"ימים קשים עוברים על עם ישראל", זו הייתה התשובה של נסים גרמה על שאלת "מה שלומך?" סטנדרטית ששאלתי אותו בפתח שיחתנו. "רבע מכלל אזרחי ישראל חיים בעוני כבד, מעוטי יכולת, חולים, אנשים שאין להם מה לאכול, אנשים שלא יכולים להדליק חימום. אני קורא על כך בעיתונים וצופה בחדשות ומזדעזע, באתי מהמקומות האלה".

לא ציפיתי שהשאלה השגרתית תגרום לך לשפוך ככה את הלב.
"אצלי ברוך השם הכל בסדר. אני מברך על מה שיש, על הבריאות ועל הכל, אבל אדם צריך לראות גם את הזולת. מגיל 17 אני נותן לזולת, אולי בגלל החינוך מהבית, אולי כי הגעתי משכונת מצוקה, לא יודע. אבל אנשים אחרים תמיד היו ועדיין חשובים לי לא פחות מעצמי".

למה לא ניסית להשפיע דרך הפוליטיקה?
"כל הזמן אני מקבל הצעות מפתות להפוך לחבר כנסת. מפלגות הציעו לי להצטרף אליהן גם לבחירות הקרובות. בהתחלה אני אומר כן אבל אחר כך לא".

מדוע?
"אני חושב שאני יכול לעזור, כי כואב לי לראות את העוני ומצב הקשישים, אבל אז אני חושב שיש דברים שאני רוצה להספיק באומנות שלי ולכן מוותר על קריירה פוליטית".

בעבר היית פעיל במפלגת העבודה, מה דעתך על מצב המפלגה כיום ועל החיבור עם מרצ?
"מאז ששמעון פרס, אהוב לבי וחברי היקר, נפטר, אני לא מאמין במצע של מפלגות למעט מפלגת 'גרמה' (צוחק). בחייך, היום אין באמת ימין, שמאל או מרכז. זה הכל בולשיט של פוליטיקאים שמנסים לגרד קולות. מי שיגיד לך אחרת הוא טיפש, שקרן ורמאי. זה רק משחק פוליטי. איזה ימין ואיזה שמאל? בחיאת ראבק".

אם שמעון פרס היה חי, מה הוא היה חושב לדעתך על הפלונטר הפוליטי?
"אין מצב ששמעון היה נותן שנלך לבחירות שלישיות, לא היינו מלכתחילה מגיעים לפלונטר הזה אם הוא היה חי".

ומה אתה חושב על הבחירות השלישיות?
"הכסף שנזרק על הבחירות, כסף של מיליארדים, יכול לרפא את החולים ויכול לעזור למסכנים, זה מה שכואב לי. אפשר היה להרים את מדינת ישראל לשמיים במקום לבזבז כסף על בחירות מיותרות".

יש פוליטיקאי שאתה מעריך כיום?
"שמעון פרס!".

נו, התכוונתי למישהו חי.
"רק שמעון פרס מבחינתי הוא מודל לפוליטיקאי. לא תוציא ממני תשובה אחרת. לא היה כשמעון ולא יהיה כשמעון".

נסים גרמה, שמעון פרס, 1986. צלם : נאור רהבנסים גרמה, שמעון פרס, 1986. צלם : נאור רהב

ההערצה וההערכה של גרמה לפרס, שכדבריו היו הדדיות, החלו בזמן המהפך הפוליטי של 1977. פרס, שאז קיבל לידיו מיצחק רבין את ראשות מפלגת העבודה, נכח בהופעה של גרמה בפתח תקווה. "הוא הגיע אל מאחורי הקלעים, פרגן לי על ההופעה והזמין אותי ללשכתו", משחזר גרמה, "זה היה די מוזר בהתחלה, כי כל ראש העין היו ליכודניקים. ישבתי אצל שמעון במשרד, אכלנו ושתינו. באותה תקופה, בכל חודש כמעט הייתי מוזמן לאיזה אירוע שקשור למפלגה, ונוצרה ידידות ואז חברות באמת מדהימה, חברות שהכתה גלים בעולם. עשיתי לו לפחות עשר פעמים ימי הולדת על חשבוני. הוא גמל לי בכך שכשיצא לי אלבום בזמן שהוא היה שר החוץ, הוא הזמין את אנריקו מסיאס למסיבה שעשה לי אצלו בבית".

