"אני מוציא שיר רק כשיש לי משהו בעל ערך להגיד, בפרט שלוקח לי הרבה זמן להוציא דברים", אומר אסף שריג, "סגנו" הנצחי של חמי רודנר בלהקת "איפה הילד". עכשיו זה קורה. השבוע חוזר שריג לשפת אבותיו ולאחר שני תקליטונים באנגלית הוא משחרר את "קוצים וקיקיון", שיר המתואר כעין בוסה נובה פסיכדלית על התמודדות עם אקראיות ושבריריות הקיום הרגעי לעומת נצחיות המוות המתקרב ואורב תמיד.
"גיבורים של יום אתמול שותקים עכשיו בבור", הולמים דבריו בשיר של שריג, שגדל בצל המוות מאז היותו בן רבע לשש, כשאביו, יוסף שריג, מפקד מחלקת טנקים, נפל בגיל 29 בקרבות מלחמת יום הכיפורים בגולן. האב, שהועטר לאחר מותו בעיטור המופת, השאיר אחריו שני ילדים רכים ולהיט סוחף אחד - "אור וירושלים", משירי הדגל של הגבעטרון.
סיפור חייו של שריג הבן (54) מורכב. כאשר היה בן שנתיים, התגרשו הוריו והוא עבר עם אמו שרה, שנישאה בשנית, מקיבוץ בית השיטה לקיבוץ גבעת ברנר, שם הוא חי גם כיום, הפעם בשכירות. שריג נוצר בלבו את הזכרונות מביקוריו של האב, לרבות טיולים, רכיבה על סוסים וכיוצא באלה. לדבריו, למוזיקה של אביו התוודע מאוחר יותר.
את רודנר, אז כבר חייל, הכיר דרך רותי, אחותו של זה, שלמדה איתו באותה כיתה. שריג: "כשחמי רצה להקים הרכב מוזיקלי, הוא שמע מרותי שיש לה חבר בתיכון שמנגן בגיטרה. יום אחד הוא נקש על דלתי במשק והתחלנו לעשות דברים ביחד, תחילה כלהקה של גרסות כיסוי".
הנקישה הוליכה לחברות שנמשכת עד היום. ה"ילד" - הוא המתופף עדי דגני, שבגיל 16 הצטרף להרכב ובגלל איחוריו, צפה השאלה "איפה הילד - מזמן כבר איננו בלהקה. אבל בלעדיו זו הגיעה בשנות ה-90 לשיאה, התפרקה, התחברה מחדש ופועלת עד עצם היום הזה.
בדרך אל הצלחתה הגדולה של הלהקה עזבו חמי ואסף את החממה בקיבוץ והתמקמו במרכז תל-אביב, שם ראיינתי אותם ב-93' כשהוציאו את אלבום הבכורה שלהם "זמן סוכר". "לא נהיינו בין יום ללהיט גדול", מודה שריג. "האלבום תפס בהדרגה עד שנהיה רב-מכר". כששריג נשאל אם הצלחת הרגע תורגמה להטרדות של מעריצים, הוא משיב: "אם היו, הן כוונו לחמי. לי נוח תמיד להיות בצל".
במקביל ל"איפה הילד" מופיע שריג עם "ווקי טוקיז", להקה משלו שהוציאה שני אלבומים. בלהקה הזאת הרחק מהזרקורים שריג במרכז וחבריה מתחלפים סביבו. הוא, בעל השורשים הארץ ישראליים המובהקים, שר בה באנגלית.
"מבחינתי, אנגלית היא השפה הכי טבעית לשיר בה מאז שרוב המוזיקה ששמעתי בנעוריי הייתה בשפה הזאת. מוזיקלית, אני מתחבר אליה יותר טוב, בפרט בהלחנה".