שירים מכאן

ב־1991, כשהגיע לביקור אחרי היעדרות של 20 שנה מהארץ, הוא לא היה מסוגל להסתיר את ההתרגשות העצומה שלו מקבלת הפנים שערכו לו החברים שאותם עזב כשהיגר במפתיע לגרמניה. בשנים האלה שמענו עליו, אבל לא שמענו ממנו. סיפרו שהוא ניתק כל קשר עם עברו ועם חבריו הישראלים. הגיעו שמועות שנשא אישה גרמנייה־נוצרייה בשם רוזמרי ושאפילו התנצר, רחמנא ליצלן!

האיש שהלחין את "שיר הקטר" ואת "מי שחלם" ואת "הסלע האדום" ואת "השריונים יצאו" ואת "כוכב הצפון" ואת "אחי הצעיר יהודה" ואת "משיח הזקן", ועוד עשרות שירים שחקוקים על לוח לבנו ומהדהדים בפסקול חיינו - נעלם לפתע פתאום מהנוף התל אביבי שכל כך היה קשור אליו ובו.

("גן השקמים" / יצחק יצחקי)

ואז ביום בהיר אחד הגיח לפתע פתאום אחרי 20 שנה. השמועות האיומות והרכילויות המרושעות התחלפו בשמחה גדולה ובהתרגשות אמיתית. יוחנן זראי חזר אלינו. אומנם רק לביקור קצר, אבל הנה הוא כאן בינינו, זוכר את כולנו ועיניו נוצצות ודומעות כל הזמן.

"איפה שרגא פרידמן?", שאל כשערכו לו החברים קבלת פנים נרגשת.

"שרגא נפטר קצת לפני שעזבת, זוכר?"

"אוי, נכון!", נזכר זראי ופרץ בבכי. "ואיפה בומבה צור?", שאל.

"גם בומבה ומינה אשתו נפטרו". שוב פרץ האיש החיוור והרזה בבכי קורע לב. כשקצת נרגע שאל:

"למה שייקה אופיר לא בא?"

אף אחד לא העז לספר לו ששייקה אופיר כבר ארבע שנים לא איתנו. אומרים שרק רבקה מיכאלי תפסה אומץ: "שייקה לא יכול היה לבוא, כי הוא מופיע הערב בקריית שמונה".

אמרה, והצילה אותנו ואותו.

("שיר סתיו" / עמוס קינן)

הוא נולד בבודפשט שבהונגריה. אבא שלו, שהיה עיתונאי, היה גם מזכירו האישי של גוסטב מאהלר, המלחין היהודי הנודע. גם דוד שלו, בלה זרקוביץ היה מלחין פופולרי ומפורסם. הוא היה בן 21 כשהגיע ארצה, אחרי ששרד את השואה וניצל מצעדת המוות למאוטהאוזן.

בגלל תת משקל הוא שוחרר משירות חובה בצה"ל. במקום זה הוא גויס להלחין שירים ללהקות הצבאיות. אז הוא הביא את "ויבן עוזיהו מגדלים בירושלים" ללהקת פיקוד המרכז ואת "רוח סתיו" ללהקת הנח"ל. לפרנסתו החל ללמד באקדמיה למוזיקה בירושלים. הייתה לו גם חלטורה: להשלמת ההכנסה הוא היה המפעיל של הפעמונים במרומי בניין ימק"א בעיר.

עם תלמידה שלו באקדמיה, שהייתה צעירה ממנו בכמעט עשר שנים, הוא התחתן. קראו לה רבקה גוזמן. אבל אנחנו, ואחר כך כל אירופה, הכרנו אותה בשם ריקה זראי.

("קול אורלוגין" / דידי מנוסי)

לימים סיפר ליעקב בר־און ב"מעריב": "ככל שהיא (ריקה זראי - א"ק) שרה שירים שהלחנתי, הנישואים שלנו היו בקריזה. כשהיה לה סיכוי להופיע ב'אולימפיה', יצאנו לשם בתקווה לתקן את הקריזה הזאת. בסוף פריז גמרה את הנישואים שלנו". היא נשארה בפריז ועשתה שם קריירה אדירה. הוא חזר ארצה, כתב לסרטים ולהצגות כמו "סאלח שבתי", "מצור", "איש חסיד היה". כמעט כל שיר שלו היה להיט.

