"יש כותב יווני בשם קיריאקוס פפדופולוס, שכותב את רוב השירים היווניים שאנחנו מקליטים בשנים האחרונות", מספר אורן חן, "סטלוס הביא את הלחן של קיריאקוס לשיר הזה, ומיד עצרתי. אמרתי: 'וואו! זה חתיכת שיר!'. כשביקשתי מהמנהל שלנו רפי בסקון לכתוב מילים ללחן, עלה לו רעיון לכתוב שיר על הבוזוקי של סטלוס, לצאת קצת מהקופסה ולגוון בין שירי האהבה הרגילים שאנחנו שרים. קפצתי על הרעיון הזה".
"אני פחות התחברתי לרעיון", מודה סטלוס. "אני מחזיק מעצמי צנוע ולא חשבתי ששיר על סיפור החיים של הבוזוקי שלי מעניין מישהו. אבל אורן אהב מאוד, והוא ורפי לחצו עליי ושכנעו אותי לתת לו צ'אנס".
"באחד הימים כשישבתי עם שלומי שבת, שהוא חבר טוב שלי, ניגנתי לו על הגיטרה את השיר כדי לשמוע את דעתו", משחזר חן. "שלומי זרק לי הערות בונות, סידר את השיר מבחינת העיבוד ועשינו סקיצה ראשונה. סטלוס ורפי עשו לי פרצוף חמוץ. הם פחות אהבו את התוצאה, אבל התעקשתי. אמרתי להם שאני לא מוותר על השיר הזה ויהי מה. הם זרמו איתי. שלומי, ברוב אדיבותו ואצילותו, הגיע לאולפן ועזר לנו עם העיבוד ונתן את הנשמה בשיר הזה".
הדינמיקה הזו של סטלוס ואורן חן, שאינה רק הסכמות אלא גם לא מעט חילוקי דעות, היא אולי אחת הסיבות לכך שהצמד הזה מחזיק מעמד כבר 20 שנה. במהלך השנים הם יצרו להיטים גדולים בהם "הילד שביקשתי", "זה לא עושה לי כלום", "אוהב אותך" ו"מפונקת". מה שאפיין את השניים בתחילת שנות ה־2000 היה שילוב חדשני ופורץ דרך בין שירה עברית ליוונית, שהוביל אותם להיות מהיוצרים האהובים והמוכרים בז'אנר הים תיכוני.
ככה זה כשיש שניים
סיפורו של הצמד מחזיר אותנו לשנת 2000. סטלוס (שמעון מזרחי), בוזוקאי וזמר בעל ותק של כ־25 שנה ואחיו של הזמר דורון מירן, נחשב אז לאחד משגריריה הבולטים של המוזיקה היוונית בישראל. "במשך שני עשורים הופעתי והקלטתי לבד, בעיקר ביוונית", הוא מספר. "יוונית תמיד הייתה הקטע שלי, מגיל קטן. כשהתחלתי את הקריירה, מילאתי את החלל שנוצר בארץ אחרי שאריס סאן וטריפונס עזבו, והמיתוג שלי היה של זמר ישראלי ששר ביוונית. הופעתי באירועים רציניים והייתי בעיקר בליגה הגבוהה. לשיר עם עוד מישהו לא היה משהו שחשבתי או רציתי לעשות".
אורן חן היה אז זמר צעיר שמאחוריו ארבעה אלבומים וכמה להיטים, בהם "חתן וכלה", "מכור לפלמנקו" ו"מי המציא את הכאב?". "המוזיקה היוונית שאני שמעתי כשהתחלתי לשיר הייתה מוזיקת המיינסטרים של אריס סאן וסטליוס קזנג'ידיס", מספר חן. "סטלוס היה יותר כבד. שמעתי את השם שלו, אבל לא ממש הכרתי אותו, זה עבר לי ליד האוזן".
"ערב אחד הוזמנתי להופיע באשדוד בפני ועד עובדים", משחזר סטלוס. "מי שהנחה את הערב היה ירון אילן. ירון הזמין אותי לבמה, עליתי ונתתי הופעה, שכנראה הייתה הופעה טובה, כי בסוף ירון וחבר שלו, רפי בסקון, הגיעו אליי והתלהבו. ירון זרק לרפי רעיון שעלה לו, להזמין אותי לטלוויזיה לתוכניתו הפופולרית 'ריח מנטה', ששודרה אז בערוץ 33. הוא הציע שאקבל פינה שבה אני אשיר ביוונית ועוד זמר, לא ידעתי עדיין מי, ישיר בעברית. כשירון הציע את זה, חשבתי שהוא צוחק עליי. אמרתי לו שאני לא בעניין של להופיע עם עוד זמר".
