“פתאום אין פתיחות ארוכות עם סולואים של גיטרה”, מרחיב כהן על דרך ההתהוות של “סטנד רוק”. “השירים הפכו להיות מאוד קצרים, והרגשתי שכדאי לנצל את האינטימיות שלי עם הקהל כדי לספר סיפורים ובדיחות. בכל פעם הייתי מביא עוד קצת, עד שזה הפך למופע של חצי־חצי: הומור, סיפורים מצחיקים ובדיחות, בתוכם משולבים שירים ולהיטים שלי, מימי זקני צפת עד היום. זה מופע די מיוחד שמשלב את שתי האהבות הכי גדולות שלי: רוקנרול והומור. אני מקווה שגם הקהל נהנה, או לפחות ככה אומרים. מאז שאני זוכר את עצמי בתור ילד, אהבתי את אלביס ובדיחות. זה מה שעניין אותי בחיים משחר היותי”.
בשנה של בחירות אחרי בחירות, אי אפשר שלא לדבר עם כהן על הלהיט הכי גדול שלו במסגרת "זקני צפת", "יום הבוחר". “עשיתי עד עכשיו 300 שקלים מההשמעות", הוא צוחק. "כולם אומרים לי: ‘בטח עשית מהשיר בשנה הזאת המון כסף’. אבל אנחנו לא באקו”ם של אמריקה. אתה לא נהיה מיליונר מהשמעות של שיר אחד”.
בצעירותו הוגדר כהן כ”ילד הפלא של הרוק הישראלי”. היום הוא מחזיק בקורות חיים את התואר מבצע השיר הכי מושמע בשני העושים האחרונים - "שיר של יום חולין", של אילנית במקור, שהוא חידש עבור פרויקט “עבודה עברית”. “כל הקרדיט צריך ללכת לפיטר רוט", הוא אומר. "זה היה רעיון שלו לחדש את השיר הזה. אני לא כל כך הכרתי את השיר הזה. הוא נשמע לי מוכר. פיטר אמר לי, תשמע, זה שיר שאתה חייב לעשות, וגם חיבר לזה פתיח גיטרה מדהים. אמרתי לו, 'אני הולך אחריך בעיניים עצומות'. איך שהוא השמיע לי את זה, אמרתי, וואו, באמת שיר גדול. לא היה לי בעיה לשיר אותו מנקודת מבט נשית. האמת שזה נבע גם מעצלנות. חשבתי לעצמי להפוך אותו ללשון זכר אבל שזה בטח גם לא יישמע טוב. אז נשיר את זה כנקבה, מה קרה? אני יכול לספר סיפור של אישה דרך השירה שלי. זה לא שאני מתחפש לאישה. ופיטר הצליח דרך העיבוד לקרב אותו לסגנון שלי”.
כהן של היום מסתכל ממרחק הזמן על כהן הפרוע והחתרני של תחילת הניינטיז, שלעתים הופיע בתחתונים, עם תחושה של ערגה. “אני מאוד אוהב את התקופה הפרועה של חיי”, הוא אומר. “אני רואה סרטונים שלנו מפעם וזה מדהים. זאת המוזיקה שאהבתי. זה מאוד דומה להופעות בכל מיני קלטות של כל מיני להקות פאנק והארד קור שהייתי לוקח באוזן השלישית. מאז נוספו לי עוד אהבות, ורציתי לעשות עוד דברים. אבל יש לי פינה חמה לטירוף שהיה”.
התרעות פיקוד העורף