לא חששת להשתייך פוליטית? הרי ראית מה קורה לאומנים שמזוהים עם מפלגה.
"בשנים שהייתי איתו בידידות סבלתי מאוד מבחינת תעסוקה. היה עליי חרם. היו תקופות שהייתי חוזר הביתה עם שומרי ראש של שמעון מחשש שיתקפו אותי. בדיעבד אני חושב כמה כוח ואומץ היה לי, לנפנף בגאווה בחברות הזו שפגעה לי בפרנסה. היה ראש עיר תימני אחד שלא אציין שמו שאמר לי: 'כל העיר שלי מתה עליך, אבל כף רגלך לא תדרוך אצלי בגלל שאתה מקורב לפרס'".

אז מה בכל זאת גרם לך לטפח את החברות?
"מה ששבה אותי בו היה החוכמה שלו, התרומה שלו והראייה שלו. היינו חברים ברמה של משפחה. הוא היה כמו אבא בשבילי. אגב, כשהוא הפך לנשיא, פתאום כל דעת הציבור התהפכה והתחילו לחבק את החברות שלי איתו. קראו לי 'גאון' על זה שהתחברתי אליו".

נשמע סוג של צביעות שרק כשהפך לנשיא קיבלו את החברות שלכם.
"כן, אפשר לומר. אבל לא צריך להסתכל לאחור. אני לא מתחרט לרגע על החברות הזו".

סגן יו"ר ההיפוכונדרים

גרמה, האיש והתלתלים הנצחיים, עדיין מדבר ומתנועע כמו ילד על הבמה אך הוא כבר בן 70. "הזקנה מאוד מפחידה אותי", הוא מודה, "ולא רק הזקנה, גם המוות מאוד מפחיד אותי. אני מפחד למות, וכשאני נכנס למחשבות על זה, אני בסטרס".

אתה מרגיש שהגיל נותן בך אותותיו?
"ברור! מי שיגיד לך שלא הוא שקרן. מבחינה פיזית, יחסית לגילי אני בסדר גמור, אבל פתאום אתה הולך לבדיקות קרדיולוגיות פה, בדיקות אצל הרופא שם. צריך לקבל את זה שאתה כבר לא צעיר כל כך".

ומבחינת מראה, אתה נראה צעיר לגילך, מה הסוד?
"ברכה משמיים".

ספורט? כושר?
"אני מתאמן במועדון כושר, אבל אני מתאמן חננה, באיזי כזה. משתדל כל יום כמעט להתאמן, זה טוב לנפש ולגוף, אבל לא בהגזמה".

איך נראה יום שגרתי שלך?
"בדרך כלל אני קם בשעות הבוקר המאוחרות. מקלחת, קפה, תפילין ותפילה, ואז חמש דקות התעמלות עם תרגילים ששמעון פרס הראה לי. רק אחרי הקפה השני אני מתחיל לענות למיילים ולטלפונים בענייני עבודה וזורם עם היום".

נסים גרמה. צלם : רמי זרנגרנסים גרמה. צלם : רמי זרנגר

עד כמה אתה פעיל ברשתות החברתיות?
"אני לא כל כך פעיל בפייסבוק. יש 900 אנשים שמחכים שאאשר אותם, אבל אני לא נכנס לשם. אין לי סבלנות לזה. אני בעיקר משתמש בטלפון ובמחשב לענייני עבודה ולמשפחה. כשאני מדבר בטלפון זה באמצעות הספיקר, אני מפחד מקרינה. אני מגדיר את עצמי היפוכונדר לייט, סגן יושב ראש ההיפוכונדרים. אולי בקדנציה הבאה אהפוך ליושב ראש, כרגע יהורם גאון מוביל עליי".

מה עם מוזיקה? חומרים חדשים?
"לפני כשלוש שנים הוצאתי אלבום ('חדש ומחודש' - ד"פ) ואני מופיע פעם בשבוע בשביל הנפש. כשאני מופיע, אני מרגיש שאני בבית הכנסת".

למה דווקא בית כנסת?
"אני מתפלל את 'תפילת הנץ' בשעה מוקדמת בשבת, תפילה שמזכה את המתפללים. אלוקים באמת זיכה אותי להמשיך להופיע. אני האומן הראשון בארץ שהפסיק להופיע בימי שישי. אז כתבו על ההחלטה שלי בעיתון וקראו לי שם תימני מתולתל ולא חכם".

מעליב.
"כן, הכוונה הייתה שבשבת רוב האומנים עשו את רוב הכסף שלהם ואני החלטתי לוותר על זה. ואתה יודע מה? מאותו יום שהפסקתי להופיע בערב שישי, הייתה לי יותר ברכה כלכלית. הייתי מופיע פחות ומרוויח יותר. אני שמח שמאז הרבה אומנים, לפחות הים־תיכוניים, לא מופיעים בימי שישי".