"בהתחלה ירון בכלל הציע לי פינה שבה אבצע מדי שבוע שיר נוסטלגי ים תיכוני", מגלה חן. "אחרי חמישה ימים מפגישת העבודה שבה סגרנו את הפרטים, ירון צלצל אליי בשעה שתיים לפנות בוקר. 'תקשיב', הוא אמר לי. 'יש לי הברקה! הייתי בהופעה באשדוד, ראיתי בחור בשם סטלוס ששר ביוונית. מה אתה אומר שנעשה חיבור בינך לבינו בתוכנית? אתה תשיר בעברית, והוא ביוונית?'. אמרתי לעצמי, מה אני צריך עכשיו את היוונית ואת סטלוס הזה על הראש שלי? אני רוצה לבד. אבל בשביל לא להרוס את האווירה ומתוך הערכה לירון זרמתי עם הרעיון".
סטלוס ואורן חן נפגשו שוב, הפעם באולפני הטלוויזיה בנווה אילן כדי לעשות חזרות. "מהרגע הראשון הבנתי שיש בינינו כימיה, אבל לא חשבתי שנמשיך מעבר לפינה בתוכנית. זו הייתה נטו עבודה עבורנו", מחדד סטלוס. "שני השירים שהחלטנו לבצע היו 'פני מלאך' ו'דברי אליי', שהם במקור ביוונית".
כשהגיע מועד הצילום, נכונה לשניים אכזבה. "ירון החליט שאנחנו נעלה בעשר הדקות האחרונות של התוכנית", נזכר סטלוס, "לא אהבתי את ההחלטה, כי חשבתי לעצמי שזה כבר הזמן שאנשים לא צופים בתוכנית, שזו השעה שבה הרייטינג הכי נמוך. רציתי לקום וללכת, אבל אשתי שכנעה אותי להישאר, לסיים עם זה וללכת".
ואז הגיע תורם לעלות. אילן הציג את השניים לראשונה בפני קהל של מאות צופים שהיו באולפן. "ביצענו את שני השירים, והקהל עף", אומר סטלוס. "כאילו הם לא ראו אף פעם הופעה, וכאילו הם לא שמעו אף פעם מוזיקה".
"הקהל יצא מגדרו כאילו אנחנו מופיעים 20 שנה ביחד, קרה שם משהו שאי אפשר להסביר במילים", מספר חן, "גם סטלוס, גם ירון וגם אני הרגשנו קסם מחשמל. ירדנו מהבמה והרגשנו שקורה פה משהו. החלטנו להמשיך לעוד פינה, וכך זה נמשך בכל שבוע למשך חמש שנים. זה היה היסטרי, לא ידענו איפה אנחנו נמצאים מרוב הטירוף".
לנצל את המומנטום
הצלחת הפינה הפכה את הצמד לפופולרי. "אנשים ניגשו אלינו, ביקשו להצטלם, ולוח ההופעות התחיל להתמלא", אומר סטלוס, שהמשיך אז במקביל להופיע לבד. "נסגרו לנו שבע הופעות בשבוע רק בחודש הראשון. אז כבר הבנתי שאני לא יכול להמשיך להופיע לבד. די מהר הגענו למצב של שתי הופעות בערב, 60 הופעות בחודש".
ב־2001, כשהפופולריות שלהם הייתה בשיאה, החליטו השניים להיכנס לאולפן ולהקליט אלבום בכורה משותף שיורכב מהמחרוזות שביצעו בתוכניתו של אילן, בראשן "בום פם" ו"הנשיקה", שהפכו לסנסציות במועדונים. "ייאמר לזכותו של ירון אילן שהוא זה שדחף אותנו להקליט את האלבום", מחדד חן. "הוא טען שצריך לנצל את המומנטום. הקלטנו את האלבום בהפקה עצמית שלנו, אבל אף חברת תקליטים לא רצתה לקנות את המאסטר. לא החברה של בן מוש, לא האחים ראובני, אף אחד".
"בסוף מי שהסכים להפיץ את המאסטר היה אבי גואטה, אבל הוא לא רצה לשלם לנו עליו. הוא הסכים לשלם לנו רק על עטיפות האלבום ככל שיימכר", מוסיף סטלוס. "ברגע שהאלבום 'סטלוס ואורן חן 1' יצא, כל התחנה המרכזית השתגעה. הטלפון של ההופעות התפוצץ. התקשורת החלה לעוט עלינו ובסוף גם גואטה, שהבין שיש פה פוטנציאל וקנה מאיתנו את המאסטר. ואז באמת הרווחנו מזה כמה לירות".
