שלמה מזרחי, שהונצח לעד בשירו של ברי סחרוף "כמה יוסי" ("ולשלמה יש גיטרה בצבע לבן") החל את דרכו כגיטריסט וזמר בלהקות קצב ירושלמיות בשנות ה-60 כמו "השחפים" ו"העצובים". בסוף העשור היה ממייסדי להקת "הבמה החשמלית", להקת הרוק הירושלמית המשפיעה והבולטת בשנות ה-60 וה-70 שנחשבת לאחת מאבני הדרך של הרוק הישראלי.
סגנונו המוזיקלי הפרוע והמחוספס של מזרחי שמיזג בייבובי הגיטרה שלו בין מזרח למערב והיה מחלוצי המוזיקה הפסיכודלית בארץ, הפך אותו לאגדת גיטרה וזיכה אותו בכינוי "ג'ימי הנדריקס הישראלי".
להקת "הבמה החשמלית" ניגנה בהקלטות של מיטב כוכבי הפופ והרוק של התקופה בהם צביקה פיק וגבי שושן, לו עיבד מזרחי כמחצית מאלבומו השני (בין השאר את הקלאסיקה "ילדה קטנה") וכן הקליטה עם הזמר דני בן ישראל את אלבום הפסיכודליה הראשון בישראל – "חנטריש שלוש ורבע" שכלל את השיר "כפרה" שנאסר לשידור.
בתחילת שנות ה-70 היה חבר, לצד זוהר לוי, ג'וזי כץ, חנן יובל ואלי מגן בלהקת "כיף התקווה הטובה" שכללה את הלהיט "בלדה לעוזב קיבוץ". באמצע העשור נסע מזרחי לחו"ל ובהולנד הקים להקה מצליחה בשם "להקת המלך שלמה". עם שובו בשנת 1980 התבסס מחדש בתעשיית המוזיקה המקומית כשבין עבודותיו המוצלחות נמנה פסקול הסרט "קוקו בן 19" והפקה מוזיקלית של פרויקט "עבודה עברית 1".
באולפן סיפר מזרחי לפטימר על הקשיים כרוקר בימים אלה ובכלל, על הרצון שלו להיות נאמן לו ולדרכו המוזיקלית על אף שיכל בקלות להצליח בתמורה ל"התמסחרות", על השירים החדשים שהוא יוצר בימים אלה (מרביתם מושמעים בפודקאסט), המוזיקאים עימם עבד לאורך הדרך ועל החלום הבא שלו.