"ליוסי הספיקו מתישהו ב-99' שני 'שלוקים' מהקפה השחור הגזעי שהכנתי לו במפגש הראשון בינינו, שני ירושלמים שעברו עם השנים לתל-אביב, כדי לתת לי להבין שבחר בי כשותפו למסע", נזכר יונתן בר-גיורא, כיום המלחין הפורה ביותר בארץ למוזיקה לסרטי קולנוע ולסדרות טלוויזיה ואז מלחין צעיר ולא ממסדי, בחיבור שלו עם ענק התרבות יוסי בנאי. "לא יכולתי לנחש ששלושת האלבומים שהפקתי לו מוזיקלית יהיו האחרונים בחייו".

היום, ביום השנה ה-14 למותו של בנאי, מוציא בר-גיורא (58) להפצה דיגיטלית דרך חברת "לייבלה" את אלבומו העשירי, המוקדש כולו למוזיקה שהפליא ליצור אשתקד ל"להאיר את יוסי", סרטם התיעודי המופתי של קובי פרג' ומוריס בן-מיור. בסרט הזה סיפר בנאי על עצמו בקטעים שנדלו מ-500 (!) שעות של הקלטות מתוך הופעותיו - בתיאטרון, בקולנוע, בטלוויזיה, ברדיו ובראיונות - שהחיו אותו לשעה קלה.

"אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם לא הייתי עובר אצל יוסי את מבחן הקפה", אומר בר-גיורא. "זה היה מטורף איך ידע להכיל אותי, דג-רקק כפי שהייתי אז, שישב מולו כולו נרגש, אל תשאל עד כמה. זאת, לאחר שהמפיק רפי קינן הפגיש אותנו כדי לבדוק אם יוסי ירצה בי כמלחין המוזיקה שתעטוף את 'פגישה לאין קץ', אלבום שבו הקריא משיריו המוכרים של אלתרמן. יוסי, שהתגלה לי אז כאיש צנוע ומצחיק, הרשים בענייניות שלו כשדי מהר סגר עניין".

"מצחיק"?
"כל מפגש היה נפתח מצידו במעין מופע סטנד-אפ מאולתר, שבו הוא היה קורע מצחוק". 

אם על-פי רוב נגזר דינם של פסקולי סרטים להישאר ברקע, בר-גיורא סבור שלא פעם יש טעם להעניק להם חיים משלהם. את פסקול הסרט התיעודי "להאיר את יוסי" הוא מוציא כאלבום לאחר שעשה כן בעבר עם הפסקולים שהקליט ל"הכוכבים של שלומי" ול"אביבה אהובתי", שני סרטי הלהיט של שמי זרחין. לפני שנתיים אף הוציא את "תמות" (ת' בצירה), אלבום אוסף מהמוזיקה שלו לסרטים.

יונתן בר-גיורא (צילום: מיכאלה אטינגר)יונתן בר-גיורא (צילום: מיכאלה אטינגר)

לעומת שלושת האלבומים שהפיק מוזיקלית בשנותיו האחרונות של בנאי, נאלץ הפעם לפעול בהיעדרו של המאסטרו. "אמנם יוסי חסר לי כעת, אבל עזר לי ה'דוקטורט' שעשיתי על הקול שלו בשעות הרבות שצברתי לצידו כדי לעצב למוזיקה לסרט טון תיאטרלי מריר-מתוק, קצת עצוב, קצת בקריצה; קול שיכול לרגש אותי עד דמעות", מעיר בר-גיורא.

אם לתמצת את דבריך, לא תכחיש שאפשר להבחין במוזיקה שלך לסרט בניחוח מהמוזיקה של נינו רוטה לסרטי פליני.
"תודה על ההשוואה. כשמלחינים מוזיקה לסרט כמו 'להאיר את יוסי', עם כל הצבעוניות של האמן הגדול הזה, אי אפשר שלא להיות מושפע מהמוזיקה של נינו רוטה, מוזיקאי שגדלתי עליו".

