"בסוף שנות ה־60 ותחילת שנות ה־70 רוב ההופעות היו בעיירות הפיתוח, במה שכונה 'ישראל השנייה'. לא קיבלו אותנו שם יפה. חלק מהקהל היה ממש אלים, היו זורקים על הבמה סיגריות בוערות", נזכר המוזיקאי והמתופף אהרל'ה קמינסקי.
"בדרך כלל הבריונים היו נכנסים בחינם, אבל באחת ההופעות בלוד המשטרה החליטה שהיא לא נותנת להם להיכנס. אז, בזמן שאריק איינשטיין עמד על הבמה ושר 'אני ואתה נשנה את העולם', שמענו רעשים חזקים. מתברר שאותם בריונים לקחו בול עץ ושברו את הדלת האחורית. הם נכנסו לאולם, עלו על הבמה וצעקו לאריק בזלזול: 'יאללה, תשיר!'. אחד מהם ישב על הרמקולים, וכשהסאונדמן אמר לו לרדת, הוא הרביץ לו".
גם פיאמנטה (81) עבד עם טובי האומנים הישראלים, בהם יגאל בשן, אריס סאן, עליזה עזיקרי, צילה דגן, בעז שרעבי וחוה אלברשטיין. כיום הוא "נהנה מהחיים", לדבריו. גוטפריד (80) ליווה את יוסי בנאי, יהורם גאון, שושנה דמארי, מייק בורשטיין ואחרים וכיום הוא משמש כיו"ר איגוד המוזיקאים הישראלי ועיל"ם, גוף הדואג לזכויות המוזיקאים בישראל ולתמלוגיהם.
"באותו זמן התגוררתי בקיבוץ חניתה ונהגתי לתופף על קופסת ביסקוויטים עשויה פח, ובכל זאת הוא החשיב אותי למתופף. הוא סידר לי לנגן איתו בחלטורה בכל מוצאי שבת תמורת 40 לירות בערב, שזה היה הון תועפות במיוחד כשהמשכורת הצבאית שלי הייתה 14 לירות בחודש. לוויתי מאבא שלי כסף וקניתי תופים. שבועיים אחרי שהתחלתי להופיע איתו גונבה לאוזני השמועה שמחפשים מתופף ללהקת הנח"ל. תפסתי תוף בס וסנר, נסעתי באוטובוס מהקיבוץ לבסיס של להקת הנח"ל והתקבלתי. פה התחילה הקריירה שלי".
קמינסקי: "יהודים היו תמיד במקום חשוב בג'אז העולמי. ברגע שהז'אנר התחיל לתפוס בישראל, חזרו מורים מאוניברסיטת ברקלי לארץ ופתחו בתי ספר, ולכן יש נגני ג'אז ישראלים שמצליחים בעולם".
המפגש הסתיים כשכל אחד מהם הזמין את השניים האחרים להופעה הקרובה שלו. סביר להניח שכשייפגשו בהופעות, תוכלו לשמוע אותם משחזרים את הקסם שיצרו יחד בסיקסטיז.
התרעות פיקוד העורף