לא אשכח את המפגש שלי עם המלחין דוד זהבי, הזכור כאחד מענקי הזמר העברי. זה היה בחורף 75', כשנסעתי באוטובוס לקיבוץ נען, ובמשך הנסיעה התנגן באוזניי הלחן של זהבי ל"הליכה לקיסריה", שירה הקצרצר של הצנחנית חנה סנש. כשעברנו את שערי המשק, הייתי אחוז התרגשות. לנו, בני הדור שחי בימים שלאחר הקמת המדינה, היו שיריו של זהבי פסקול של תקופה.

עמדתי לפגוש את האיש שצליליו הנעימו את שנות ילדותי, וכשהופניתי אל חנות החשמל של הקיבוץ, זהבי המתין לי בפתחה בבגדי-עבודה של חשמלאי, מחייך את חיוכו הצנוע ומושיט לשלום כף-יד גרומה של איש-עמל. נזכרתי בביקור ההוא ובראיון ה"קרבי" עד להפתיע שהתלווה אליו, לקראת יום הולדתו ה-110, שלפי התאריך הלועזי יחול ביום ראשון הקרוב.

סיבת הראיון אז הייתה התמודדותו המפתיעה של המלחין ב"דרור - למנצח שיר מזמור", פסטיבל הזמר המזרחי. "שלחתי שירים לכל פסטיבלי הזמר, ועד השיר הנוכחי, שום שיר שלי לא התקבל", הלין זהבי והוסיף, "כנראה, יש משהו לא בסדר בכל העניין, אולי משהו לא נקי". בהמשך ציין: "הפעם כבר לא חשבתי להשתתף, אך לא יכולתי להימנע מכך. אמרתי לעצמי שכדאי לחלץ לכבוד המאורע אחד משירי המגרה, לתקן אותו ולשלוח למארגנים". וחילצת? – שאלתי, והוא השיב: "כן, שלחתי שיר של המשורר שמואל בס, שאותו הלחנתי כבר בשנת 42'. יש בו מספר סלסולים, אבל לא הייתי מגדיר אותו כשיר מזרחי".

המלחין דוד זהבי  (צילום: באדיבות המשפחה,ארכיון קיבוץ נען )המלחין דוד זהבי (צילום: באדיבות המשפחה,ארכיון קיבוץ נען )

זהבי נחשב למלחין הצבר הראשון. הוא נולד ב-1910 ביפו למשפחה שעלתה מרומניה במאה ה-19. "גרנו מול בית קפה ערבי וצלילי המזרח התמזגו אצלי עם זמירות השבת ופרקי החזנות ששמעתי בבית", העיד. בגיל שמונה התחיל לנגן על כלי הנגינה הראשון שלו -חליל, "מבלי שאדע תווים", כפי שציין. לדבריו, אחותו לאה ניסתה ללמד אותו נגינה בכינור, אך לא צלחה. מאוחר יותר, בגיל 15, אף ניגן בקלרינט בתזמורת בתל אביב.

לגבי השיר הראשון שהלחין, "אורחה במדבר" ("ימין ושמאל"), ישנה הסכמה כמעט גורפת כי עשה זאת בהיותו בן 17. לדברי חתן פרס ישראל, אליהו הכהן, זה אירע ב-1927, שהייתה שנת ברכה בזמר העברי המוקדם. "הלחנתי את 'אורחה במדבר' בגיל 14, בהיותי עדיין תלמיד בית ספר", הכריז זהבי מפורשות באותו ראיון. העליתי תהיות בנושא בפני הזמרת דפנה זהבי, כלתו ורעיית בנו רפי, העושה רבות להפצת שיריו. "נראה שדוד אכן הלחין את השיר בגיל 14 ולקח לו שלוש שנים עד שפרסם אותו", היא משערת.