אתה מגדיר עצמך זמר ים־תיכוני?
"אני לא זמר ים־תיכוני ולא אוהב הגדרות. אני יודע להגדיר את עצמי במילה אחת בלבד: 'גרמה'".

אני מראש העין

הוא נולד בראש העין במחנה א' למשפחה דלת אמצעים, שעלתה לישראל מתימן. "גדלנו שישה אנשים בדירת חדר וחצי של 'עמידר'", הוא מספר. "בנעוריי אבי נפטר ושנתיים אחריו גיסי נפל במלחמת ששת הימים, אז הילדים שלו באו לגור איתנו. בשלב מסוים היינו 12 אנשים בדירת חדר וחצי. אומנם לא היה לנו עושר, אבל היה לנו אושר".

יש זיכרון ילדות שחקוק בך?
"כילד הייתי הולך למורי ללמוד פרשת השבוע ומשם הולך לעזור לאבא שלי לארוג שטיחים. בכל חודש רות דיין הייתה באה לקנות מאבא שלי שטיחים ל'משכית'. בחלוף השנים הבנתי שהיא עבדה עליו מבחינת המחיר, אבל זו הייתה תקופה נאיבית".

על אף המגורים בצפיפות וחיי העמל, זו לא הייתה העננה השחורה שהעיבה על חיי משפחת גרמה. "אחותי שושי היא אחת מילדי תימן החטופים, וזו צלקת שליוותה ומלווה את המשפחה שלי ואותי עד היום", הוא אומר. "אחרי שחטפו את אחותי, ההורים פחדו שיחטפו גם אותי, אז כשהייתי חולה הם סירבו לקחת אותי לטיפול. בגלל שלא טופלתי המצב שלי הידרדר ואושפזתי בבית החולים, שם עמדו לצדי ההורים, האחים והדודים עם אלות ביד ולא עזבו אותי לרגע, כמו שומרים של עולם תחתון. ההורים אמרו לי שבגלל שהייתי ילד יפה, כל הזמן חיפשו אותי. יש דברים בגו וכל מה שנאמר בתקשורת בנושא הזה הוא קשקוש".

מה דעתך על הטיפול של המדינה בנושא?
"המדינה מצפצפת על הציבור בפרשת ילדי תימן החטופים. המדינה מורחת אותנו ומשתיקה את העניין, אבל לדעתי זו פרשה שרחוקה מלהסתיים. הדור שלי לא יוותר. אמרו שפרסמו את התיקים, אבל לא פרסמו אפילו את הקצה. זה פצע שלא מגליד. זה קרה בכל המגזר התימני ופגע בכל בית שני".

גרמה מעיד כי עוד בילדותו נהג לשיר: "כל השכונה שלנו הייתה מוזיקלית. בשעות הערב היה אפשר לשמוע מהבתים שירים בכל הסגנונות. כילד הייתה לי ולחברים שלי להקה, שבמסגרתה היינו שרים ומנגנים על זמבורות ברחוב עד שהשכנים היו צועקים עלינו".

בגיל 15, לדבריו, זכה להופעה הרשמית הראשונה שלו. "עמדתי על הבמה של בית הנוער בראש העין ושרתי סולו ראשון".

התרגשת?
"לא. קיבלתי ברכה: מאז ועד היום תמיד לפני הופעה אני דרוך, אבל רגוע, ולעולם לא נכנס ללחצים או מאבד שליטה. מעולם לא נגעתי בסמים או באלכוהול כדי להירגע לפני הופעה. אני תמיד רגוע".