אבל לפני זה, בשנות ה־50, היו יוחנן וריקה זראי ה"פאוור קאפל" שלנו. זוג שכבש בסערה את צמרת המוזיקה הישראלית.

באקדמיה למוזיקה בירושלים הכיר יוחנן זראי גם תלמידה שהגיעה מקבוצת כנרת. קראו לה נעמי ספיר. היא תרמה מילים לשירים שהוא הלחין, וחתמה עליהם בשם "ש. כרמל".

בשנת 1953, במסגרת עבודה מוזיקלית בעצרת של בני הקיבוצים בקיבוץ נצר סירני, הכירה נעמי ספיר את גדעון שמר, שהיה במאי המופע. שנה אחרי כך התחתנו השניים, ונעמי ספיר הייתה לנעמי שמר.

חלפה עברה לה עוד שנה, ובלהקת פיקוד המרכז עלה מחזה מוזיקלי שכתב אהרן מגד. את המילים לשירי ההצגה שהלחין יוחנן זראי כתבה "ש. כרמל", הלא היא נעמי ספיר שכבר הייתה נעמי שמר. במאי ההצגה היה הבעל, גדעון שמר.

("רב האור והתכלת" / נעמי שמר)

בנובמבר 1956 התאזרחה "פשיטה בכפר" של להקת פיקוד המרכז, ונערכה בתיאטרון אהל הצגת הבכורה של המחזה המוזיקלי "חמש חמש". בתפקיד הראשי כיכבה ריקה זראי. שני הזוגות, זראי ושמר, כבשו את כל הכותרות ומילאו את כל האולמות. עכשיו היו לנו שני "פאוור קאפלס". אבל כמו משפחת זראי, גם הזוג שמר נפרד אחרי כמה שנים וכל אחד הלך לדרכו.

("שיר הבר" / נעמי שמר)

בשנת 1980, 25 שנים אחרי ההצלחה הגדולה של המחזה המוזיקלי "חמש חמש" בתיאטרון אהל, ו־15 שנים אחרי שהועלה בפחות הצלחה בתיאטרון הוורוד, החליטו הבמאי שמואל אימברמן וסרטי רול שהגיע הזמן להפיק גם סרט.

"מכיוון שהיה צורך לעדכן את המחזמר לתקופה יותר מודרנית, הוחלט להזמין את היוצר אבי קורן על מנת שישכתב את המחזמר", ככה כתוב בוויקיפדיה. הייתי בן 30 ומשהו והרגשתי מעין חרדת קודש להיכנס למקום שבו היו לפניי יוחנן זראי, נעמי שמר וגדעון שמר. אבל נשמתי לרווחה בהקלה גדולה אחרי שהמחזאי אהרן מגד נתן לי את ברכתו.

"הסרט זכה להצלחה קופתית אדירה ברחבי הארץ. מעל 230 אלף איש צפו בו", מנציחה הוויקיפדיה.

בשבת האחרונה ביקרתי עם חברים את שמוליק אימברמן החולה. צפינו בין השאר בקליפים מהסרט.

האמת, סרט ממש כיפי.

("חמש חמש" / אבי קורן)

בשבת שעברה, כשהייתי אצל שמואל אימברמן וכשצפינו בין השאר בקטעים מתוך "חמש חמש", מלאו שלוש שנים למותו של יוחנן זראי, אחד מגדולי המלחינים שיצרו פה את מיטב שירינו. הוא נפטר בגיל 88 בהולנד, שם חי בשנותיו האחרונות.

"זראי היה מודרניסט", אמר חיים חפר לאבנר אברהמי בראיון ב"הארץ". "יום אחד זראי מביא לי מנגינה שנשמעת כאילו נכתבה בימי הביניים. התאהבתי בה וחשבתי אז, מה הדבר הישן ביותר שאני יכול להתחבר אליו? כתבתי את 'צריף ישן'. אתה יודע על איזה צריף חשבתי? על הצריף של משפחת מגד. של אהרן ומתי מגד ושל ההורים שלהם, משה ולאה. זה היה צריף מצופה נייר זפת... אני זוכר את הגשם שיורד על נייר הזפת הזה ובעיניי זה נראה כמו הדבר הכי ישן שיכול להיות ברעננה".