בשנת 1989 הקליט היוצר והזמר רפי פרסקי את להיטו האלמותי "מיליון דולר", שיר שהפך מעין המנון של תקופה והשתמש במונח לתיאור אדם תפרן שיכל להיות מיליונר אך במקום זה מעדיף לשמח אנשים בחתונות תמורת טיפים וגרושים. בשנת 2020 לקחה נועה קירל את המונח "מיליון דולר" והשתמשה בו בשירה החדש שיצא היום (שלישי) ונושא את אותו השם, בהקשר הסלנגי לאדם שנראה אש, בלוק ובסטייל.
עקרונית, אני פחות אוהב שאנשים משתמשים בשם של להיט ידוע על גדר קלאסיקה מהעבר בכדי לקרוא לשירם החדש, אבל כיוון שקהל היעד של קירל לא נולד כשפרסקי כיכב במצעדי הפזמונים וסביר להניח שגם לא שמע אודותיו (זו הזדמנות, אגב), אמחל לה, אבל רק הפעם.
השיר "מיליון דולר" אותו יצרה קירל יחד עם רון ביטון, ירדן (ג'ורדי) פלג (שגם הפיק מוזיקלית את השיר) ואיתי שמעוני, אותה חבורה שהביאה בעבר את המגה להיט של קירל – "פאוץ'", ממשיך את הקו הפופי-טראפי המתקדם והעכשווי ביותר כשהפעם משתפת קירל פעולה עם שחר סאול, ראפר ידוע ובולט בסצנה המקומית (בין אם לבד ובין אם בשיתוף הפעולה המוצלח עם צוקוש).
בכלל, קירל אוהבת שיתופי פעולה ואחרי שיתופי פעולה די מצליחים עם אביאור מלסה ("מקום לשינוי") וסטפן לגר ("טיקיטאס"), שיתוף הפעולה עם סאול מביא וייב אחר ומסקרן לא פחות. למען הכנות, השיר תפס את אוזני למן השנייה והשמיעה הראשונה, ולו בשל העובדה שמבחינה מלודית הוא מתחיל בפזמון ("מיליון דולר, לה לה לה לה לה לה") המאוד קליט ומיוחד שנוסך במאזין (לפחות בי) תחושה שמדובר בלהיט מתהווה, ללא קשר לרזומה של קירל כמכונת להיטים משומנת.
ברור שמבחינה טקסטואלית השיר לא נושא שום בשורה חדשה, ודי ממשיך את הקו הטינאייג'רי והסלנגי הצעיר והעכשווי שקירל מדברת ופונה דרכו אל קהלה ולא צריך להיות גאון הדור כדי להבין שהרדידות בטקסט מכוונת מלכתחילה לכיוון הזה ("איזה טעם מיוחד, טעם אוממי, איזה סטייל משוגע, כמה אוממי"). אבל, הביצוע החושני וההפקה המוזיקלית ההדוקה "מחפים" על הבנאליות הטקסטואליות ויוצרים מוצר פופ טוב, חדשני ולוהט, כשגם קטע הראפ של סאול לקראת סוף השיר משתלב היטב בוייב הקולקטיבי של השיר ומוסיף המון למכלול המוגמר.
אני לא רואה את השיר כשומר על חיי מדף ארוכים אבל מלכתחילה לא נראה לי שהוא מכוון לכך, אך למרות זאת, אין צל של ספק שהפזמון הולך להידבק לנו בראש לאורך כל הקיץ ושנכון לזמן הקרוב, נשמע אותו לא מעט כאחד מלהיטי התקופה, ובצדק.