אצל זהבי השתלבה המוזיקה עם המעשה החלוצי. כנער, היה ב-1924 בין מקימי תנועת הנוער העובד, ואף נמנה כעבור שש שנים עם מייסדי קיבוץ נען של התנועה, בו חי עד יומו האחרון מבלי להתערבב בבוהמה התל אביבית. כקיבוצניק נלהב, לאחר זמן רב של עבודה קשה ברצפות, עבר ב-15 שנותיו האחרונות לעבודת חשמל ואמר: "אף פעם לא ראיתי את עצמי נתון רק לעניין המוזיקה. יש לי יחס חזק מאוד לנושא עבודת הכפיים. לא יכולתי לוותר על הדבר הזה, שנותן לי סיפוק לא פחות מהמוזיקה".

המלחין דוד זהבי  (צילום: באדיבות המשפחה,ארכיון קיבוץ נען )המלחין דוד זהבי (צילום: באדיבות המשפחה,ארכיון קיבוץ נען )

אבל המוזיקה היא שפרסמה אותו ודרבנה אותו להדריך שירה בציבור בהתיישבות העובדת, וניתן להגיד שמרבית שיריו עברו את מבחן הזמן. 17 מ-18 השירים שהוציאה לו ב-98' חברת "הד ארצי", מוכרים גם היום. השיר הפחות מוכר בו הוא "שבת בכפר", אותו שר דודו זכאי בפסטיבל הזמר המזרחי של 75'.

חיים חפר בלט בין שותפיו ליצירה של זהבי, שכצייד מיומן של תמלילי שירים צד את מילות "יצאנו אט" בביטאון הנוער העובד, עוד בטרם הכיר אותו. השיר "זמר לספינה" חובר על ידם בשלהי תקופת ההעפלה. שניהם כתבו במלחמת העצמאות את השירים "הן אפשר " ו"שיר אפור", ללהקת הצ'יזבטרון, בביקורו של חפר בנען.

עם המשוררת פניה ברגשטיין מקיבוץ גבת כתב זהבי את "עוד שדי פורח" ואת "ניגונים". גם יהושע רבינוב, שותפו לכתיבת "ירדה השבת", בא מגבת. עם חברו, המשורר זרובבל גלעד מקיבוץ עין חרוד, כתב את המנון הפלמ"ח ("מסביב ייהום הסער") ובאווירה שונה לחלוטין את "לילדה ביער". על נסיבות חיבורו של ההמנון סיפר זהבי: "קיבוץ נען היה בסיס לפעולות רבות של הפלמ"ח. הסתובבתי הרבה בין אוהליהם של החבר'ה והלחנתי מנגינה שתתאים לרוחם".

המלחין דוד זהבי לצד חבר  (צילום: באדיבות המשפחה,ארכיון קיבוץ נען )המלחין דוד זהבי לצד חבר (צילום: באדיבות המשפחה,ארכיון קיבוץ נען )

שירו האחרון של זהבי שהוקלט היה "אני נושא עמי" שכתב עם יעקב אורלנד. הם סגרו בו מעגל. שנים לאחר שביקורו בנען הניב את "אנחנו שרים לך מולדת", שיר הביכורים של אורלנד, הם אחדו שוב כוחות. זהבי הלחין אותו ב-51', אך עקבותיו אבדו. למרבה המזל השיר אותר כשסמוך למותו של זהבי הופק תקליט משיריו במרוץ עם הזמן. שלמה ארצי הוזמן לבצע את "אני נושא עמי" וביצועו פורט עד היום על מיתרי הרגש.

שירים כמו "הליכה לקיסריה" ו"אני נושא עמי" היו תשובת נגד נחרצת של זהבי למה שראה כפגעי מהפכת הפופ. "לא מצאתי את עצמי בתוך הבליל החדש", הצהיר בראיון מ-75'. "החומר שלהם דורש ניפוי. כשזה לא נעשה, אין לשירים אלה אורך חיים מתקבל על הדעת. הם כמו גלידה; נותנים טעם טוב בפה ואחר כך לא נשאר מהם כלום".

כשעמדנו להיפרד, בחר זהבי לסיים בדברים מפתיעים: "עד היום אני לא חושב את עצמי כמלחין רציני, אלא כחובב. אם אני מצליח פה ושם להוציא שיר טוב, זה עדיין לא אומר שאני איש מקצוע בהלחנה".