אם הקורונה מעודדת זמרים להוציא בעזרת אמצעי ההקלטה הביתיים המשוכללים של היום שירים - ופה ושם אף אלבומים שלמים - ברוח המצב, אילן וירצברג, תשלובת מוזיקלית של יוצר ברוך כישרון אחד, דווקא העדיף לגאול מתהום הנשייה את אחד משיריו הנשכחים ולהביאו בגרסה חדשה. מדוע?
"מדוע לא?" - כך הוא מגיב. "הרי יש שמוציאים שיר לשימוש קצר עד הדבר המדליק הבא. בין השירים החדשים אני לא כל כך שומע שירים שיישארו וייכנסו למחזור הדם של המוזיקה הישראלית. אישית, לא הייתה לי מוטיבציה להוציא שיר חדש, בפרט שהוצאתי אלבום רק לפני שנה וחצי. זאת, מה גם שאם שיר חדש לא מושמע בפלייליסטים למיניהם, כאילו לא עשית כלום".
"אגב, כמו 'דרך אחת' יש אינספור שירים כאלה, שהם לא פחות טובים מהשירים ה'מצליחים', אבל בהגיעם לתחנות הרדיו, לא משחק להם המזל", מוסיף וירצברג. "זאת, בפרט שבהן מעדיפים להשמיע קלאסיקות, שירים שכולם מכירים, או להיטים שגם אם הם נתפסים תוך שנייה, לא בטוח שיישארו".
כמה פרטים על אילן וירצברג. הוא כמעט בן 69. באר-שבעי במקור. את להקתו הראשונה, "הרווקים", הקים בגיל 14 עם יעקב רביץ, אחיה של יהודית. בצבא הוא שירת בצוות ההווי של חיל האוויר עם נתנאלה ומתי כספי.
וירצברג התפרסם ב-82' כשהוציא עם חברו דאז, שמעון גלבץ, את אלבום המופת "בציר טוב", משירי המשוררת יונה וולך. הוא, שהלחין בין השאר את "לא יכולתי לעשות כלום", "הלילות הקסומים", "הכל עומד במקום", "תחת עץ האהבה" ו"תני לי להחליט", עבד, מלבד חוה אלברשטיין, שב-95' הפיק כאמור מוזיקלית את אלבומה "דרך אחת", עם מגוון רחב של זמרים ולהקות - מנורית גלרון, גלי עטרי, אריק איינשטיין, עפרה חזה, דורית ראובני ויוסי בנאי עד להקות "קילר הלוהטת" ו"הקליק".
ברם, כששואלים למי מכל משתפי הפעולה איתו הוא מתגעגע, הוא מצביע בלי ניד עפעף על שמוליק קראוס, שלו הפיק מוזיקלית את האלבומים "גלגל מסתובב", "אחרי עשרים שנה" ו"ידידותי לסביבה", שבהם גם השמיע את הקולות הגבוהים לצד קולו העמוק של קראוס. זאת, כשיותר מכולם הוא הצליח למצוא נתיב אל נפשו הסוערת והמיוסרת של זה.
"מבחינתי, שמוליק היה סוג של דמות-אב מוזיקלית מאז שהתפרסם בהרכב 'החלונות הגבוהים'", מצהיר וירצברג. "עם כל האלימות שיצאה ממנו, אף פעם לא עלי, הוא היה אדם מורכב שדווקא הכרתי אצלו את הצבעים היותר עדינים ורכים".
התרעות פיקוד העורף