כל הלהקות הצבאיות גם להקת חיל האוויר יצאה להופיע בפני החיילים במוצבים ובחזיתות, בלב התופת והאש במהלך מלחמת יום הכיפורים. אחת ההופעות כמעט עלתה לחברי הלהקה, ובייחוד לסולנית נתנאלה, בחייהם.

"היינו במיתלה בסיני ונסענו להופיע באחד המוצבים", משחזרת הזמרת, "פתאום ראינו מיראז' מיירט מיג וצנחן מצרי נופל ממש מעלינו, בזמן שאני עומדת עם הגיטרה ושרה. אחרי האירוע הזה חזרנו מיד לבסיס הקרוב, ואיך שהגענו הייתה סירנה וכולם צרחו: 'לבונקר', כי אותו טייס שהופל כנראה הספיק לזרוק פצצת השהיה. אני זוכרת את זה כאילו זה קרה אתמול. הייתה שעת דמדומים, במהלך הריצה הרגל שלי נתקעה בגדר תיל, נפלתי, נחבטתי בראש ואיבדתי את ההכרה. בזמן שכולם רצו לבונקר, נשארתי שוכבת מעולפת על האדמה. למזלי, מתי סרי, חברי ללהקה, הבחין בי. הוא רץ בחזרה אליי וגרר אותי לבונקר. אחרי שלוש דקות כל הבסיס הושמד. אלמלא הובהלתי לבונקר, לא הייתי בין החיים. זו טראומה שעד היום לא מרפה ממני. אני יכולה לומר לך בנחרצות שבגלל אותה טראומה עזבתי את הארץ".

ואכן, בשנת 1976, כשהיא בשיא הצלחתה בארץ ונחשבת לאחת הכוכבות הגדולות במחוזותינו, כשבאמתחתה מגה־להיטים כ"שיר היונה", "ימים לבנים", "לא דיברנו עוד על אהבה", "היה לי חבר, היה לי אח" ו"בן", החליטה נתנאלה לעזוב הכל ולעבור לגור בשוודיה. "אני לא יודעת אם הייתי עדיין בחיים אם לא הייתי עוזבת באותו רגע", היא אומרת בכנות. "הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר לשאת את הטראומה ואת ההצלחה המסחררת. רציתי לנשום אוויר ואין לי שום חרטה על כך".

נתנאלה (צילום: אורי לוי)נתנאלה (צילום: אורי לוי)

איך קיבלו את זה פה?
"אני זוכרת שאחותי שלחה לי כתבה שבה נכתב: 'נתנאלה יורדת מהארץ ומפסיקה לשיר'. מה שהציק לי זה שכתבו עליי שאני מפסיקה לשיר. הרי אני אף פעם לא הפסקתי. גם בשוודיה הופעתי והקלטתי ועבדתי על שירים. אגב, אני כבר למעלה מעשור חיה בישראל, ועד היום כשאנשים פוגשים אותי ברחוב הם שואלים אותי: 'לאן נעלמת? את בביקור בארץ? למה את לא חוזרת לישראל?'. לא משנה כמה זמן אגור פה, עד היום בתודעה אני נתפסת כמי שעזבה את הארץ וחיה בשוודיה".

נתנאלה ואני נפגשנו בבית קפה שכונתי במרכז תל אביב, קרוב לביתה, שם היא התקינה אולפן. "אני מקפידה לשבת באולפן בכל יום ולעבוד על מוזיקה חדשה במשך ארבע שעות לפחות", היא מצהירה. "יש לי הרבה חומרים, ובעזרת הציוד המשוכלל אני פשוט נהנית לשחק עם הצלילים".
לפני כשנה וחצי הוצאת את האלבום "ליקוי חמה", שבו שילבת מוזיקה אלקטרונית. היצירות החדשות ממשיכות בקו הזה?

"אני מאוד אוהבת את הסאונד האלקטרוני, וסביר להניח שאמשיך לשלב אותו ביצירות שלי, אבל אני רוצה לשלב גם נגיעות אקוסטיות. יש לי הרבה רעיונות בראש ואני עובדת עליהם. אני יושבת באולפן ותוך כדי שאני עובדת על סוגים שונים של סאונד, הלחנים יוצאים מאליהם. כשמדובר בטקסטים, אני מכריחה את עצמי לכתוב, וזה סוג של תהליך יצירתי שמאוד מפתח אותי".