"מבחינתי, אין הבדל בין הסוגות השונות ומוזיקה היא מוזיקה בכל מקום", מבהיר בר-גיורא, הצמוד לפסנתר מגיל תשע ובנעוריו החל את הקריירה כפסנתרן בפיאנו-ברים בירושלים. "מה שאני מלחין לסרטים ולסדרות נועד לעזור לרתק את הצופים למסך, בלי לנסות לגנוב את ההצגה ממה שמוקרן עליו. אותי, מוזיקאי המעדיף ליצור מתוך דיאלוג כן, עמוק וישיר, לא ימצאו במשחקי אגו שמהם אני בורח. כשיש אגו, היצירה נופלת כמו סופלה שיוצא ממנו האוויר החם".

בר-גיורא חי בעולם של צלילים. "מגיל 12 יש לי 'מחלת הנפש' של הלחנת מוזיקה ולה אני נתון כל-כולי", מעיד על עצמו מלחין המוזיקה לסרטי קולנוע כמו "ההסדר" בבימוי יוסף סידר, "לא בת 17" (יצחק ישורון), "חלומו של הנרי" (איתן גרין), "החוב" (אסף ברנשטיין) ועוד לצד שורה ארוכה של סרטים תיעודיים ובראשם "סאלח, פה זה ארץ ישראל", סרטו המוחמא של דוד דרעי. בר-גיורא הוא גם מלחין המוזיקה המקורית לסדרת "אבודים" של דרעי וצופית גרנט ולדבריו, אין לו טענות על שהם נודדים עם צילומי הסדרה ברחבי העולם כשהוא נשאר ליצור באולפן הצנוע שלו.

אם לחזור אל יוסי בנאי, שנתיים לאחר שנפגשו ב"פגישה לאין קץ" הוא הפיק לו מוזיקלית את אלבום השירים האחרון שלו, "לאט", בניהולו המוזיקלי של רפי קינן. לאלבום הזה, שבין מלחיניו היו אהוד בנאי, שלום חנוך, ארקדי דוכין, יהודה פוליקר, אילן וירצברג ואביב גפן, תרם בר-גיורא שני לחנים. אחד מהם, "ציור של אהבה", היה דואט של בנאי עם ריטה, שהיה מבוסס על פרלוד של שופן ובשני, "אני גר מול המים", ניתן להבחין במילותיו של בנאי הרהורים של אדם בשלהי חייו.

שלום חנוך, יוסי בנאי ויונתן בר-גיורא (צילום: נילי אצלן, מתוך הסרט ''מכתבים ברוח'', רם לוי 2001. באדיבות הדור החדש הפקות)שלום חנוך, יוסי בנאי ויונתן בר-גיורא (צילום: נילי אצלן, מתוך הסרט ''מכתבים ברוח'', רם לוי 2001. באדיבות הדור החדש הפקות)

כמי שהיה צמוד לבנאי במשך חודשי העבודה על האלבום, מעניין לקבל ממך התייחסות לאגדת הזייפן שדבקה בו מאז ימיו בלהקת הנח"ל.
"האמת? יוסי אמר לא פעם בחן המוכר שלו 'אולי תביאו זמר'. זה לא סוד שאצל גדולי הזמרים בהיסטוריה, ביניהם בוב דילן, הדיוק לא היה מעלתם העיקרית. יוסי חיפה על כך בצורה המושלמת שבה הוא לש את המילים, כאשר הוא התייחס לכל שיר כמו להצגת תיאטרון ולפת את הקהל בכריזמה שלו".

האקורד האחרון של שיתוף הפעולה בר-גיורא את בנאי נרשם כשנה וחצי לפני מותו של זה, ב-2006. "יוסי בנאי קורא תהלים" קראו לאלבום, שגם הוא היה ביוזמתו ובניהולו האמנותי של רפי קינן. "זה היה אתגר מפחיד למצוא דרך לעטוף בצלילים את הקול הכה מזוהה עם 'עמוד האש' עם פסוקיו של דוד המלך".

ולסיכום?
"זכיתי. זאת הייתה זכות גדולה לעבוד עם יוסי בנאי".