"לפני שאנחנו מתחילים לדבר, חשוב לי להגיד לך שאלוקים זיכה אותי", אומר היוצר והזמר איציק קלה. "זה לא מובן מאליו שאני פה, מדבר איתך על שירים חדשים. אני לא האמנתי בכלל שאוכל לשיר עוד פעם".
קלה, מעמודי התווך של הזמר הים תיכוני ומוזיקת הנשמה המזרחית, ראה בארבע השנים האחרונות את המוות מול העיניים לאחר שהתבשר כי נמצא בגופו גידול סרטני. מכל המקומות שבהם הגידול יכול היה להתמקם, הוא התגלה דווקא באזור הצוואר והגרון, המקום הכי קריטי למי שהשירה היא משוש חייו ופרנסתו.
"הטיפולים היו כל כך קשים", הוא חוזר לאותה תקופה, "הייתי סיעודי. במשך חמישה חודשים אכלתי רק גלידות, כי הייתה לי בעיה בגרון. בגלל שלא אכלתי חוץ מזה כלום, השלתי 40 קילו ממשקלי. הייתי חובש כובע בטיפולים כדי שלא יזהו אותי ולא ירחמו עליי. בבית, אחרי הטיפולים הייתי בוכה לבורא עולם ומתחנן שייתן לי לחיות. עכשיו, כשאני נזכר באותה תקופה, אני עם דמעות בעיניים. לא האמנתי שאחזור להופיע".
מה עבר לך בראש כשחשבת שלא תוכל לשיר יותר?
"זה מאוד הפחיד אותי. ניסיתי להשלים עם זה כי לא האמנתי שאפשרי בכלל שאחזור לשיר".
ואיך אתה מרגיש כיום?
"ברוך השם, אני מרגיש טוב, ושבורא עולם רק ייתן לי כוח לשמח אנשים".
מה החזיק אותך איתן בתקופה הזו?
"האמונה. אך ורק האמונה, אין משהו אחר. פונים אליי לא מעט אנשים שחלו במחלה הארורה הזו ושואלים אותי איך לשרוד, ואני נותן להם טיפים ממה שעשיתי, אבל לדעתי רק האמונה והתפילה יכולות להציל אותם. אני מודה לכל עם ישראל שהתפלל עבורי. אתה לא קולט כמה אנשים התפללו להחלמתי, זו נקודת זכות גדולה מאוד. ידעתי שאני אהוד ואהוב, אבל לא שיערתי שעד כדי כך. זה לא מובן מאליו. עכשיו אני מבין שמה שנטעתי במשך כל השנים - אני קוצר היום".
יש לקלה סיבה טובה לגאווה, אחרי כמעט חמישה עשורים שבמהלכם הוא חרש כל במה אפשרית והפך בזעת אפיו לאחד הזמרים הבולטים של הזמר הים תיכוני, שחתום על להיטי ענק כ"מאמי מאמי", "אבא נשמה", "אני קורא בשמך", "מחפש את הדרך" ו"אני העבד".
אתה מרגיש שזכית להערכה שלה אתה ראוי?
"כן, אבל אני לא טיפוס שיעיד על עצמו יותר מדי. אני מפרגן לכולם ואף פעם לא בא בטענות כלפי אף אחד. את אהבת הקהל שאני קיבלתי - אני זוקף לזכותו של השם יתברך. כיום כדי להביא קהל להופעות אתה צריך לפרסם את ההופעה שלך בכל מקום אפשרי, אצלי מספיקה רק ידיעה אחת. אני לא אוהב לפרסם יותר מדי".
הצניעות של קלה בולטת לכל אורך השיחה איתו, כשהוא ממעט לפרגן לעצמו אך מכביר פרגונים לאחרים. כולל אחד מבני טיפוחיו, כדבריו, עומר אדם. כשאדם היה בן 15, הוא זכה לטעום בפעם הראשונה את טעמה של במה גדולה, כשקלה העלה אותו לשיר לצדו בהופעה בקיסריה. "עומר הוא כמו בן עבורי, סבא שלו ואבא שלו הם החברים הכי טובים שלי במשך 40 שנה, כמו אחים", הוא מעיד. "בכל מסיבה בבית של משפחת אדם תמיד הוזמנתי לשיר ולהופיע. בתחילת דרכו סייעתי לו ככל שיכולתי, אפילו הקלטנו דואט ('קסם' - ד"פ) באותה תקופה".
והוא זוכר לך את זה?
"בטח. ואני מאוד אוהב אותו וגאה בו על הצלחתו".
