אם אומרים שכאשר התותחים רועמים, המוזות שותקות, לא כן בתחום הפזמונים. על רקע השיתוק שהשתרר על התרבות מאז פרוץ משבר הקורונה, כעת, בעידן האולפנים הביתיים, נוחת עלינו מטח של גשמי ברכה מוזיקליים. נעם סדן ועדי שחם, שתי זמרות צעירות, לקחו את זה צעד קדימה והוציאו אתמול את "מנגינות לשעת חירום", אלבום של שירים פרי תקופת הקורונה, שאליו הן גייסו בנוסף לעצמן שש זמרות וזמר אחד שהצליח להסתנן ביניהן.

"מזה זמן רב הייתה תקועה לי בראש התחלה של שיר עם המילים 'במציאות דבר לא זז'", מספרת סדן, המכונה נומקה. "השיר באמת לא זז ושום דבר לא התחבר לי אליו עד שכאשר התחיל הסגר של הקורונה, פתאום נזכרתי בשורה הזאת ואמרתי - 'יו, זה אשכרה קורה!' ובפרץ של יצירה יצא לי שיר".

כך שרה נומקה בשיר בקולה המלאכי: "במציאות דבר לא זז/קפה רותח על הגז/וטום מוציא את כלב לטייל/כל החנויות סגורות/יום שלישי רחוב אילת/תקליט שרוט/כל יום הוא יום שבת".

"שמחתי שיצא לי בקלות שיר, אבל שאלתי את עצמי מה יעזור לי שיר על קורונה; הרי הוא רלוונטי רק לעכשיו", היא מוסיפה. "הבנתי שאם אלך בדרכים המקובלות, ישכחו בינתיים מהקורונה. חשבתי שאולי יש עוד זמרים שנקלעו לסיטואציה הזאת, לאחר שהם כתבו משהו רלוונטי להרגע ובעוד זמן הוא יאבד את הרלוונטיות שלו. אז פניתי לעדי (שחם), שאיתה שיתפתי פעולה בפרויקט של שירי יום הזיכרון והיה כיף לעבוד איתה. כשהתברר שגם לה יצא שיר עכשווי, החלטנו לפנות לעוד זמרים ולעשות משהו ביחד".

ואגב כך לפרוק את התסכול בגין היעדר אפשרות להופיע?
"לא כל כך תסכול כמו ההתבטאות האישית של הנפש שלנו על רקע התקופה".

"אני מסכימה עם נעם", אומרת שחם. "לאמנים כמונו זו תקופה מבורכת, כשהיא מאפשרת לקחת פסק זמן מהמרוץ הדורש לצאת החוצה ולהופיע עוד ועוד - ולהתכנס בתוך עצמנו. 'תקופה מבורכת', אמרתי וגם מהורהרת, מה שהביא אותנו לכתוב שירים יותר רכים מהרגיל".

הרשי לי לנחש שברגיל הסגנון שלך איננו כזה.
"אכן, ברוחו השיר 'לא לצאת מהעיר' לא מייצג אותי. למעשה, כתבתי אותו קצת לפני הקורונה, אבל הוא נראה היה לי מתאים בול למצב. כשנומקה התקשרה אלי, היה ברור לנו שנזרום הלאה עם עוד שירים מתוך התבוננות על התקופה הייחודית הזאת. חשבתי על מין קפסולת זמן כזאת, שכאשר יפתחו אותה בעוד שנים, ידעו על הלך הרוח של התקופה הנוכחית שאני מאוד מקווה שהיא לא תחזור".

נומקה, זה היה מכוון מראש להיות אלבום של זמרות?
"זה במקרה יצא ככה. אני ממש שמחה שלפחות הזמר אבנר טואג הצליח להשתחל פנימה".

שחם: "לא היה שיקול של זמרים ושל זמרות, אלא של עיתוי לגבי מי שיצאו לו שירים בתקופה הזאת וכאן היה רוב מוחלט לזמרות".

נומקה (צילום: זוהר ראלט, יח''צ)נומקה (צילום: זוהר ראלט, יח''צ)

לפניות שלכן התלוו תנאים?
נומקה: "התנאי שלנו היה שהשירים לאלבום ייכתבו בהשפעת הסגר ויספרו על המציאות הנוכחית".

כמפיקות האלבום, חרגתן מהאולפנים הביתיים שלכן והסתננתן לאולפנים חיצוניים?
"לא היה לנו צורך ל'הסתנן'. אחת הזמרות בפרויקט, אור זיגלבאום, עובדת כטכנאית באולפן ונעזרנו בה באופן חוקי לגמרי".

כשנומקה בת ה-30 מחליטה לעשות משהו, קרוב לוודאי שתממש את החלטתה. בהיותה נערה, היא הייתה עושה את הדרך הארוכה מביתה בלהבים, שבנגב הצפוני, לתיכון האמנותי 'תלמה ילין', בגבעתיים. היא, שבעבר הלחינה משירי המשוררת זלדה, יש לה פרק חוץ-לארצי מסקרן בקריירה. זמר איטלקי שמע אותה ביוטיוב והציע שתבוא לשיר איתו בארצו. כשהייתה משוכנעת שעובדים עליה, הגיע אליה חוזה חתום כדת וכדין. שני סיבובים היו לה בארץ המגף ואת השלישי השביתה הקורונה.