איך האלבום התקבל?
"רוב האנשים שמודעים ליצירה הקודמת שלי גילו בי פן חדש והופתעו לטובה. בהתחלה זה היה שוק, כי זו לא נתנאלה ששרה את 'שיר היונה' או 'היה לי חבר, היה לי אח', אבל בסוף הם עיכלו את השינוי. הדור הצעיר התחבר אל השירים החדשים ונחשף אליי דרך הסאונד העדכני".
אני גיטרה

נתנאלה יעקובוב נולדה וגדלה בתל אביב להורים יוצאי אוזבקיסטן. אביה נתנאל נפטר ארבעה חודשים לפני לידתה, ולכן נקראה על שמו. "האהבה שלי למוזיקה באה קודם כל מאמא שלי אסתר", היא אומרת. "אני זוכרת שהיא חסכה שקל לשקל וקנתה רדיו גדול ופטיפון וגם תקליטים. שלושת אחיי ושלוש אחיותיי אהבו מאוד לשיר, ובכל שישי אח ואחות אחרת היו מביאים תקליטים חדשים. שמענו בבית הכל: ממוזיקה קלאסית וג'אז ועד ביטלס".

בגיל 12 נקשרו חייה בגיטרה. "חייתי שנה בקיבוץ מסילות, שם ראיתי גיטרה בפעם הראשונה בחיי", היא מגלה. "הגיטרה הייתה שייכת לאחד המדריכים. ברגע שהוא פרט עליה ושמעתי את הצליל שבוקע ממנה, נכבשתי. החלטתי שיבוא יום וגם אני אקנה לעצמי גיטרה".
נתנאלה לא הייתה צריכה לחכות זמן רב. כשחזרה מהקיבוץ גילתה שאחיה הגדול רכש לעצמו גיטרה. "כשהוא היה הולך לעבודה, הייתי תופסת את הכלי ומנגנת. בהמשך כבר הלכתי למורה ולמדתי גיטרה קלאסית באופן מקצועי", היא מספרת.

את זוכרת את ההופעה הראשונה שלך?
"כבר בגיל 13 התחלתי להופיע באירועים חברתיים בשכונה ובמסיבות משפחתיות. בגיל 14 הופעתי לראשונה על במות באירועים לצעירים. אחרי שנה הצטרפתי ללהקת הנוער של עיריית תל אביב ושם פגשתי את אשר ביטנסקי, שהיה גיטריסט של הלהקה. הוא סידר לי הופעות ולמעשה אפשר להגיד שהיה האמרגן הראשון שלי".

לאחת ההופעות של להקת הנוער הזדמן המלחין סשה ארגוב, שהתאהב בקול העמוק של הנערה עם הגיטרה והחליט לפרוש עליה חסותו. "הוא הזמין אותי אליו הביתה", מספרת נתנאלה. "עד שהתגייסתי לצבא, היינו נפגשים פעם בשבוע אצלו, והוא היה מלמד אותי בכל פעם שיר חדש שהלחין. זו הייתה זכות גדולה ללמוד ממנו הלחנה ואת המורכבות שבמוזיקה. הפגישות עם סשה ארגוב ריגשו אותי מאוד והשפיעו עליי המון".

ארגוב לא היה היחיד שפרש עליה את חסותו. היה גם מתי כספי, שבגיל 17 פגש בה לראשונה. "שמעתי את מתי בהופעה משותפת שלו עם שלמה גרוניך", היא משחזרת. "מאוד אהבתי איך שהוא שר ואת השירים שלו. ביקשתי מאשר לסדר לנו פגישה. מתי הזמין אותנו לבית שלו, שם השמעתי לו את השירים שלי. קיוויתי שנמשיך לעבוד יחד. הוא השפיע עליי מאוד, גם בדרך החשיבה שלו וגם ביצירה ובגישה. זכיתי".

נתנאלה עם סשה ארגוב, 1992 (צילום: צילום פרטי)נתנאלה עם סשה ארגוב, 1992 (צילום: צילום פרטי)

כשהגיע זמנה של נתנאלה להתגייס, היא עברה אודישן ללהקת חיל האוויר. "קיבלתי תשובה חיובית", היא מספרת, "אבל אז דני ליטאי זימן אותי לבחינה נוספת כדי לראות אם אני יודעת לרקוד".

את מה שקרה באותה בחינה נוספת היא לא שוכחת עד היום. "דני קבע איתי באולם החזרות של להקת הנח"ל", היא משחזרת. "כל להקת הנח"ל בשיא תפארתה הייתה שם, בין היתר חברי להקת כוורת וגם שוקולד מנטה מסטיק. הם היו אמורים ללוות אותי בזמן שאני רוקדת על הבמה. זה היה כל כך מביך לראות את ירדנה ארזי, דני סנדרסון וגידי גוב שרים בזמן שאני רוקדת".

את האודישן המביך עברה נתנאלה בהצלחה, ובשנת 1972 התגייסה ללהקת חיל האוויר ושימשה כסולנית הלהקה בתוכניתה "מסביב לעולם ב־80 דקות" בניהולו המוזיקלי של כספי. חבריה לאותה להקה היו מתי סרי, דורין כספי, אילן וירצברג, אבי וולף ועוד.