בית של מוזיקה ונשמה
סיפור חייו של קלה (66) הוא סיפור סינדרלה אמיתי, שתחילתו בשנת 1953, בירושלים, שם נולד למשפחה קשת יום ממוצא כורדי. 12 נפשות שמצטופפות בשני חדרים קטנים. כשהיה בן 3 התייתם מאביו. "לא זכיתי להכיר אותו", הוא אומר. "מבחינה כלכלית היה מאוד מאוד קשה. כילד היו לילות שהייתי הולך לישון רעב כי לא היה אוכל".
על המחסור באוכל ובכסף פיצו החום ואהבה וגם המוזיקה. "גדלתי בבית שכולו מוזיקה ונשמה", מספר קלה ועיניו מנצנצות. המוזיקה נתנה לו גם את ההזדמנות לצאת מהקושי. זה קרה בגיל 10, כשפגש את המוזיקאי, המלחין והמנצח רחמים עמר, מגדולי המלחינים של החזנות הספרדית־ירושלמית.
"אומרים שאין דבר כזה מקריות בחיים, והסיפור שלי הוא הוכחה שהכל מלמעלה", טוען קלה. "רחמים היה זה שגילה אותי ואם לא הוא - לא הייתי מוזיקאי. הוא הגיע לבית הכנסת בשכונה שלנו כדי לחפש כישרונות צעירים למקהלה שעליה ניצח. בהתחלה לא רציתי ללכת לאודישנים שקיים בבית הכנסת כי קצת התביישתי, אבל החברים שלי הפצירו בי ודחפו אותי אז השתכנעתי והלכתי".
גם אחרי למעלה מ־40 שנה קלה לא שוכח איך עמר העמיד את כל הילדים בשורה אחת ונתן לכל אחד מהילדים לשיר קטע שירה לצלילי נגינת כינור. "עשיתי מה שרחמים אמר והתקבלתי", קלה מוסיף. "מאותו הרגע שהוא קיבל אותי למקהלה שלו הוא היה לי כאבא לכל דבר. הוא אפילו דאג לעשות לי בר מצווה כי לא היה לנו כסף לכך. לבר מצווה שלי הוא הזמין את התלמיד שלו הזמר מאיר לוי ואת מי שהיה הכוכב הגדול אז - ג'ו עמר".
בשנת 1964 הפך קלה לסולן במקהלתו של עמר "אור חיים". זו הייתה למעשה טבילת האש שלו בעולם המוזיקה. "מדי חג היו מזמינים את רחמים ואותי לשיר פיוטים ברדיו 'קול ישראל' בירושלים בתוכניות הרדיו של משה לוי ומשה ניסן", הוא משחזר. "רחמים לימד אותי נגינה, תווים, חזנות ירושלמית ואת שפת המקאמאת, שהיא הבסיס המוזיקלי למוזיקה הערבית והטורקית, ואני לימדתי את עצמי לנגן בכמה כלי נגינה, בהם בוזוקי, גיטרה, עוד וסאז".
וכך באמצע שנות ה־60, בעוד בני גילו התאהבו בצלילי הרוק'נרול של הביטלס, הרולינג סטונס והצלליות, קלה מצא לעצמו נחמה דווקא בצלילים הים תיכוניים. "הייתי אוהב לשמוע גם את שירי הרוק והייתי אוהב להקות קצב כמו הצ'רצ'ילים והאריות, אבל תמיד נמשכתי יותר למוזיקה הים תיכונית, מוזיקת הנשמה", הוא מסביר. "שירים טורקיים ויווניים הם מה שסחף אותי. אני טיפוס שכולו נשמה אחת, ואני חושב שאני מבטא את זה בשירה שלי. זו ההשפעה הרבה שקיבלתי מאותם צלילים".
לא חשבת ללכת ללהקה צבאית?
"לא, הייתה לי תחושה בלב כל הזמן שלא יקבלו אותי, אז לא טרחתי לנסות".
הכל זה מלמעלה
לאחר שהשתפשף בשירה במקהלה של רחמים עמר ועם סיום שירותו הצבאי, יצא קלה לדרך עצמאית והשיק את הקריירה שלו באופן רשמי כסולן. "ההופעה הראשונה שלי התקיימה בשנת 1974 באולמי 'תל תלפיות' בירושלים", הוא נזכר. "הופעתי אז רק עם קלידן ומתופף, שהיו במקרה גם האחיינים שלי. שרתי שירים בטורקית, יוונית וערבית כשהכל היה בצורה פונטית: כתבתי באותיות עבריות את השירים ושרתי בהגייה המתאימה לכל שפה".
זו הייתה יריית הפתיחה לקריירה ענפה: "מאותו רגע חרשתי כל מועדון אפשרי בכל מקום בארץ. לא היה מועדון שלא הופעתי בו בארץ ולא היה מועדון שבו הופעתי ולא היו 300 איש שנשארו בחוץ. אפילו בחו"ל הופעתי באותה תקופה. רוצה לשמוע סיפור על מה קרה לי בהופעה אחת בטורקיה?".
