחל את הקריירה שלו בשנות ה-90 כזמר שירי נשמה (דהיינו דיכאון) מזרחיים, עבר במרוצת השנים לכיוון הפופ הקליל, סגנון שדבק גם בבלדות הנוגות שלו, ובשיר החדש די נחשפתי לעפיה ההוא עם הניצוץ בעיניים והכנות שהרגישות שבה - לא משאירה את האוזן והלב אדישים.




לפעמים יש שירים שאתה שומע ואתה לא מצפה ל"טוויסט" המלודי בעלילה, זה לרוב לא קורה אצל אמנים שאתה בטוח שאתה מכיר, ובכל זאת מצליחים להפתיע אותך "אאוט אוף דה בלו". השיר "הולך ושב אליי", החדש של אברהם טל, עשה לי את אלמנט ההפתעה הזה.

בדקה הראשונה השיר נשמע כמו שיר סטנדרטי של אברהם, בלדה אישית וסנטימנטלית מאוד הטבולה בקולו המיוחד.

עם זאת, פתאום הוא מרביץ קטע היפ הופ אישי ובועט שמורגש שיוצא מדם ליבו ומבטנו ומצליח לפקוח לי את העיניים (והאוזניים) ולהישאר פעור פה מההפתעה הזו לכל אורך השיר שמתגלה בעיניי כאקספרימנט מוצלח של טל עם המאזינים, והרצון הבלתי נלאה שלו להמשיך להתקדם ולהפתיע מוזיקלית.




כמה שאני אוהב את "לולה מארש", וכל שיר של יעל שושנה כהן וגיל לנדאו הכישרוניים הוא חגיגה לאוזניים: בגלל המלודיות הענוגות והלחנים המתקתקים והקליטים שלמרות המתקתקות שלהם לא נופלים לקיטשיות מרגיזה, ובשל הטקסטים האישיים שגורמים למאזין לחשוב ולנסות ולהכניס את המשמעות האישית שלו לשיריהם.

בשיר החדש What Am I השניים ממשיכים לספק היטב את הסחורה הזו שטבולה בטביעת חותמם הייחודית שלא זזה מאזור הנוחות שלהם, אך למי אכפת? זה שיר כיפי, נעים ומשאיר טעם של עוד.




אף פעם לא התחברתי לשירים של נוי פדלון, למרות שניסיתי לא מעט פעמים. ברור שמישהי שכותבת, מלחינה ושרה בעצמה היא טאלנט וברור גם שיש שמתחברים לשירים כמו "סוודר", אבל תמיד משהו בשירים שלה נשמע לי מאוד בכייני ומייבב, תמיד שיברון לב ושימוש מוגזם במטאפורות כדי להצדיק כאב.

גם בשיר החדש "התגעגעתי" לא מצאתי שום עניין למעט בכי, בכי ועוד קצת דמעות. הלחן די פשוט ולא תופס את האוזן מי יודע מה, הטקסט בנאלי ומשעמם והביצוע בינוני ומטה. לא שיר שהייתי ממליץ לטורח ולהאזין לו שוב וחבל, כי אם היא רוצה, פדלון יכולה להאזין לעצמה, להשתפר ולפרוח כמו שהיא ראויה.




נחשפתי השבוע ליוצרת וזמרת חדשה ומאד מוכשרת, שיר זהבי או בשם הבמה שלה Shir שבקולה החם והעמוק שחררה סינגל בכורה בלועזית – Choices - שיר שנגע בי מהרגע הראשון.

ההפקה המוזיקלית עם השיק הבינלאומי, השליטה והמשחק של זהבי בקולה (בטון הגבוה והנמוך) וההבנה והכוונה האמיתית למילים שיוצאות מפיה – מוכיחים שיש פה זמרת נהדרת.

ספק אם השיר יתפוס או ייזכר ושיר עדיין יהלום שצריך עוד קצת ללטש, אבל בתור יריית פתיחה, אין ספק שיש לה את זה בגדול.




חם בחו"ל

כמו תמיד, בילי אייליש אוהבת מאוד אלימות ובקליפ החדש לשירה – Xanny מאלבומה הראשון שדוגל במלנכוליה האיילישית הידועה, הכוכבת שרה כשאת פניה מכסה עשן סיגריות עד כי מישהו מגיע ומכבה לה סיגריות על הפנים ומחורר את פניה היפות.

מלבד העובדה שהשיר מתרומם רק באמצעו (ועד אז הוא די חלש ומקרטע), אייליש ביימה את הקליפ האוונגרדי והמזוכיסטי בעצמה ומה יותר סקסי משיר הלל לתרופת הקסנקס?




דה וויקנד החליט לתעד לילה אחד של שיכרון חושים בלאס ווגאס הנוצצת עם הקזינו, ההימורים, האלכוהול, הסיגרים והבחורות בשיר קליט ושגרתי עם פזמון שלא יוצא מהראש וביטים מצוינים.