לא הרחק ממנה, באזור מדרחוב לוינסקי המתחדש, רווי האווירה הצעירה התוססת, ששינה את פניו בימי הקורונה, מתגוררת עדי שחם בת ה-35. כאמור, היא הגיעה לאלבום עם שיר מוכן שדרש התאמות. "להאכיל את המכונה", היא שרה בשיר "לא לצאת מהעיר". "להיות הכי טובה/ואז להשתפר/להגיע מתנשפת/ לפזול לכיוון האחר".

"אני חדורת מוטיבציה", היא מעידה על עצמה. "מדליקה אותי מעין אש שגורמת לי תמיד לרדוף אחרי היעד הבא. פתאום הכל נעצר. מצאתי עצמי בבית, מוקפת בנוף של בטון ומתה לצאת מהעיר ואי אפשר".

השיר אמור להיות סנונית ראשונה מתוך אלבום שני שבדרך. "צבא של מכשפות", נקרא אלבומה הראשון שהופיע לפני שנתיים ואולי יש בשמו רמז להיותה מעין זמרת-מחאה. שחם, יוצאת תנועת הנוער 'המחנות העולים' שגדלה ברעננה, הייתה לדבריה בקומונה של חבורת אידיאליסטים ומבחינתה "צדק חברתי" זה לא רק סיסמה.

"המוזיקה שלי לא מנסה להיות נחמדה", שחם מציגה את העובדות כפי שהן. "המילים בשירים שלי מאוד חדות, הרבה פעמים גם מאוד ציניות ואליהן מתלווה מוזיקה די בועטת".

מכאן נעבור ביעף על פני המשתתפים האחרים באלבום. אביגיל קובארי, סולנית להקת "קובארי", שהוציאה שלושה אלבומים, התפרסמה לפני שנתיים בנסיבות לא מוזיקליות, כשכיכבה עם גל תורן ומורן רוזנבלט ב"פרה אדומה", סרטה של ציביה ברקאי-יעקב. "טוניה", זה שם השיר שהביאה לאלבום והוא מתאר אווירה של סגר ובידוד.

מהשיר "או-או", ששרה אלה רונן, מהדהד מצבה בימים אלה. "אלה היא סוג של זמרת דו-לאומית", שחם מעידה בחיוך על חברתה, שהתחילה את הקריירה בארץ, הכירה כאן בחור שוויצרי, התאהבה בו והלכה בעקבותיו אל הרי האלפים, שם הם מגדלים את שלושת ילדיהם. רונן, בוגרת תלמה ילין ורימון, ממשיכה לשיר ולהקליט בעברית ומחלקת את הופעותיה בין שם וכאן.

עד הקורונה. "כששואלים איפה את גרה", היא שרה בשיר שלה. "את עוד אומרת על הקו/מה תעשי עכשיו כפרה/כשאין כבר קו להיות עליו?" כלומר, הסגר שהיה נטל ממנה את אופציית האו-או, כשמובן לה שעליה להיות עם ילדיה שם. ושההופעות יחכו".

רותם פרימר ואור זיגלבאום הן הצעירות בזמרות האלבום ושתיהן שרות בו באנגלית. פרימר, ששמה האמנותי ביז'ו, עוסקת לצד הזמרה בעריכת סאונד ודיבוב. בשיר שלה באלבום היא מספרת על מי שבסגירות בבית נתפסת למבט בוחן על אלבום התמונות ולא בטוח שזה עושה לה טוב.

זיגלבאום היא כאמור גם טכנאית אולפן ובין השאר היא מעורבת בהקלטת שירו החדש של אריאל זילבר. ובשיר שלה באלבום? - איזו רוח מרדנית משהו נושבת ממנו.

בשירה "תשומת לב וירטואלית" ספיר וולך, זמרת של פולק, מתארת את מצבה של מי שימי הקורונה כפו עליה בדידות מסוימת בעוד שהיא משוועת לתשומת לב וירטואלית דרך האינסטגרם, לייקים והפייסבוק. היא מורה לפיתוח קול בקונסרבטוריון וכרבים אחרים הוצאה לחל"ת.

משהו שונה לגמרי מביאה לאלבום לירון משולם, המוכרת כפלורה, מי שהייתה הקלידנית וזמרת הליווי של אסף אבידן בהופעותיו בארץ ובחו"ל. פלורה, בוגרת האקדמיה למוזיקה, השרה פופ אלקטרוני, יצרה בימי הקורונה בעצמה גרסה משלה ל"אם ינעלו" - הלהיט התימני הבינלאומי שפרסם את עפרה חזה בעולם. גרסתה, שהוזמנה להופעת מחול, לא יכולה כעת להתממש.

הזמר אבנר טואג אולי קיבל את כרטיס הכניסה לאלבום הנשי כל כך לרגל כינויו, טוויגי, כשם דוגמנית העבר הבריטית הנודעת.

בסך הכל יש כאן שמונה זמרות, כולל שתי יוזמות ומנהיגות הפרויקט. האם חבוי בו מסר פמיניסטי?
נומקה: "זאת בכלל לא הייתה הכוונה. אבל אם האלבום שלנו ייתן לנשים אחרות השראה לקום ולעשות מעשה, אז לא תהיה מאושרת ממני".
שחם: "עם זאת, אם גברים ירצו להשתתף בפרויקט הבא שלנו, לא נתנגד".