בנעוריו רקד ושר בלהקת ריקוד וזמר מקומית בפתח תקווה, שבה הופיע עם שירים בתימנית ובעברית. "אחרי אחת ההופעות ניגש אליי מישהו ואמר שיש אודישנים ללהקת ענבל, להקת המחול והזמר התימנית בניהולה של שרה לוי־תנאי", הוא מספר. "די היססתי, כי היה לי נוח בלהקה בפתח תקווה. אבל אותו בחור התעקש ואסף אותי על הקטנוע שלו לאודישנים שהתקיימו בשדרות נורדאו בצפון תל אביב. לא התייחסתי לזה ברצינות בהתחלה, אבל כשהגענו לשם חטפתי הלם: ראיתי מאות אנשים מחכים לעשות אודישן. אני באתי מהפריפריה ולא ידעתי מה זה, אפילו לא שמתי לב שקראו בשמי. נכנסתי לחדר של שרה לוי־תנאי, שהייתה אישה קשוחה. היא הצביעה עליי ואמרה: 'את הבחור הזה חיפשתי'. היא ביקשה ממני לרקוד, לשיר ולשחק. עשיתי את זה. מתוך אלף אנשים שניסו מזלם באודישן, היא בחרה דווקא אותי. שרה שאלה אם יש לי טייטס. שאלתי אותה: 'מה זה טייטס?'. היא קראה למישהו ואמרה לו לקנות לי בגדים. ככה זה התחיל. אחרי שמונה חודשים כבר טסתי איתם לסיבוב הופעות בחו"ל. זה היה חלום, הייתי הגאווה של השכונה".

אני המיינסטרים

הרומן של גרמה עם להקת ענבל המיתולוגית נמשך שש שנים, שבמהלכן השתתף במקביל בהצגת הילדים "בת המלך" (1973) של תיאטרון אורנה פורת ואף התגלגל לסרט המוזיקלי הבינלאומי "ישו כוכב עליון" (1973) בבימויו של נורמן ג'ואיסון. "הייתה סוכנת בשם לביאה שהכירה אותי מלהקת ענבל", הוא מספר. "כשהייתי בהופעה באילת היא צלצלה אליי וביקשה שאבוא לתל אביב לאודישנים. כשהגעתי ראיתי במאי אמריקאי. לא הבנתי מה הוא אומר. לביאה אמרה לי שכשהוא ראה אותי, הוא אמר לה: 'זה הבחור שאני מחפש. הוא יגלם את תומאס'".

ב־1977, לאחר שעזב את להקת ענבל, פנה גרמה לקריירת הסולו והופיע יחד עם עליזה עזיקרי על במת פסטיבל הזמר המזרחי השביעי, בשיר "כי רב להושיע", שהלחין בעצמו ושקטף את המקום השני. "החלוקה המקורית בשיר הייתה שאני אשיר חצי מהשיר, ועליזה חצי", סיפר לי בעבר. "מה שלא ידעתי זה שהסאונדמנים השתיקו את המיקרופון שלי ורק בפזמון הגבירו, כך יצא שלא שומעים אותי שר את הבתים. לאחר הביצוע ירדתי גאה כמו תרנגול מהבמה ורק אחרי זה התברר לי שבכלל לא שמעו אותי שר. זה הכניס אותי לטראומה בזמנו".

בעקבות הצלחת השיר, הוא התפנה לעבוד על אלבום סולו ראשון. "ברגע שראו אותי ואת עליזה עם 'כי רב להושיע' בערוץ הראשון, שהיה הערוץ היחיד עם מאה אחוז רייטינג בזמנו, נפתחו לי דלתות. אומנים חיזרו אחריי כדי לכתוב לי שירים לאלבום. צביקה פיק, שהיה אז בשיאו, כתב לי שני שירים במתנה".

האלבום "היית שלי" יצא בשנת 1978, ומתוכו הצליחו שיר הנושא שיצר עוזי חיטמן ו"שולה" שמירית שם אור וצביקה פיק כתבו. לאחר צאתו הופיע גרמה בתוכניות טלוויזיה ורדיו וכיכב גם בשערי מגזינים. "האלבום הרים אותי לשמיים! זה היה טירוף, התחלתי להופיע ערב ערב".

נסים גרמה. צלם : רמי זרנגרנסים גרמה. צלם : רמי זרנגר

איך הרדיו התייחס אליך כזמר שהוא בן לעדות המזרח?
"בגלל שבאתי מענבל ועשיתי הצגת ילדים, כיכבתי ב'ישו כוכב עליון' ועוד, אז תפסו ממני זמר של 'כולם' ולא זמר מזרחי, לכן השמיעו אותי הרבה בתקשורת. הייתי המיינסטרים".

ב־1982 רשם גרמה הצלחה נוספת, כשהשתתף בתפקיד ראשי בהצגה המוזיקלית "ילדי הכרך" מאת דן אלמגור, שתיארה את קשיי ההתאקלמות של בני העלייה התימנית בישראל. באותה הצגה ביצע שני שירים שהפכו ללהיטים גדולים: "מלך הקסטות" ו"נולדתי בראש העין".

