פרולוג

דודה שלי אסתר, אחותה של אמי, הייתה בערך בת 20 כשנולדתי. היא הכירה את כל השלאגרים הכי לוהטים ברדיו. היא גם הייתה שרה לי אותם מינקות. ואני, כשגדלתי קצת, הייתי מצטרף אליה לקול צחוקו של הקהל, שהיה מורכב מהוריי ומהמחזרים שלה. אחד השירים הראשונים ברפרטואר ההופעות החיות שלי היה השיר "בת שבע".

בת שבע, גם אני אשיר אלייך
ואת אותי כמעט שלא ידעת
אני אחד צנחן רק בן חודשיים
אבל אתמול סיפרתי כבר צ'יזבט

בת שבע, בת שבע הזמר הוא לך
מדן עד באר שבע אותך לא נשכח
ממרום השמיים לך זמר נשלח
נשתה נא לחיים עם כל הפלמ"ח
בת שבע
("בת שבע" / מילים: חיים חפר)

כשקצת גדלתי והתוודעתי למילים, לא כל כך הבנתי איך זה שיש בפלמ"ח צנחנים בני חודשיים ולמה מרשים לילדה שהיא בסך הכל בת שבע לשתות לחיים, ועוד עם כל הפלמ"ח. אבל אז אסתר כבר התחתנה ועזבה את הבית שלנו והיו לה כבר ילדים משלה לשיר להם.

והיה גם השיר שכששרנו אותו הייתה אמא שלי מצטרפת אלינו בחדווה. אומנם אמי ואחיותיה, ילידות צפת, עזבו את עיר הולדתן בצער לא רב וביגון לא קודר, אבל איכשהו כשהן שרו "אני מצפת", נצנצה איזו לחלוחית בעיניים שלהן.

לזה ישנה לי רק תשובה אחת:
אני מצפת. אני מצפת
הרוח, ההרים והלילות
נתנו בי זוג עיניים אפלות
שמיים של גליל ומי מרום
השכינו בעיניי את החלום

אצלנו גזע שכזה
אצלנו גזע שכזה
אצלנו מין סביבה כזאת

כן, ככה זה אצלי בפרט
אני מצפת. אני מצפת
זה בי נדבק, זה בי נקלט
אני מצפת. אני מצפת
("אני מצפת" / מילים: נתן אלתרמן)

אני תמיד אהיה אסיר תודה לדודתי המנוחה, שמילאה לי את הראש וכנראה גם את הלב בשירים העבריים ששרה לי. אם הייתי ביאליק, מה שאני כבר לא אהיה כנראה, הייתי בוודאי כותב: "התדעו מאין נחלתי את שירי? בבית אמי ואבי התגוררה אסתר דודתי".

תמונה ראשונה

כבר יום שלישי ישב הוא
ולג'וב חדש חיכה
קנה ארוך של פראבלום
בסמרטוט ניקה

נכנסה היא עצובה
ועל ידו ישבה
"דחילק מוטקה", היא אמרה לו
ככה היא אמרה
("דחילק, מוטקה" / מילים: חיים חפר)

השיר הזה על ליל הגשרים הושר לראשונה ב־1948 בתוכנית הראשונה של להקת הצ'יזבטרון, שהייתה האמא של הלהקות הצבאיות. שרו אותו שני כוכבי הלהקה, נעמי פולני ושייקה אופיר, האמא והאבא של כל כוכבי הלהקות הצבאיות לדורותיהם. השיר נכתב ללחן של שיר מתוך הסרט "גילדה", בכיכובה של ריטה הייוורת'.

"לא היה פלמ"חניק שהגיע לתל אביב ולא רץ לקולנוע 'קסם' לראות את הסרט הזה", סיפר חיים חפר. קולנוע "קסם" שכן ברחוב אלנבי בתל אביב, ממש צמוד לטיילת. לימים זה היה משכנה של הכנסת ואחר כך שימש כבניין האופרה.

"כל המנגינות בתוכנית הראשונה היו 'מאומצות'", סיפרה נעמי פולני. "והשיר הזה אומץ מהסרט 'גילדה', מריטה הייוורת' הנחשקת". במקור נקרא השיר "Put the blame on Mame", ואין לו כמובן שום קשר למוטקה, לא לשולה ואפילו לא לפלמ"ח.