"כשפרצה המלחמה פיצלו את הלהקה לצוות הווי מצומצם, שכלל את מתי סרי, דורין כספי, עמי ויינברג, אילן וירצברג ואני", היא נזכרת. "יאיר רוזנבלום התבקש לעבוד איתנו על תוכנית שתתאים להופעות במוצבים. לאחר החזרה הראשונה שבה יאיר שמע אותי, הוא לקח אותי הצִדה ואמר לי שיש לו שיר שהוא חושב שיתאים לי. כשהגעתי לבית החייל לפגישה איתו, יאיר כבר ישב ליד הפסנתר. הוא ניגן את השיר, וכבר מהשמיעה הראשונה מאוד אהבתי אותו".

רוזנבלום סיפר לנתנאלה שאת השיר "היה לי חבר, היה לי אח" הוא רוצה להקליט בתוך מספר ימים. "לא היה זמן ללמוד אותו כמו שצריך", היא מתארת. "רק באולפן יאיר לימד אותי את הקולות ומיד הקלטנו את השיר".

שיערת שהוא יהפוך לכזה להיט היסטרי?
"ממש ממש לא. השיר היה קליט מההתחלה, אבל בגלל שהמלחמה התנהלה ברקע, לא חשבתי ששיר אופטימי כזה יכול לתפוס ברגעים שבהם נהרגים חיילים. זו הייתה הפתעה".

מה חשבת על הקאבר שדודו טסה עשה לשיר?
"לא שמעתי אותו ברגע שהקאבר יצא, אלא שנים אחר כך. היחס שלי לשיר והחוויה שלי שונים משל דודו. הוא לא עבר את מה שאני עברתי בזמן ששרתי אותו, וזה ההבדל בין קאבר לבין מקור".

בשנת 1974, עוד בטרם השתחררה מהלהקה הצבאית, השתתפה נתנאלה בפסטיבל הזמר והפזמון וביצעה את הקלאסיקה המזוהה עמה "שיר היונה", שכתבה שמרית אור והלחין כספי. "שמרית ומתי הגישו את השיר לפסטיבל של שנת 1973, אך הוא לא התקבל", היא מספרת. "שנה אחר כך, כשהשיר התקבל, דורין כספי צלצלה אליי ואמרה שמתי רוצה שאבצע שיר לפסטיבל. זה היה הלם עבורי בהתחלה, כי המעמד היה מאוד מרגש".

מתי כספי (צילום: אלי דסה)מתי כספי (צילום: אלי דסה)

השיר אומנם לא זכה אבל הפך בן לילה ללהיט, ונתנאלה הפכה לכוכבת ענקית. עם שחרורה מהצבא יצאה לסיבוב הופעות משותף עם כספי שנקרא "חצי חצי". שיתוף הפעולה בין השניים נמשך גם מאחורי הקלעים, כשכספי הפיק מוזיקלית את אלבומה הראשון "נתנאלה", שיצא בינואר 1976. האלבום זכה להצלחה רבה וזיכה את היוצרת שלו בפרס כינור דוד על הישגיה כזמרת השנה.

"עם ההצלחה התחלתי לפחד", היא מספרת, "גם בגלל המצב הטראומטי שליווה אותי מהמלחמה וגם בגלל שלא הייתי רגילה לתשומת הלב הרבה. לא היה קל לי להתמודד עם הפרסום. הייתי על סף התמוטטות. עברתי תהפוכות שאף אחד לא הכיר ולא ידע עליהן. כשהחלטתי לעזוב את הארץ בכלל לא חשבתי על ההשלכות של סיום הקריירה בישראל, וזה גם לא עניין אותי. זו הייתה או הקריירה או אני".

במאי 1976 עברה נתנאלה יחד עם פול טאבו בן זוגה השוודי לשטוקהולם. "העליתי שם מופע עם שירים ישראליים ושירים מכל העולם ואפילו הוצאתי אלבום בינלאומי", היא מספרת. "הופעתי בסקנדינביה, נורווגיה ואיסלנד, השתתפתי בפסטיבלים בינלאומיים ברחבי העולם ולמדתי באקדמיה למוזיקה בשוודיה קומפוזיציה וגיטרה קלאסית. במקביל המשכתי להופיע מדי פעם בישראל, וב־1980 הקלטתי כאן אלבום הופעה שבסופו של דבר נגנז בגלל בירוקרטיה של חברת התקליטים".

בשנת 1986 חזרו בני הזוג לישראל ואחרי שנה היא שחררה את האלבום "על גן אדן חלוני", שכלל שירים שאת מרביתם כתבה והלחינה בעצמה. מתוך האלבום הפך השיר "ספינת הזיכרונות" ללהיט. "עד היום האלבום הזה מקבל תשבחות גדולות, ואני מאוד מאושרת לראות שהוא עדיין מוערך", היא אומרת.