"השיר 'מלך הקסטות' לא באמת תיאר אותי כנסים גרמה, כי אותי הרדיו חיבק וגיבור השיר מלין על כך שלא משמיעים אותו", מסביר גרמה. "הרעיון לשיר היה של דן אלמגור ויעקב אגמון. באותה תקופה על שיר כזה היו מפרקים אותם, אבל בגלל שזה בא מהצגה בבית לסין, השיר התקבל איכשהו והפך לשלאגר. אני זוכר שהוא הושמע בגלי צה"ל משהו כמו 15 פעמים ביום. גם 'נולדתי בראש העין' זכה להצלחה".

ואיך ההצגה עצמה התקבלה?
"בעלי אולמות שאצלם הופענו עם ההצגה היו מכינים פוסטרים שעליהם כתבו: 'נסים גרמה ולהקתו', במקום 'ילדי הכרך'. זה לא הרגיש לי נעים, כי הערכתי את כל מי שהיה בקאסט. אף פעם לא חשבתי שאני יותר מאחרים".

איך התמודדת עם ההצלחה המסחררת?
"במסגרת ענבל הסתובבתי בכל העולם ונפגשתי עם העשירון העליון, עם אנשים מכובדים וראשי מדינות, וזה עזר לי לקבל את ההצלחה בפרופורציות. אף פעם לא איבדתי את הראש או הסתחררתי, תמיד הייתי עם הרגליים על הקרקע. גם לא חטאתי בחטא היוהרה, שמפיל את האדם".

שלום אמר "זה חרא"

לאורך השנים הוציא גרמה עשרה אלבומים והקליט להיטים כ"לנו יש פלאפל" ("אגב, 20 שנה אני לא אוכל פלאפל"), "ילד תימני", "חולף לו עם הזמן" ו"ציונה", שכתב עבורו מאיר אריאל.

"מאיר צלצל אליי ואמר לי: 'נסים יקירי, עלה לי רעיון להקליט איתך אלבום משותף'. אמרתי: 'מי זה?', הוא ענה: 'מאיר אריאל'. השבתי: 'אתה עובד עליי!'. ניתקתי לו את הטלפון בפרצוף", סיפר לי גרמה בעבר. "הוא צלצל שוב, ושוב ניתקתי. צלצל פעם שלישית ונתן לי סימנים שזה הוא. הגעתי לביתו ברחוב הירקון 110 בתל אביב. היו לו שם שני כלבים בגובה שני מטר, ואני פוחד מכלבים. אז הוא יצא החוצה ובחצר ישבו שלום חנוך, יהודה עדר וכל החבורה שלו. מאיר אמר לי שהוא הציע ל־CBS להקליט איתי אלבום ושנתחיל לעבוד על זה, אמרתי לו: 'זו זכות גדולה לעבוד איתך'. בשלב מסוים הפרויקט ירד. זו הייתה התקופה שמאיר יצר לכל האומנים הגדולים. בחלוף חודשיים הוא צלצל אליי שוב, ואמר לי: 'אני מרגיש חובה מוסרית לתת לך שיר בשם 'ציונה', שכתבתי לפני הרבה הרבה שנים'. עוד פעם הגעתי אליו והוא נתן לי שיר בן שלושה דפים וסקיצה בת 15 דקות. הבעיה הייתה שאשתו תרצה שמרה עליו ואסור היה לגעת או לשנות שום אות".

מה עשיתם?
"אמרתי לו: 'זה שיר ארוך מדי. מה נעשה?'. אז הוא אמר לי: 'לך בלבד אני מרשה לקצר. אל תגיד לתרצה'. הקלטתי שש סקיצות לשיר עם המעבד שלי, אפי שושני שבשלב מסוים התפטר כי הרגשתי לא שלם עם העיבוד. חתרתי להביא את השיר כמענה לכל עם ישראל, אז לקחתי את נגן הקאנון אברהם דוד הכהן, שהיה איתי בלהקת ענבל. עבדתי איתו שלושה ימים על הפתיח המוכר ואז קראתי שוב לאפי שושני לחזור, כי מדובר בלהיט מדינה. הקלטנו את הסינגל. הגעתי למאיר אריאל, נתתי לו לשמוע את השיר ונסעתי להופעה באילת. אחרי חמש שעות מאיר צלצל אליי ואמר לי: 'היה פה שלום חנוך, הוא שמע את השיר ואמר שזה חרא'. אמרתי לו שהכל בסדר. למחרת השיר יצא לרדיו, ומבוקר עד לילה כל רשתות הרדיו השמיעו את 'ציונה', שנחשב לאחד הלהיטים הגדולים במדינה".