כשהפרה של גברת או'לירי
בפנס הרחוב בעטה
אמרו כולם שהיא הציתה
את שיקגו בדליקה

זה הסיפור שהתגלגל
אך הנה האמת:
תאשים את מיים, כן,
תאשים את מיים
(תרגום: אבי קורן)

ועוד זוכרת נעמי פולני שהשירים הראשונים של הצ'יזבטרון, "לא הייתה בהם תהודה למתרחש סביב. למלחמה. כבר חודשיים של מאבק דמים בכל הגזרות, ואנחנו הלהקה המייצגת עדיין נזהרים מלגעת במלחמה". רק שנה וחצי אחרי "ליל הגשרים" בוצע השיר הזה. הוא נכתב בקפה "פינתי" בתל אביב. "על קופסת סיגריות דובק 10", העיד חיים חפר.

ליל הגשרים (צילום: אוצר תמונות הפלמ''ח)ליל הגשרים (צילום: אוצר תמונות הפלמ''ח)

בשעות הערב את הדטו
היא חיברה לפתיל
אחר כך את הז'לניט
היא שמה בתרמיל

וכשגפרור אחד נשחק
הפתיל כמעט נדלק
"דחילק, שולה", הוא אמר לה
ככה הוא אמר
"דחילק, מוטקה", היא אמרה לו
ככה היא אמרה

אם אתם מחפשים פירושים למילים הלא מובנות, אז אנחנו בשבילכם פה כדי לפרש כמו רש"י: דטו - או בשמו המלא "דטונאטור" - הוא הנפץ שאותו מציתים ובעזרתו נדלק הפתיל שמפעיל את הפיצוץ. ז'לניט הוא חומר הנפץ.

ומי זה מוטקה, ושולה מיהי? על כך יש מספר גרסאות. הגרסה הרווחת היא שמוטקה היה רב טוראי מרדכי ליפקין. הוא נהרג כשהוביל את המשוריין בשיירה מהרטוב לירושלים. שולה אדלר היה שמה של החברה שלו. הם הכירו כשהיא הייתה בת 16 והוא בן 20. "זו הייתה התקופה הכי נלהבת, הכי רומנטית בחיי", סיפרה כעבור שנים, כשכבר הייתה שולמית אלוני מנהיגת מרצ, האישה והאגדה.

אתנחתא

מאיר נוי, מי שלימים היה המורה למוזיקה המיתולוגי בבית הספר א.ד. גורדון בתל אביב, גויס לצ'יזבטרון מיד כשעלה ארצה מפולין כאקורדיוניסט. הוא גם הלחין להם כמה שירים, שהפכו לחלק מהקלאסיקה העברית. למשל:

אח, פגישה אח. פגישה שכזאת
זה רק פעם בשניים דורות
מה נשמע? איך הולך? אהלן!
זה את זה לא ראינו מזמן!
כי תמיד כשפלמ"חניק נפגש עם חבר -
יחריביתק!
בלב משהו מתעורר ועולה מבפנים
ושיחה מתחילה על אותם עניינים
("הפגישה" / מילים: חיים חפר. לחן: מאיר נוי)

מאיר נוי היה מבכירי החוקרים של הזמר העברי. אחרי מותו ב־1998 הוא השאיר אחריו אוסף של למעלה מ־50 אלף שירים שנמצאים בספרייה הלאומית.

בכרטיסיות של נוי מופיע מידע אחר לגבי שולה של "דחילק, מוטקה": כשחפר כתב את השיר בקפה "פינתי" בתל אביב על גבי קופסת הסיגריות, ישבה לידו פלמ"חניקית ששרה לו את השיר הזה באנגלית משובשת. קראו לה שולה. טוראית שולמית נוביק, ששירתה בחטיבת הראל בפלמ"ח. נוביק נהרגה כשראשון לציון הופצצה מהאוויר ב־3 ביוני 1948.

ליל הגשרים (צילום: אוצר תמונות הפלמ''ח)ליל הגשרים (צילום: אוצר תמונות הפלמ''ח)

ב־16 לחודש יוני
ארבעים ושש
בטרם הוא הלך לגשר
והריח אש...
את הכלי הוא לא נצר
לחץ... כדור עקר
"דחילק, מוטקה" - היא אמרה לו
ככה היא אמרה
("דחילק, מוטקה" / מילים: חיים חפר)

"16 בחודש יוני היה 'ליל הגשרים', שבו פוצץ הפלמ"ח 11 גשרים שהיו הקשר היבשתי בין פלשתינה לארצות מסביב", סיפר חיים חפר, מחבר השיר. ב־16 בחודש יוני 1946 חגגו שנה להולדתי. לא פלא שהשיר הזה מלווה אותי מאז עד היום.

