"בשיר הזה יש משהו דרמטי ורב-קולי", מציין כהן. "לכן, מצאתי לנכון לשתף בפזמון לצד שירת הסולו של אבא שלי קולות נשיים. לשמחתי, לא היה עלי להתאמץ כדי למצוא אותם מכיוון שהן במשפחה שלי והן במשפחה של צפריר יש זמרות נפלאות. אשתי, בבת מרום, היא זמרת מצו-סופרן ואשתו, רונה ישראל-קולת, היא זמרת סופרן. אליהן הצטרפו הבנות שלו, נעמי ויסמין והבת שלי, נות, שמיטיבות לשיר. את החגיגה של שלושה דורות כהן השלים הבן שלי, ליל. הוא ניגן בצ'לו בעוד שאני ניגנתי בכלים האחרים".
מבחינת אלברט כהן, בנו ארגן לו מתנת יום הולדת נהדרת שלכמותה לא ציפה. כהן, המוכר כשחקן שרץ מהפקה להפקה גם בגילו הלא בדיוק צעיר, רואה בה פיצוי מתוק על ההשבתה המאולצת מהופעות בתקופת הקורונה.
"ב-70 שנות קריירה עוד לא קרה לי פנצ'ר כזה שחייב אותי לשבת בבית יותר מחודשיים מבלי להופיע", כהן מעיד. "אם לא הספיק הקורונה, בגלל תקלה נאלצתי לעבור זמנית לבית של עדי, שם טיפלו בי כמו בתינוק. נהנינו מהרבה זמן של משפחה, משהו שהיה כיף לא רגיל, בפרט שכולנו אוהבים מוזיקה, אבל ההופעות לפני הקהל חסרות לי. זה גרם לי להרגיש כמו בבית סוהר בלי להיות פושע".
כשכהן הוותיק נשאל איך עברה עליו הקלטת השיר, הוא מודה שהתנסה הפעם בעסק לא פשוט. "צפריר כתב אותו בשפה גבוהה ולא אחתום על כך שהבנתי כל מילה בו", הוא מספר. "ככה זה בולגרים, מה לעשות".
לבסוף, עדי נפעם מהמבצע המוזיקלי שעליו ניצח. "זה מכבר רציתי לכנס לכדי אלבום הקלטות של שירים שאבא הקליט במרוצת השנים", הוא אומר. "הקלטת השיר 'עיר שלי' עשתה אותי עוד יותר נחוש לממש את הרצון הזה. אין הרבה קולות בריטון כמו הקול של אבא, שהשתמר להפליא בגילו המתקדם".
התרעות פיקוד העורף