פרולוג

אם תשבו בשקט, אז נשיר לכם
הפזמון הכי חדיש הוא רק בשבילכם
הססמה שלנו: שיר עברי עליז
בשירה שלנו - כאן הכל פזיז
("אם תשבו בשקט" / בובי פנחסי)

"אני מאחלת לכל זמרת בראשית דרכה שיהיה לה מעין בובי פנחסי שיעודד אותה, כמו שאני זכיתי", ככה כתבה יפה ירקוני בספר שלה "זה הסוד שלי".
אם אתם לא יודעים מי היה הבובי פנחסי הזה, תנו לי לרענן את זיכרונכם. אתם בטח מכירים את השיר ששר אריק איינשטיין:

אנו ניפגש
גם אם יפרידו מרחקים
בלבי אנצור
אותך תמיד אזכור
כך נשבעתי אמונים

המלחין של השיר הזה הוא בובי פנחסי, שהיה המנהל המוזיקלי של החישטרון, הלהקה הצבאית של חטיבת גבעתי שהוקמה במלחמת העצמאות. הוא הלחין את השיר הזה לשניים מכוכבי הלהקה: יפה ירקוני וישראל יצחקי. אריק איינשטיין חידש את השיר הרבה שנים אחריהם.
אגב, את המילים ל"אנו ניפגש" כתב ישראל יצחקי.

בחדרי, בליל אפל
לבי בודד וגם עצוב
כולי הומה ומייחל
וכך אני אומר לך שוב:

אנו ניפגש
אף אם יפרידו מרחקים
כי לי אותך יעד
גורלי לעד
ונהיה מאושרים

לפני שנה, ב־11 באפריל 2019, עזב אותנו ישראל יצחקי. אחד הגדולים ומראשוני כוכבי הזמר שלנו. הוא היה בן 93 במותו.

היו זמנים יפים
היה גם רע
וגם נפגעתי
אבל כיצד לחיות
אני ידעתי
("בדרכי שלי" / תרגום: ישראל יצחקי)


תמונה ראשונה

היה היו שני אלילי זמר. שניהם נחשבו לכוכבי הזמר הראשונים בארצנו הקטנטונת והצעירה.
האחד, פטר נוימן בן ה־17, הגיע ארצה מברלין ערב מלחמת העולם השנייה. אנחנו הכרנו אותו בשם שמשון בר־נוי. הוא היה אחד המפקדים הראשונים של יחידת הצנחנים הראשונה בצה"ל. הוא גם היה אחד הזמרים הראשונים שחברת התקליטים הד ארצי מיהרה להחתים.
אולי בגלל שירים כמו "יש לי כנרת" ו"ראש פינה" ו"היורד דרומה" ו"זאת הדרך לאילת", ואולי בגלל העבר הצבאי שלו - בר־נוי הפך להיות הזמר האהוב בעיקר על ההתיישבות העובדת.

משתמט אני הייתי
ולא התביישתי כלל וכלל

עד כי לב כבשתי
ועידוד רכשתי
בריקוד בנהלל

נו, סוף סוף אני בחור
והתלקחתי כפרימוס מגפרור
עת חיטה גרסתי
את ידה תפסתי
אך היא אמרה שזה אסור
 
היא אמרה בשבילה אידיאל
זה בחור ממין זכר ומסוכן
כלומר: חייל

והנה, תרנו סוב סביב
תרנו שבע פעמים בין מונק לבנטוביץ
וראה, במעגל מזל נפקחו עיניי לראות
מה זו היא הורה נהלל
("הורה נהלל" / צמ"א בן יוסף)

לפני שנמשיך, כמה מילים על צבי בן יוסף, מחבר השיר הזה. גם הוא, כמו ידידו שמשון בר־נוי הגיע ארצה לפני המלחמה. אחרי שלמד במוסדות יוקרתיים ברחבי אירופה, פתאום משום מקום ולא ברור מתי ואיך, התחיל לדגדג אצלו הרגש הציוני.
הוא הגיע ארצה כאוטו דרסלר ונרשם ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים כצבי מנחם אליעזר (צמ"א) בן יוסף.
הקריירה המוזיקלית רבת ההבטחה נקטעה כשצבי בן יוסף נהרג בקרבות על גוש עציון, ב־12 במאי 1948.
מספרים שכשהיה פצוע קשה הצליח עוד ללחוש שורה מהשיר שלו "חיל אל מוות":

ואם בקרב פול אפולה
רע, אתה את נשקי לנקמתי תיטולה


תמונה שנייה

אם אפשר לערוך השוואה כלשהי, אז שמשון בר־נוי היה האריק איינשטיין של תקופתו. אגב, אריק איינשטיין בכבודו ובעצמו אמר לא פעם שבר־נוי היה מושא הערצתו. הוא הקליט עם יפה ירקוני וגם עם יהודית רביץ את הלהיט של בר־נוי וירקוני.

קרה זה רק הפעם
זה לא קרה לי מעולם
היה לרגע טעם
הסעיר בי את הדם

ומאז רק אבקש
את אותה שלהבת אש
קרה זה רק הפעם.
לבי לי כך לוחש
("קרה זה רק הפעם" / אברהם ברושי)

אם להמשיך בהשוואות, אז ישראל יצחקי היה הצביקה פיק של תקופתו. זה שיצא מהקונצנזוס הארצישראלי והכניס את העולם הגדול לתוך ארצנו הקטנטונת. מה שגרם לישראל הצנועה והסוציאליסטית להגיב בבוז ובעקימת אף על כל הג'אז הזה והמקצבים הסלוניים שישראל יצחקי הביא לנו.