תמונה שנייה

אותו "ליל הגשרים" היה "אחד האקורדים שבישרו קץ תקופת התנערות מהססת... דבר מפעיל דבר וזה מאפיל על זה, עד שמכולם נצטברה איזו הוויה מעורבלת אחת של ערב הקמת המדינה". כך כתב הסופר ס. יזהר ב"מכתבי יחיעם וייץ".

יחיעם ויץ, בן דודו של ס. יזהר, נהרג ב"ליל הגשרים" בפיצוץ גשר כזיב. "המשיכו", היו מילותיו האחרונות, "בי לא כדאי לטפל יותר. מסרו שלום לאמא ולרמה".

רמה אשתו הייתה הזמרת רמה סמסונוב. בפסטיבל הזמר הראשון היא ביצעה עם גדעון זינגר את "שיר העלמה" של נתן אלתרמן ומרדכי זעירא, וזכתה במקום השני.

דום טוותה העלמה בפלך
חוט אפור, הוא אבי כל כסות
ואמרו פושט יד וכלב:
"היא טווה לנו בגד בכות"

"שם יחיעם עוד שר לו ומריע", כתבה נעמי שמר בשיר "בכל שנה בסתיו גיורא", שהקדישה לזכרו של גיורא שוהם, שנפל בתעלה במלחמת יום הכיפורים. יחיעם, אותו יחיעם ויץ שנפל בגשר כזיב, היה בוטניקאי וכימאי וניחן גם בכישרון מוזיקלי. בפיצוץ הגשר נהרגו 14 לוחמים. בבוקר נמצאו שרידי גופות שלא ניתן היה לזהותן. הן הובאו בחשאי לקבורה בחיפה.

תמונה שלישית

"סברות שונות על אחריתם של הי"ד נובעות מן העובדה כי לא נמצא במקום כל זכר לאנשים ולתחמושתם", כתב מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון. השמועות והסברות השונות המשיכו להתגלגל ביישוב. הייתה תקווה כי חלק מהם נמלטו להרים. זו נכזבה כשהם לא חזרו לבסיסם. גם השמועות שחלק מהלוחמים נפלו פצועים בשבי הבריטים לא קיבלו אישור.

האלוף יוסף אבידר כתב בספרו האוטוביוגרפי: "בבדיקת אחת הסברות, שנדמה היה כי יש בה קצה חוט לפתרון התעלומה, טיפלתי גם אני אישית כאלוף פיקוד צפון ארבע שנים לאחר המקרה. מכל הבדיקות לא הוכח כל דבר ודאי".

אכן, שום דבר לא היה ודאי. התעלומה חזרה והטרידה ועלתה לסדר היום הציבורי מדי כמה שנים. בכל פעם שנדמה היה שהקורבנות הובאו סוף־סוף למנוחתם האחרונה, נמצא מישהו שגילה עוד קבר, עוד מקום.

כשהבמאית שוש בן חמו התחילה לעבוד על הסרט שלה "קבר יש רק אחד", התגלה לה שקיים קבר בקיבוץ מצובה שעליו היה כתוב: "לזכר לוחמים אלמונים שנפלו במאבק על עצמאות ישראל". בקבר נמצא שק ובו חלקי גופות שלא ניתן היה לזהותן. השרידים האלה הובאו לקיבוץ יומיים אחרי "ליל הגשרים". ב־2003 הם הועברו מהקבר במצובה לאתר יד לי"ד, שהוקם לזכר חללי הגשר שנקברו כולם על שפת נחל כזיב.

והגשר הזה נראה כעת כמו חורבה שולחת אצבעות ברזל....
היו כאן אנשים אשר עלו השמימה כמו אליהו הנביא.
("הספר המשוגע" / חיים גורי)
אפילוג
לילה בהיר ושמי לבנה
כיתת חבלנים כאן בסבך
הגשר מלבין
שואל ואינו מבין:
למה רגשו בחורים?
("שיר הגשר" / זאב מייזלר)

גם השנה ב־16 ביוני ציינתי את יום ההולדת שלי. בגילי כבר לא חוגגים, רק מציינים ימי הולדת. באותו היום אני משתדל תמיד לזכור ולהזכיר את "מבצע מרכולת", הוא "ליל הגשרים".

אני גם זוכר שפעם, לפני 55 שנה, כשחיפשתי שם עברי במקום הקליינמן שאיתו נולדתי, גיליתי במקרה שיש נחל כמעט אלמוני שזורם בגליל המערבי. לנחל קוראים נחל כזיב, שידוע גם כוואדי קורן.
 
אבל מי שהלך, לעולם לא ישכח
ותמיד ותמיד יזכרם
את הטל והפטל
והאור שדעך
שם בוואדי קורן
("ואדי קורן" / נתן יונתן)