הולך נגד הזרם

לאורך השנים התנסה גרמה בכל: הוא הגיש תוכניות רדיו אישיות בגלי צה"ל ("ציפורי לילה" למשך שבע שנים), ברדיוס 100FM ובקול ישראל; הגיש תוכנית אירוח בערוץ הראשון ("נסים גרמה מארח"); השתתף ב"פרפר נחמד", בסדרה "שמש" ובדרמת הפשע "ניו יורק" ולא חסך מעצמו גם השתתפות בריאליטי "בוליווד". "במבט לאחור היה לי מזל וראייה קצת אחרת של עולם הבידור, לכן בכל מה שנגעתי הצלחתי בלי עין הרע", מסכם.

אלבומו האחרון, "חדש ומחודש", שכלל שירים חדשים לצד חידוש שירים מוכרים, יצא לזכרה של אהבת חייו, אם שלושת ילדיו (שירה, ליהי והזמר צדוק גרמה) שושנה שרעבי ז"ל, שנפטרה בערב יום כיפור 2012.

מה עם זוגיות חדשה?
"אשמח אם נוכל לא לדבר על זה, זה רגיש".

מכבד. במבט לאחור, יש בך חרטות שקשורות לקריירה?
"מלבד הכישרון היה לי מזל. התגלגלתי לעולם הזוהר בלי שהתכוונתי להגיע אליו. הגעתי לענבל ומצאתי עצמי סולן הלהקה במשך שש שנים. אחרי זה התגלגלתי להצגות ילדים, סרטים, רדיו, טלוויזיה וריאליטי. הייתה לי ברכה".

“נסים גרמה מארח“. צילום מסך“נסים גרמה מארח“. צילום מסך

חלק מהקולגות שלך, אומנים ותיקים, מגיעים לחרפת רעב.
"התברכתי מבורא עולם לשרוד בנושא הזה וכואב לי על הקולגות שלי".

אתה מאזין לשירים חדשים?
"ברור. אני חולה על מוזיקה. הדור שלי לא יודע לקבל את החדש, כי קשה לו להשתחרר ממה שהיה. אין מה לעשות, הגיל עושה את שלו. זמרים באים וזמרים הולכים, זה טבעו של עולם. אולי בגלל שאני מקבל את זה אני כל הזמן בתקשורת".

אז אפשר למצוא אותך מאזין לעומר אדם או לסטטיק ובן־אל?
"בטח. אני חושב שהם סבבה לגמרי. הם מביאים משהו חדש ומדליק ופורץ דרך. יש אומנים שאוהבים ללכת נגד הזרם ואולי בגלל שאני גם כזה, קל לי להתחבר אליהם".

מה דעתך על תוכנית כמו "הכוכב הבא לאירוויזיון"?
"יש הרבה זמרים מעולים וכישרונות, אבל לכמה מהם באמת יש סיכוי להצליח?".

מה הטיפ שנתת לבן שלך, צדוק, כשניסה לפני כמה שנים את מזלו ב"הכוכב הבא"?
"אני אומר לו שזה מקצוע קשה. אתה יכול להיות הכי מוכשר בעולם ועדיין לא להצליח. זה לא אומר שנכשלת או שאין לך כישרון, זה פשוט יותר קשה כיום. גם אם תוציא שיר וישמיעו אותו מאה פעם ביום, אני לא יודע אם יכירו אותו. יש ריבוי תחנות ואומנים, אז צריך גם מזל".

ב־20 השנים האחרונות, לאחר אפיזודות מגורים בגבעתיים, תל אביב ופתח תקווה, חזר גרמה להתגורר בעיר הולדתו. יש לו יחידת דיור במה שנקרא "בית גרמה". "זה מרכז קטן ששייך למשפחה עם חנויות ודירות", הוא אומר. "אני מת על העיר הזו". 

יש איזו פנטזיה מקצועית שמתחשק לך להגשים?
"בעזרת השם אני רוצה לסיים לכתוב את הספר האוטוביוגרפי שלי. זה מה שמעסיק אותי כיום. בהמשך אני מפנטז להרים תערוכת ציורים מציוריי ולהקליט עוד שירים חדשים".

תשמע, אני חייב להגיד מילה על התלתלים שלך. 
"וואלה, מה אני אגיד לך? תמיד יהיו אנשים שיסתכלו על התלתלים שלי וישאלו אותי עליהם. מרוב פחד ונגד עין הרע, אני משקר ואומר שזה לא השיער שלי, שזו פאה".