בין השנים 2001־2009 הצמד הקפיד להוציא בכל שנה אלבום. החל מהאלבום השלישי הם ביצעו גם חומרים מקוריים, לא רק גרסאות כיסוי. "ירון הפציר בנו להקליט שירים מקוריים, כי הוא רצה שירים שיהפכו למזוהים איתנו", אומר חן, "באותו יום שבו הקלטנו את השיר המקורי הראשון שלנו 'זה לא עושה לי כלום', נסענו לסיבוב הופעות בן שבועיים בארצות הברית. כך שכשהשיר יצא, היינו כבר באמריקה. פתאום התחלנו לקבל טלפונים מחברים, שכל תחנות הרדיו משמיעות את השיר ושנהייתה היסטריה סביבו".
"השיר תפס כאש בשדה קוצים", מחזק סטלוס את דבריו של חן, "ההצלחה שלו עודדה אותנו להמשיך להקליט חומרים מקוריים, גם במתכונת של יוונית ועברית. אבל היו גם שירים ששנינו שרנו בעברית, כמו למשל 'הילד שביקשתי'".
למרות ההצלחה, השניים עדיין מרגישים שהם לא זכו להערכה התקשורתית הראויה. "כשיו־טיוב התחיל לתפוס תאוצה, השיר שלנו 'מפונקת' הגיע לעשרה מיליון צפיות, ואיש לא דיבר עלינו בתקשורת. לעומת זאת, כשזמרים אחרים, טובים ומפורסמים, עשו מיליון צפיות בלבד, כולם דיברו עליהם", מסביר סטלוס, "זה מה ששיגע אותנו. תמיד היו חסרים לנו 15% כדי להגיע לטופ באמת. לשם לא הגענו, וזה היה חסר לנו. עבדנו כל כך חזק, שלא היה לנו זמן להיות מתוסכלים מחוסר הפרגון. הוא הציק לנו, אבל לא נתנו לו להשפיע עלינו. גזענות הייתה מאז ומתמיד ולא השתנתה בכלום".
"הקהל פוצץ את האולמות שבהם הופענו, זכינו להצלחה בארץ ובחו"ל והיו לנו שירים טובים, אבל לא התייחסו אלינו ולשירים שלנו בתקשורת, וזה מאוד הפריע לנו", מוסיף חן. "בשלב מסוים אמרנו 'מה אנחנו צריכים את התקשורת? הקהל אוהב אותנו והקהל קובע'. היום אני לא צריך את גלגלצ. יש לנו את הקהל שמקבל את השירים שלנו ישירות לטלפונים".
היו שואלים: איפה אורן?
בשנת 2012, אחרי למעלה מעשור ביחד, החליטו השניים לפנות זמן בין ההופעות המשותפות, ולטפח קצת את קריירות הסולו שלהם שהוקפאו. "זו הייתה תקופה שבה התגברו בינינו חילוקי הדעות, ירדה לנו קצת העבודה והחלטנו לנסות להקליט ולהופיע לבד, ובמקביל לקחת את העבודה שלנו כצמד בהילוך אטי", מספר סטלוס. "התקשורת חשבה שהתפרקנו ויצאו בכתבה על כך. שטויות. היו בינינו ויכוחים וריבים, אבל הופענו ביחד למרות זאת. בשלב מסוים, לכל מקום שרציתי להופיע בו לבד, היו שואלים אותי: 'איפה אורן?', לא היה לנו קל לסגור הופעות לבד". "הרגשנו באותה תקופה שקצת מיצינו, אז החלטנו להופיע גם לבד, אבל הקהל אמר את דברו", מחדד חן.
בשנת 2013 הוציא הצמד את האלבום האחרון "סטלוס ואורן חן 10", ומאז מוסיפים השניים להקליט אך מתאימים עצמם לתקופה. כלומר, הם מקליטים רק סינגלים. "היום אנחנו מוציאים סינגלים בשביל המעריצים ולסידור הופעות", מבהיר סטלוס. "עכשיו הכל תקוע בגלל הקורונה, וגם קודם כבר לא הופענו באופן אינטנסיבי כמו פעם. כמות ההופעות ירדה באופן טבעי. מה שכן, אנחנו מתכננים מופע מיוחד לציון 20 שנה לצמד, מיד כשהמצב יחזור לשגרה".
התרעות פיקוד העורף