דומה שדי בהעפת מבט בשמות אחדים מפרקי הספר "ממזמר'ל", שהופיע בהוצאת הקיבוץ המאוחד - בהם שירי אביונים, גנבים, אסירים, שיכורים, נערות הפקר וגם מיני חרוזים שהשתיקה יפה להם - כדי לנחש איזו חגיגה עסיסית מובטחת למתחברים אליו. הספר, שכותרת המשנה שלו היא "שירי זמר מתורגמים מתחתית החבית היהודית", הוא המשכו הישיר של הספר "זמר'ל", שהוציאו באותה הוצאה לפני שמונה שנים תמר ועמוס רודנר, הוריו של חמי רודנר ומי שהיו חברי-נפש של נעמי שמר.

"כבר כשעבדנו על הספר הקודם, הרגשנו שיש מקום לספר-המשך", מספר רודנר. "השתכנענו בכך כשהגענו לתרגום הבית החמישי של 'הבה נשיר', שירו של איציק מאנגר, שם נכתב: 'על בנות אומללות, שעם קיץ זורקות/ את ממזריהן אל חוץ מדלתן/ וכל עצמותיהן מתוך הפחד חורקות/ פן שוטרים לכלא ישליכו אותן'. אז אמרנו לעצמנו, שליהדות הזאת שניתן לקרוא לה 'יהדות תחתית החבית' וכמו מחקנו אותה מהתודעה שלנו, אנחנו חייבים להקדיש את ספרנו הבא".

מ"תחתית החבית" דלו בני הזוג רודנר מכל טוב. זה כולל מכרים משכבר הימים כמו "אברהמ'לה מלמד", הלא יוצלח הסדרתי, הזכור לטוב מהצגת "איש חסיד היה" ולצידו שירי-עם בלתי נשכחים דוגמת "טום בלליקה" ו"טשירי-בים". אף "המבדיל", השיר שהיה בוקע מדי מוצ"ש ממקלטי הרדיו בימים של טרם טלוויזיה בביצועו העז של אפרים די-זהב עם קריאת "שבוע טוב" שלו מרעידת הקירות, נוכח כאן. "זה בגלל הפרודיה שבשיר, מה שנשאר לאחר שכל פירור אוזל", מסביר רודנר.

אגב, יוצא דופן בספרכם הוא הפרק "אודסה אודסה".
"אכן, מדובר בפרק שבו שירי קברט יהודיים מתורגמים מרוסית בעזרת תמלול של דוברי השפה. מבין השירים האלה היו שהתייחסו למ'אפיה יהודית שפעלה באודסה ובה בלט מי שכונה מישה יפונצ'יק והיה מעין רובין הוד שנהג לשדוד רק עשירים ולתקוף רק תחנות משטרה עד שמצא את מותו גיל צעיר".

תרגום שירים מיידיש זה לא בדיוק מה שמצפים משני קיבוצניקים לשעבר.
"אתה צודק. אמנם בתנועה הקיבוצית הייתה מקובלת שלילת הגולה בד בבד עם כמיהה ליצירת 'היהודי החדש', אבל היידיש הייתה נוכחת תמיד ברקע. עם זאת, כמי שגדלה בתל-אביב לפני שהגיעה אלינו, לגבעת ברנר, תמר יודעת את השפה הזאת יותר טוב ממני, מה שהביא אותה לתרגם מילולית כל שיר לפני שכל השאר נעשה יחד על ידינו ובאופן מזומר. לעומתה, אני נזקק למילון לשם תרגום".

"תמר" הוא קורא לה תמיד במלעיל מתנגנת, רווית אהבה וגעגוע. שנה לאחר פטירתה ממחלה, ממש עם השלמת הספר, רודנר מרבה לדבר עליה בלשון הווה. "את התרגום המילולי הייתי מתאים למשקל ולמוזיקה", הוא מעיד. "חשוב לנו שיוכלו לשיר את השירים, שהתווים שלהם נכללים בספר".

בעצם, שניהם מוזיקליים. תמר, אחותו של המשורר אריה סיון, ניגנה בילדותה בחלילית ובפסנתר. לעומת רעייתו שעסקה בעריכה ספרותית, עמוס אהוב לבה, אדריכל במקצועו, תמיד היה קשור למוזיקה. "ציון דרך משמעותי בהקשר הזה קרה לי בנעוריי, כשבראשית 48' באה להקת הצ'יזבטרון לחזרות אצלנו, בגבעת ברנר", הוא משחזר. "בהשפעת שירי הלהקה עברתי לאקורדיון, הכלי שלי עד היום וזה בא על חשבון החלילית, מפוחית הפה והכינור, הכלים שבהם ניגנתי עד אז".

בעקבות השקת "זמר'ל" יצאה משפחת רודנר להופעות. ההורים סיפרו בהן מהסיפורים שמאחורי השירים והכוכב הפרטי שלהם, הבן חמי, שלגביו מזמן כבר לא שואלים "איפה הילד?", הוביל בהן את השירה. בשיר אחד הצטרפו אליו הוריו. "גם אם איננו אנשי במה מקצועיים, אנחנו אנשי במה", מעיר אביו. "וכחובבים אנחנו לא גרועים". 

זמר הרוק'נ'רול חמי רודנר שר ביידיש?!
"גם ביידיש! הרוק'נ'רול שלו אף פעם לא היה ניסיון למרוד בנו מפני שגם את זה הביא מהבית. תמיד היינו פתוחים לסוגי מוזיקה שונים. לצד שירי חוה אלברשטיין התנגנו אצלנו שירי הביטלס, גם  שירי ז'ורז' ברסאנס, אדית פיאף ואחרים. אולי תופתע לשמוע, אבל בשיא תקופת הרוק'נ'רול שלו חמי מאוד היה מחובר לתקליט שירי היידיש 'על הדרך עץ עומד' ואהב להשמיע אותו לחברים שלו".

כאן רודנר האב שולף הפתעה לא קטנה. "חמי קיבל הזמנה להופיע בסדרת הופעות בבתי-אבות ומכיוון שהרפרטואר הרגיל שלו לא ממש מתאים, הוא קורא לסדרה 'מופע התרבות של בית ההורים', כשאני איתו עם האקורדיון ובשירה".

זה סקופ, שאתה פותח קריירה בגיל 86.
"לא בדיוק פותח. תמיד שרתי לצד הנגינה וכשחמי לוקח אותי למסע הזה, הוא יודע שיש לו על מי לסמוך, מה גם שאנחנו עורכים חזרות מתוך התייחסות רצינית לכל העניין".

איך נכנסה נעמי שמר לחייכם?
"כמי שהיה רכז התרבות של גבעת ברנר בסוף שנות ה-60 הצלחתי פעם להביא אלינו את נומי, כפי שקראנו לה. עד אז לא הכרנו אותה באופן אישי. ההופעה שלה הייתה נהדרת ואחריה כמנהג הימים ההם היה האמן מהעיר בא להתארח אצל רכז התרבות. נוצר קליק מיידי. 'נהיה אחיות', אמרה לתמר. לצד שיתוף פעולה מקצועי בספרים שלה, היא נעשתה חברה מאוד קרובה שלנו והקדישה לנו את השיר 'בשדות בית לחם'".

ובאשר ליידיש?
"נומי ידעה את השפה מהבית והיה לה יחס חם כלפיה, עם זיכרונות מביקור שלה בילדותה, לפני השואה, אצל משפחתן בליטא. גם אם שיריה היו ספוגים בתרבות הארץ ישראלית, כאילו מהאדמה ומהכפר, זה לא הפריע לה לתרגם באופן מופתי שירים מיידיש".