לפני שלוש שנים בערך, פרץ לתודעה הישראלית ראפר צעיר בשם דודו פארוק. הטקסטים המוחצנים, הפרצוף הקשוח, הלבוש המוקפד, ומעל הכל ים של כריזמה, כבשו את המדינה ובעיקר את בני הנוער. במשך שנתיים, לא עבר כמעט יום אחד שלא שמענו את השם שלו מוזכר במדורי הרכילות, תוכניות הטלוויזיה והאתרים המובילים.

עד כמה ההצלחה של דודו פארוק הייתה גדולה? לקח יותר משנתיים עד שהבנו שהכל פה זה בעצם בלוף. שנתיים. ביום העצמאות אשתקד, הראפר הפרובוקטיבי היה אמור להופיע על בימת יום העצמאות המיוחדת של ראשון לציון, כחלק מפסטיבל "הולי מולי" המיועד לבני נוער. הופעתו בוטלה מפני שמספר הורים מודאגים התלוננו לראש העיר, בטענה כי שיריו של פארוק "פוגעניים ואינם ראויים".

דודו פארוק. הכל בלוף (צילום מסך)דודו פארוק. הכל בלוף (צילום מסך)

אז למה התכוונו אותם הורים? ובכן, מאחורי הפרצופים המצחיקים, הקליפים המושקעים וההצלחה הגדולה, מסתתרים טקסטים שאני מניח שאף הורה לא היה מוכן שילדיו ישמעו. להלן כמה פניני חכמה מאת אותו ראפר מפורסם או בשמו האמיתי אורי קומאי:

כולם על הזין:
"נותנת עבודה עם השמן זית
ואני מוריד מכנסיים
שולף את הביצים"

יחסים של המין:
"משכה לה את החוטיני ולא עזבה, משכתי לה חזק כאילו בקולר..
..גם אם לא אהבה היא נתנה אהבה
ונכנסתי לה עד לקיבה
תודה שלא עשיתני אישה"

קומאי הבין כנראה בשלב מסוים שהוא בעיקר מעורר נזק וניסה לעדכן קצת את דמותו של פארוק עם השיר "מלך הקיץ", בו אמנם הוא לא משתמש במילים גסות, אבל עדיין שומר על השוביניסטיות הידועה שלו ("נמאס לי כבר מהגוף שלך"). ולמרבה תדהמה זהו היה שירו האחרון, המשמעות לכך היא שללא מילים גסות - הוא פשוט לא רלוונטי. אז כן, אני יודע שדמותו של פארוק היא פרודית, שהכל פה זה בעצם בדיחה והטקסטים לא בהכרח תואמים את דעתו האישית של קומאי. אבל הבדיחה היא רעה מאוד, הפופולריות הגדולה שצבר על גב השוביניזם והשפה הרדודה מוטמעת אצל בני הנוער.

עם חשיפה גדולה מגיעה גם אחריות גדולה. הביטו בדמויות עדתיות אחרות שכבשו את החברה הישראלית כמו 'ז'וז'ו חלסטרה' של צביקה הדר או 'לימור' של אורנה בנאי, ותחשבו על ההבדלים התרבותיים ביניהם לבין דמותו של קומאי. אין הבדל גדול ברמת הפופולריות שלהם, וניתן לומר שבעידן הרשתות, פארוק נהנה מחשיפה יומיומית ובקשר כמעט אישי עם הקהל. ולכן, אדם כמו אורי קומאי לא צריך לקבל שום לגיטימיות בתרבות הישראלית. כל הפסטיבל הזה תחת מסווה של דמות הראפר המוחצן, היה בזבוז זמן של שנתיים.

ז'וז'ו חלסטרה. אין הבדל גדול ברמת הפופולריות (צילום מסך)ז'וז'ו חלסטרה. אין הבדל גדול ברמת הפופולריות (צילום מסך)

תשעה חודשים עברו מאז שירו האחרון של פארוק, והיום יצא לאור קליפ חדש של קומאי תחת דמות אחרת, בובי רז'ולו. תשעה חודשים היו לו, משך זמן של היריון, להבין שהעולם היה טוב יותר בלעדיו, שאנחנו לא באמת צריכים אותו. בזמן הזה עלו לתודעה באותה מהירות כוכבים חדשים, שאני בספק אם הם יישארו שם. כי כאלו הם החיים של כוכבי הרשת, אשר צריכים להמציא את עצמם כל פעם מחדש, מהחשש שבכל רגע עלול לצוץ הדבר הגדול בא.

אבל קומאי רוצה להוכיח לנו שהוא שונה, שהוא מסוגל להיות הצלחה גדולה גם עם דמות אחרת, שהוא מסוגל להמציא את עצמו מחדש. אז הטקסט הוא שונה, המהות של הדמות היא אחרת, כבר לא ראפר צעיר שרק משכיב בחורות אלא גבר בן 46 שמחפש להקים משפחה. במהלך השיר רוז'לו מזכיר מאיפה הוא הגיע אלינו ("למה ככה חזק" - השורה הידועה של פארוק משירו 'אלירן סבג'), אני מניח שקומאי היה צריך להכניס את הרפרנס הזה כמאת מחווה לפארוק.

שימו לב לטקסט בשירו של רז'ולו: "גולדסטאר, קורונה, סלמונלה, מרדונה, איזה כיף לי, צוחק על העולם, אוהב את העולם". תשעה חודשים היה לקומאי לכתוב שיר חדש וזו התוצאה? הנה שורה שאני כתבתי בפחות מדקה: "דב קוטב, דג ברוטב, אני פה אני שם, אוכל כשר ולא מרים יד על אישה לעולם". בערך אותם מסרים, עם מינימום מאמץ, העיקר שהוא כתב 'קורונה' בשיר, תמיד רלוונטי.

ימים יגידו אם דמותו החדשה תהיה הצלחה גדולה, אבל בטווח הקצר, חזרתו של קומאי לתודעה הוציאה מחדש את דמותו של דודו פארוק מהבוידעם, אם התכוון לכך ואם לא. זה לא משנה כמה דמויות יהיו ליוצר הצעיר בקנה, וגם אם בטקסטים שלו הוא יחתור לשלום עולמי ואימוץ גורים עזובים, העובדה שברפרטואר שלו תתנוסס בגאון דמותו של דודו פארוק תמשיך להיות חלק מחייו היוצרים. ולכן אני מבקש ממך בפניה אישית, למען עתיד ילדינו ואם אתה באמת אוהב את העולם כמו שאתה טוען בשירך החדש, אל תוציא יותר שירים. הנזק כבר נעשה.