הדבר הראשון ששבה אותי באלבום היו הטקסטים האישיים, שפותחים צוהר מסקרן לעולמה הפנימי, הכמוס. וזאת, לצד הקפדה לא לרקום אשליות, אלא להגיש את המציאות היומיומית הבעייתית, שכולם חווים על בשרם, כדי לנצל את זכות הזעקה ולהשמיע קול מחאה חברתית.
ב"בהתחלה", שיר הנושא של האלבום, מתארת ספקטור ערב מרגש בחדר היולדות, ומה עובר לאם הטרייה בראש באותו רגע מאושר, מהול בדאגות; ב"צל ועוד צל" היא מתכתבת בערגה ובתוגה עם זיכרונות מימים שהיו ואינם עוד; ב"אמריקה" היא מעבירה ביקורת נוקבת על נהירת הצעירים אחר החלום האמריקאי, שמתרסק להם בפנים וב"בעשר בבוקר" היא מתארת תאונת דרכים קטלנית ואת השלכותיה.
הדבר השני שקנה אותי, הם הלחנים הקליטים והמגוונים, שנעים בין רוק, פופ, פולק וקאנטרי, ללא שימוש מוגזם באפקטים בומבסטיים. הטקסטים אומנם לא קלים לעיכול, אך הלחנים הקלילים והמתקתקים עוזרים למילים להיקלט בקלות ובנועם.
התרעות פיקוד העורף