כשאת מאזינה לאלבומים שלך כיום, את מרגישה שהיית יכולה לעשות אותם אחרת?
"ממש לא. אני שלמה עם כל מה שעשיתי עד היום. זו הסיבה לכך שאני לא חשה החמצה. לא הפסדתי שום דבר בקריירה, כי עשיתי מה שרציתי. אם הייתי נשארת בארץ ומקליטה עוד עשרה אלבומים, יכול להיות שחלקם היו פחות טובים. אני מעדיפה לעשות פחות וטוב מאשר הרבה ולא טוב".

שלא ייגמר לעולם

האפיזודה השנייה בישראל הייתה קצרה. שנתיים אחרי שחזרו לארץ שבו טאבו ונתנאלה לשוודיה, שם נולדו ילדיהם עלמה (31) ונמו (27). "הם בחרו לא ללכת בעקבות המוזיקה", היא אומרת.

בני הזוג המשיכו להיות על הקו בין ישראל לשוודיה גם במהלך השנים הבאות. ב־1992 הם השתקעו ביישוב עין הוד, שם קיימה נתנאלה הופעות בסלון ביתה. אחרי שנה היא שמה פעמיה להוליווד. "יום אחד קיבלתי שיחת טלפון מיונתן צ'יזיק, שהיה מפיק של חברת יוניברסל", היא מספרת. "יונתן סיפר לי שהבמאי סטיבן ספילברג עושה סרט על השואה בשם 'רשימת שינדלר' ושהוא חשב להשתמש בשיר 'ירושלים של זהב'. מתברר שאמרו לספילברג שהשיר לא מתאים להלך הרוח של הסרט, והבמאי נכנס ללחץ. הוא חיפש עם המנצח ג'ון וויליאמס שיר חלופי ולא מצא דבר. ואז יונתן מצא באחת המזוודות שהיו בבוידעם אצלו בבית את התקליט שלי עם השיר 'הליכה לקיסריה'. הוא הציע את השיר לספילברג. הבמאי שמע את השיר ואמר 'זה השיר שלנו'".

ב־1994 קיימה נתנאלה סיבוב הופעות משותף עם אהוד מנור, שלווה גם באלבום בשם "לא דיברנו עוד על אהבה", המבוסס על שיריו של מנור וכלל גם שלושה שירים חדשים שיצרו יחד. "כשהתארחתי אצל מתי ודורין בבית, הוא השמיע לי כאילו במקרה את השיר 'לא דיברנו על אהבה' בגרסה באנגלית בביצוע של הצמד סוזן ופרן", היא מספרת. "התלהבתי מאוד מהשיר ואמרתי למתי שאני חייבת להקליט אותו. הוא חייך. ידע שאני אגיב ככה והשמיע לי בכוונה, הממזר".

ב־1997 שוב שבו בני הזוג לשוודיה אבל כעבור חמש שנים נפרדו. כעבור כמה שנים נתנאלה החליטה לקבוע את ביתה לצמיתות בארץ. ב־2009 מכרה את דירתה שם ועברה לתל אביב, שם היא מתגוררת עד היום עם בן זוגה ומנהלה האישי בשנים האחרונות, רוני שובל. מאז חזרה היא הספיקה להוציא שלושה אלבומים: "נדודים" (2011), "גבוה" (אוסף, 2014) ואת "ליקוי חמה" (2018). לפני מגיפת הקורונה היא הופיעה ברחבי הארץ עם שיריה הישנים והמוכרים וגם עם אלו החדשים, וכיום היא מצפה לחזרת עולם התרבות לשגרה כדי שגם היא תוכל לשוב לבמות.

בימים אלה היא הוציאה שיר חדש - Drunk On Time (Moonlight) מתוך פרויקט "ליקוי חמה ב'", העתיד לראות אור בקרוב. את השיר כתב דני דוורסקי ללחן שלה. "השיר החדש הוא המשך של הפרויקט האחרון שעשיתי לפני למעלה משנה. הפעם לקחתי על עצמי להמשיך את הפרויקט שבו אני כותבת בעברית ובאנגלית, מבצעת ועומדת מאחורי העיבודים וההפקה המוזיקלית", היא מספרת. "אני יודעת, מדובר באתגר לא פשוט, אך בהחלט מרתק".  

מאילו אומנים את מושפעת?
"אני מאוד אוהבת את רדיוהד, דיוויד בואי, מאסיב אטאק ועוד הרכבים שמשלבים רוק עם מוזיקה אלקטרונית".

את מרגישה נוסטלגית לפעמים?
"אני לוקחת את הדברים שאותם עברתי ומסתכלת קדימה. לא נשענת על זיכרונות ובטח לא מסתכלת אחורה. המוטו שלי הוא לקחת את הדברים הטובים ולהמשיך להתקדם ולצבור חוויות וזיכרונות חדשים".