לרומא העיר מראה נהדר
פסלים ותמונות, יונים וכיכר
וקבצנים מלוא כל העיר
הכל מריע בשיר

אך לא על זאת היום יסופר
אלא על איש זקן ומוזר
אין לו פרוטה. ביתו הספסל
אבל -

לבו זהב וזמר על שפתיים
אם יש שמחה, אצלו היא בעיניים

ידוע הוא בכל העיר
אהוב על כל במבינו
זה סבא פיקולינו. זה סבא פיקולינו
משחר ועד ליל ישיר
לצליל הקונצרטינה
זה סבא פיקולינו שחי מן האוויר
("סבא פיקולינו" / יחיאל מוהר)

"את השיר הזה שמעתי כשאוניית צים שבה הופעתי עגנה בנמל באיטליה", נהג לספר. "טלפנתי מהר ארצה ליחיאל מוהר וזמזמתי לו את השיר. אמרתי לו שאין לי מושג על מה השיר, אבל מופיעה בו המילה 'במבינו'. זה הספיק לו".
אז אולי הגיע סוף־סוף הזמן לספר לכולם ש"סבא פיקולינו" של ישראל יצחקי הוא בעצם שיר על ניצני פרגים. ונכון, מופיעה שם המילה במבינה.

אתנחתא

לקראת סוף שנות ה־50 עזב אותנו שמשון בר־נוי. אחרי שכיכב בסרט הישראלי של נתן אקסלרוד "דן וסעדיה" והקליט את הלהיט "מי מכיר את האיש שבקיר", עלה גם הוא על אוניית צים כקצין בידור ולא חזר. הוא התיישב בארצות הברית וניהל שם איזה עסק של מכוניות. יש כאלה שאומרים שהיה זה מגרש של מכוניות משומשות. 30 שנה לא שמענו ממנו.
בשנת 1986 החזיר אותו עמוס אטינגר להופעה בתוכנית "חיים שכאלה" עם יפה ירקוני. המפגש המחודש ביניהם היה אולי הרגע הכי מרגש בתוכנית. במסיבה שערכה לו יפה ירקוני אצלה בבית אחר כך הבטיח בר־נוי הנרגש שהפעם לא יחלפו 30 שנה עד שיחזור אלינו שוב.

את חכי לי ואחזור
את חכי היטב
את חכי לי גם בקדור
מסגריר הלב

את חכי לעת כפורים
את חכי בחום
את חכי עת אחרים
ישתכחו עד תום
("את חכי לי" / תרגום: אברהם שלונסקי)

אבל הוא לא הספיק לחזור אלינו. שנתיים אחרי כן לקה בר־נוי בדום לב ונפטר. בן 66 היה במותו.


תמונה שלישית

זה היה אחרי מלחמת ששת הימים. מדינת ישראל "שמשון דער נעבעכדיקער" ("שמשון המסכן"), כמו שכינה אותה לוי אשכול ראש הממשלה, כבר לא הייתה כל כך מסכנה. הדימוי של מדינה קטנה שכובשת שטחים כפולים מהשטח שלה, בראשותו של שר ביטחון עם רטייה שחורה על העין, עשה להם את זה. היינו נורא מבוקשים ונערצים.
ב"אולימפיה" בפריז הופיעה ערב־ערב במשך חודשים ארוכים נבחרת של מיטב אומני ישראל. ישראל יצחקי מילא פה ביפו את המועדונים בתיירים שהגיעו מכל העולם, בהם היה גם אמרגן אוסטרלי שהציע לו להיות האומן הראשון שיופיע במועדון יוקרתי שנפתח בסידני. החוזה נחתם לשלושה חודשים. יצחקי, שהתפרסם שם בשם "רל קיי", חזר אחרי 18 שנים בערך.
"הייתי צריך להיות משוגע לחזור הנה", אמר בראיון ב"מעריב" באוקטובר 2015 ליעקב בר־און. "לאחר לא מעט התנכלויות שחוויתי בארץ מצד כל מיני קליקות שלא אהבו אותי. שם הכסף ממש נזל עליי".
הוא נאלץ לחזור, לדבריו, כי אחותו היחידה חלתה בסרטן.
אבל הוא לא יכול היה לשחזר את התהילה.

אפילוג

זה עצוב שאתה יוצא מפה כוכב־על וחוזר להופיע בעיקר בבתי אבות ובמסיבות בבתים פרטיים. וישראל יצחקי המשיך לתת את כל כולו, בכל מקום, על כל במה. גם אם לא הייתה במה. ההופעה הייתה משופשפת, מדויקת ומבריקה. קלילות התנועה וההומור של קטעי הקישור גרמו לקהל לפעור פה בתימהון ולמחוא כפיים בהתלהבות. מעולם לא נרשמו שם מילים כמו חמלה או רחמים. מי שנולד עם הדבר הזה שנקרא
STAR QUALITY נשאר איתו תמיד.

היו ימים, רדפתי צל
זללתי אז בלי לעכל
אומר לכם כאן, ידידיי:
הרבה שגיתי בחיי
איני נשבר משום דבר
רק בדרכי אלך לי
כי מה הוא אדם
בלי כבודו?
מה ערך יש לעולמו?
ימים כואב בנשמה
אך בגאון ראשו יישא
כן, זה אני
וזו דרכי
שבה אלך לי
("בדרכי שלי" / תרגום: ישראל יצחקי)

כשישראל יצחקי נפטר לפני שנה בדיוק, זה היה אחרי חודשים ארוכים של בדידות ודעיכה. "נגאל מייסוריו", נהוג לומר. אבל נראה שייסוריו החלו הרבה שנים לפני כן. ייסורים שניסה להסתיר עד שנשבר.