מכון "שם עולם", יצא לקראת יום השואה בפרויקט מיוחד, לקחו 10 יצירות שנכתבו הזמן השואה, והפיחו בהם רוח חדשה על ידי מלחינים ויוצרים ישראלים עכשויים ומפורסמים. הרב אברהם קריגר, יו"ר מכון "שם עולם", והזמר יונתן רזאל התראיינו לרוני בר-און ואריה אלדד ב-103FM וסיפרו על הפרויקט ועל השיר "לא צימוקים, ולא שקדים", מתוכו.
הרב קריגר, מה היה מקור ההשראה?
"שנים אנחנו עוסקים בשאלה איך לחבר את רעיון השואה לדורות הבאים. גם היום, הנוער של היום, יכול להתקל בניצול שואה, הוא יכול לגעת עדיין בסיפורים. כאשר אנחנו באים לדורות הבאים, אין להם את נקודת החיבור כבר. גם הנוער מרגיש שזה משהו שמתרחק ממנו. העניין שלנו הוא לאפיין כיצד בתוך המציאות של המוות - יש חיים. לקחנו את זה בשפה של שירה, זו שפת נצח שמצליחה להביע דברים שאולי המתת כולא אותם. הדבר השני הוא שניסינו לקחת זמרים שמברים בשפה של הנוער".
וכאן נכנס יונתן רזאל, איך אתה מתחבר לתמונה הזו?
"זו זכות גדולה בשבילי, וזה גם טבעי בשבילי. לקחתי שיר ערש שאבא של לבן או לבת שלו, נכנסתי לתקופה הזו של גטו לודג', והעברנו את זה לשפה של היום. השיר הזה היה במקור פרפאזה לשיר 'צימוקים ושקדים', אבל השיר הזה נקרא 'לא צימוקים, ולא שקדים'. התחברתי לשיר הזה מיד כי יש בו משהו מאוד אופטימי, מלא חיות, ועם כל האובדן 'אבא יחזור, אני אוהב אותך', זה מדבר על ה'יש', ולא רק על הא'אין'".
הרב קריגר: "אבא שלי גם היה שר לי, לא את 'צימוקים ושקדים', אבל הלחן היה מקובל אז".
אנחנו יודעים האם מחבר השיר שרד?
"הוא שרד ואגם אשתו שרדה. אבל הבת שלו נספתה בגטו, הוא כתב את השיר הזה אחרי שהיא נספתה. אנחנו עומדים ומשתאים מהשיר, אבל בגטו הייתה תקופה שהיה אסור לשיר את השיר הזה. ה'יודנראט' חשבו שיש פה איזה פרובוקציה, שאין צימוקים ושקדים, אבל הם לא תפסו את הצד האופטימי, שגם כשאין צימוקים ושקדים יש לנו את הכוח הפנימי שנותן לנו עוצמה להמשיך להתמודד. הם שרדו ועלו ארצה, אותו זוג, אבל נשארו עריריים".
אתה מבין איזה נטל יש עליכם האמנים, זה לא רק לבדר ולשמח, זה לכתוב את ההיסטוריה
"מוזיקה זה דבר שאי אפשר בכלל להבין את העוצמה וההשפעה שלה, אני מרגיש שהמוזיקה היא כל כך עוצמתית ומסוגלת להעביר מה ששום דבר לא יכול להעביר".