בשנות ה-60, ה-70 וה-80 תזמורת קול ישראל בערבית כיכבה בטלוויזיה דרך קבע וזכתה לפרסום והצלחה רבים כשהיא נחשבת לאחת מחלוצות המוזיקה המזרחית בישראל.

לצד נגני התזמורת כמו אברהם סלמאן (יפה התואר המרשים העיוור על הקאנון), פליקס מזרחי ואלברט אליאס, בלט מנצח התזמורת והפנים הבולטות שלה – זוזו מוסא.

עם השנים, מוסא, שנפטר בשנת 2011, די נשכח מהתודעה, בייחוד בזמנים של מוזיקת אינסטנט, ובפרק הנוכחי של "מילים ולחן", החליט דודי פטימר להחיות את התזמורת ואת צליליה ולצייר קווים לדמותו המוזיקלית של מוסא שתרם רבות לעיצוב המוזיקה הישראלית.

מוסא, שנולד באלכסנדריה ובמצריים נחשב לילד פלא: כנער ניגן עם מיטב אמני מצרים בהם עבד אל וואהב ועבד אל חלים חאפז, ליווה אותם בסרטי קולנוע פופולריים ונהנה מטייטל של "סלב".

עם גירושו ממצריים על ידי נאצר, נשיא מצרים, בשל יהדותו, הגיע לישראל והתאקלם בסצנת המוזיקה המקומית כשבשנת 1959 מונה למנצח על התזמורת של קול ישראל בערבית, שבשנות ה-50 אמנם נתפסה כ"מוקצה" אך בשנות ה-60 וה-70 צברה פופולריות עצומה כשליוותה את מיטב אמני ישראל בהם שלמה ארצי, מירי אלוני, ג'ו עמר ויפה ירקוני.

בשיא הצלחתה של התזמורת, היא חוללה מהפך בשמי המוזיקה המקומית כשבשנת 1974 שיתפה פעולה עם להקת "כוורת" בקטע האינסטרומנטלי – "התמנון האיטר" שיצר דני סנדרסון ובכך הוכיחה את המיזוג הבלתי צפוי אך הכל כך טבעי שבין מוזיקה מהמזרח למוזיקה מערבית, שילוב שמוסא היה בין חלוציו הראשונים.

בפודקאסט ראיין פטימר את עורך התרבות של "מעריב", אילן שאול, שסיפר על ראיון שקיים עם מוסא ותזמורתו בשנות ה-80 וכיצד נתפס מוסא בזמן אמת, עם המוזיקאי והמנצח ניזאר אלכאטר המרצה בקריה האקדמית אונו ועם אריאל כהן, מנצח התזמורת "פירקת אל נור", ממשיכת דרכה של תזמורת קול ישראל בערבית, שסיפר על העבודה לצד מוסא בערוב ימיו ושנותיו האחרונות, לאחר חזרתו בתשובה.