לך על זה.
"הוזמנתי להופיע אצל אנשים מאוד עשירים. בשעה הראשונה שרתי לכבודם רק בטורקית. בהפסקה בעל השמחה בא אליי והתחיל לדבר איתי בטורקית. לא הבנתי מילה ממה שאמר. הוא נעלב כי חשב שלא נאה לי לדבר איתו. הסבירו לו שאני ישראלי שאינו מבין טורקית, והוא התפלא כי חשב שאני טורקי אסלי. אלוקים בירך אותי בכך שאני יכול לשיר בסלנג של כל שפה. אם אשיר לך עכשיו ביוונית, אנשים יחשבו שבאתי מיוון ולא יאמינו שאני ישראלי. את היכולת הזו ספגתי ולמדתי מבית הכנסת, מהחזנות הירושלמית".
בשנת 1978, כשהוא כבר זמר מוכר במועדונים, אך במועדונים בלבד, החליט קלה להתקדם בקריירה ולהוציא תקליט ראשון בהפקת חברת התקליטים "האחים אזולאי". האלבום, שנקרא "על הרי הקסטל", כלל שירים בטורקית וביוונית, מה שהיה מקובל באותה תקופה בקרב זמרים לא מעטים כלויטרוס וניקולס. אך נכללו באלבום גם שירים בכורדית, מה שלא היה נהוג אז.
"הקלטתי את האלבום באולפני סיגמא יחד עם אחיינים שלי ועם נגן קאנון ונגן דרבוקה", אומר קלה. "היום לוקח להקליט שיר אחד במשך כמה חודשים ופה סיימנו אלבום תוך ארבע שעות בלבד".
איך האלבום התקבל?
"הוא נמכר בטירוף. אני מאחל לכל זמר צעיר היום שימכור 10% ממה שאני מכרתי בתקליט הזה".
אבל ההצלחה הייתה בעיקר בשטח, לא בתקשורת.
"לא השמיעו את השירים ברדיו, לא בכמות שהיו צריכים להשמיע, אבל בשטח השירים זכו להצלחה. אני אף פעם לא בא בתלונות ואף פעם לא התלוננתי למה לא משמיעים אותי".
קלה לא מלין ולא ממורמר מחוסר הפרגון התקשורתי, זה בולט לאורך כל השיחה איתו. אבל הרגשתי שדבר אחד מציק לו: ההתעלמות של גלגלצ משיריו. "יש לי להיטים מפה ועד להודעה חדשה והזמינו אותי לכל תחנות הרדיו, בגלי צה"ל התארחתי הרבה פעמים - אבל בגלגלצ מעולם לא הושמעתי", הוא אומר. "אפילו לא פעם אחת! בחיים לא השמיעו אותי שם. ניסיתי כמה פעמים להתאים את עצמי לקו של התחנה, ועדיין לא הצלחתי להיות מושמע שם. לא יודע מה הסיבה. ועדיין, אני לא בא בטענות, כי הקהל שבא להופעות ומפרגן - זה הגלגלצ שלי".
את הפריצה למיינסטרים עשה קלה בשנת 1985, בזכות הלהיט "מאמי מאמי". למילים היה אחראי שלמה כישור, והלחן שייך לשיר הטורקי "MAVI MAVI" של הזמר הטורקי הנודע איברהים טטליסס. "בא לי רעיון להקליט את השיר בעברית, וזה באמת היה להיט שהפך מדינה בתקופה ההיא שהייתה שייכת לחפלות", הוא מספר.
באותה תקופה הוא הפך לאחד מנושאי דגלו של הז'אנר, לצד קולגות כחיים משה, אבנר גדסי, מרגלית צנעני וזהר ארגוב, שלזכרו אף הקליט את הלהיט "הזוהר לארגוב".
הרגשת כוכב באותה תקופה?
"לא, כי אני מסתכל על החיים בצורה אחרת. תמיד אוהב לדבר בגובה העיניים עם בני אדם. אף פעם לא שיחקתי אותה כוכב, גם כשהייתי בשיא הפרסום. תמיד אהבתי את החיים הפשוטים. עד היום. מאז שאני זוכר עצמי כילד, רק שרתי, זה היה החיים שלי. זו מתנה עבורי".
יש בך חרטות לאורך הקריירה?
"לא, הכל זה מלמעלה".
