תמיד סלדתי מאלבומי הופעה חיה. רובם אומנם מציגים סוג של אותנטיות, אבל לא באמת מחדשים משהו. כך שברוב המקרים אני מוצא עצמי מאזין בשעמום לגרסה חיה של שירים שאני כבר מכיר בעל פה, פלוס מחיאות כפיים.
לשמחתי, לאלבום הזה מצאתי את עצמי מאזין, מכושף, לכל אחד מ־17 השירים שבו. שבן ואלברשטיין נהגו בו בחוכמה: הם פירקו כל שיר לגורמים, ניתחו אותו, והרכיבו אותו מחדש, כך שמצד אחד השיר שומר על משמעותו המלודית והטקסטואלית, ומצד שני מביא נופך חדש, עכשווי ומפתיע. את כל זה יש לזקוף לעיבודיו המוזיקליים החכמים של שבן.
גם השילוב בין קולה האגדי של אלברשטיין להשפעותיו הקלאסיות והג'אזיות של שבן, הוא לא פחות מקוסמי, ומצליח לפרוט על מיתרי הלב בבלוז של "לונדון", בקלאסיות של "אדבר איתך", או במלודרמטיות הבועטת ב"בוא המורה". גם העובדה שאלברשטיין ושבן אפסנו את האגו והתאהבו עד כלות בעבודתם המשותפת, מוסיפה לכנות ולרגש.
בכל הקשור לרפרטואר, האלבום כולל, מצד אחד, את הקרם דה לה קרם של להיטי אלברשטיין: "כל יום אני מאבדת", "שיר משמר", "סוס עם כתם על המצח" ו"את חירותי". מצד שני, הוא כולל שירים שאלברשטיין לא ביצעה מעולם עד למופע, כמו "חופשה באדום" (מילים: עמוס אטינגר. לחן: סשה ארגוב) או "שקיעתה של הזריחה" של פורטיסחרוף, שיצא כסינגל הראשון מהאלבום.
התרעות פיקוד העורף