אז למה התכוונו אותם הורים? ובכן, מאחורי הפרצופים המצחיקים, הקליפים המושקעים וההצלחה הגדולה, מסתתרים טקסטים שאני מניח שאף הורה לא היה מוכן שילדיו ישמעו. להלן כמה פניני חכמה מאת אותו ראפר מפורסם או בשמו האמיתי אורי קומאי:
עם חשיפה גדולה מגיעה גם אחריות גדולה. הביטו בדמויות עדתיות אחרות שכבשו את החברה הישראלית כמו 'ז'וז'ו חלסטרה' של צביקה הדר או 'לימור' של אורנה בנאי, ותחשבו על ההבדלים התרבותיים ביניהם לבין דמותו של קומאי. אין הבדל גדול ברמת הפופולריות שלהם, וניתן לומר שבעידן הרשתות, פארוק נהנה מחשיפה יומיומית ובקשר כמעט אישי עם הקהל. ולכן, אדם כמו אורי קומאי לא צריך לקבל שום לגיטימיות בתרבות הישראלית. כל הפסטיבל הזה תחת מסווה של דמות הראפר המוחצן, היה בזבוז זמן של שנתיים.
אבל קומאי רוצה להוכיח לנו שהוא שונה, שהוא מסוגל להיות הצלחה גדולה גם עם דמות אחרת, שהוא מסוגל להמציא את עצמו מחדש. אז הטקסט הוא שונה, המהות של הדמות היא אחרת, כבר לא ראפר צעיר שרק משכיב בחורות אלא גבר בן 46 שמחפש להקים משפחה. במהלך השיר רוז'לו מזכיר מאיפה הוא הגיע אלינו ("למה ככה חזק" - השורה הידועה של פארוק משירו 'אלירן סבג'), אני מניח שקומאי היה צריך להכניס את הרפרנס הזה כמאת מחווה לפארוק.
שימו לב לטקסט בשירו של רז'ולו: "גולדסטאר, קורונה, סלמונלה, מרדונה, איזה כיף לי, צוחק על העולם, אוהב את העולם". תשעה חודשים היה לקומאי לכתוב שיר חדש וזו התוצאה? הנה שורה שאני כתבתי בפחות מדקה: "דב קוטב, דג ברוטב, אני פה אני שם, אוכל כשר ולא מרים יד על אישה לעולם". בערך אותם מסרים, עם מינימום מאמץ, העיקר שהוא כתב 'קורונה' בשיר, תמיד רלוונטי.
ימים יגידו אם דמותו החדשה תהיה הצלחה גדולה, אבל בטווח הקצר, חזרתו של קומאי לתודעה הוציאה מחדש את דמותו של דודו פארוק מהבוידעם, אם התכוון לכך ואם לא. זה לא משנה כמה דמויות יהיו ליוצר הצעיר בקנה, וגם אם בטקסטים שלו הוא יחתור לשלום עולמי ואימוץ גורים עזובים, העובדה שברפרטואר שלו תתנוסס בגאון דמותו של דודו פארוק תמשיך להיות חלק מחייו היוצרים. ולכן אני מבקש ממך בפניה אישית, למען עתיד ילדינו ואם אתה באמת אוהב את העולם כמו שאתה טוען בשירך החדש, אל תוציא יותר שירים. הנזק כבר נעשה.
התרעות פיקוד העורף