קלה, בניגוד לרוב הקולגות בני דורו מהז'אנר, לא מתחבר לרשתות החברתיות. אין לו פייסבוק וגם לא אינסטגרם, אפילו לא וואטסאפ. "אני רוצה לחיות את החיים שלי כמו פעם", הוא מסביר, "עכשיו אלו ימים של הטלפונים הסלולריים, ואני לא מתחבר לזה. אני אוהב את החיים הישנים. יש לי טלפון סלולרי קטן וישן. המנהל שלי עוקב אחרי הפייסבוק והאינסטגרם ומעביר לי מה שאומרים".
אלוהים החזיר אותי לשיר
בשנת 2012 החלו שבע השנים הקשות בחייו, לאחר שאשתו ואם ארבע בנותיו, ציונה, נפצעה קשות בפיגוע יידוי אבנים סמוך לביתר עילית. מהפיגוע היא נותרה נכה. קלה עוד לא הספיק להתאושש מהמכה הזו וקיבל את הבשורה המרה על הגידול הסרטני שכמעט עלה לו בחייו. את המשבר האישי בחר קלה לסיים בדרך היחידה שהוא מכיר: המוזיקה. לפני כחמישה חודשים הוציא את השיר הראשון מאז החלמתו "עץ שתול על מים". לפני כשלושה חודשים התאים את עצמו לרוח הזמן ושחרר שני שירים חדשים בבת אחת: "אל תוך לבך" ו"אינתי עומרי".
"חזרתי להופיע אחרי ימים רבים של חזרות עם התזמורת שהקמתי, והשירים נועדו לעזור לקדם את ההופעות", הוא אומר. "זו הפעם הראשונה בקריירה הארוכה שלי שהוצאתי שני שירים במכה אחת".
השיר השני, שנכתב בהשראת שירה הנודע של אום כולת'ום, מכוון כדברי קלה לאוזניים הבינלאומיות. "יש לי קהל גדול מקרב הבני דודים. שומעים אותי לא רק הערבים בארץ אלא בכל העולם. למה הם כל כך אוהבים אותי? כי אני משתדל ללמוד ולחקור את כל הסגנונות המוזיקליים שקשורים למוזיקה הים תיכונית. לפעמים אני לא מבין למה אומרים עליי שאני זמר מזרחי, הרי כולנו חלק מהמזרח התיכון ומושפעים מהמוזיקה הזו".
מה הניע אותך לחזור לשיר ולהקליט?
"חד־משמעית - הקהל. היום הריגוש על הבמה גדול אצלי יותר מפעם, אולי בגלל שהחלמתי. התפללתי לאלוקים שרק יעזור לי לחזור ולשמח אנשים, שזו מבחינתי הסגולה הכי גדולה שיש. הקהל שלי רחב ונע בין צעירים למבוגרים שבאים ליהנות מקונצרט של מוזיקה ים תיכונית".
מה דעתך על הזמרים הבולטים כיום בז'אנר הים תיכוני?
"יש זמרים מאוד מוכשרים וטובים היום, אבל בשנים האחרונות הפופ בולט, והייתי רוצה לשמוע יותר מוזיקה 'מזרחית', ים תיכונית אותנטית. אני אוהב גיוון ושלל סגנונות מוזיקליים".
בספטמבר חזר קלה להופעות באופן רשמי, כשהסיפתח היה במועדון "הגריי" ביהוד. "הופתעתי שבאו כל כך הרבה אנשים לשמוע אותי, זה הותיר אותי המום", הוא אומר ומציין כי בימים אלה יצא לסיבוב הופעות נרחב במועדונים והיכלי תרבות בכל רחבי הארץ.
כדתי ושומר מצוות, נראה כי המשבר שעבר חיזק את אמונתו. "תמיד שמרתי על עניין הברכות", הוא אומר. "מעולם לא הופעתי בשבת ותמיד שמרתי ועדיין שומר שבת, אבל כיום אני שומר בצורה יותר אינטנסיבית. הופעתי המון בחו"ל וביקשו ממני להופיע בליל שבת, מעולם לא הסכמתי, ולכן היו דוחים הופעות למוצאי שבת בגלל האמונה שלי. באמצע הופעה, כשאני צריך לשתות מים, אין מצב שאשתה בלי שאשים כיפה על הראש ואתפלל לבורא עולם".
מתי יהיה אלבום חדש?
"אני עובד בימים אלה בשיא המרץ על אלבום חדש ובכל פעם מוציא עוד ועוד שירים. האלבום החדש יהיה האלבום ה־33".
יש עוד חלום שאתה רוצה להגשים?
"העובדה שאלוקים החזיר אותי עכשיו לשמח אנשים ולשיר - זה החלום הכי גדול שהתגשם ועדיין מתגשם. אני רק מבקש מכל אותם אנשים שחולים ויש להם בעיות, שלא יאבדו את האמונה, רק האמונה תיתן להם כוח".