אם גדלתם בשנות ה-60 וה-70, בוודאי שמעתם לא מעט ברדיו ובטלוויזיה את השם "לואיג'י", שמו של זמר הפופ הבלגי שהפך לבן בית בישראל ולאחד הזמרים האהובים במחוזותינו, בזמנים בהם השירים הצרפתיים שלטו במצעדי הפזמונים הישראליים. 

למעשה לואיג'י, שסיפק באותן שנים להיטי ענק כמו Une Maman, Pitie, "שיר ההפלגה" (מפרשי זהב), "שיר של צוענים" , "12 שעות" ו"המנהיג" (אנו נלך בעקבותיו), וכונה בתקשורת הישראלית אז - "אליל נוער", חוגג ממש השבוע יום הולדת 70 וחשבתי שזו סיבה מספיק טובה בשביל לצלצל אליו לביתו בבלגיה, ולהעלות זיכרונות מאותן שנים קסומות ונאיביות.

למען האמת, המפגשים הראשונים שלי איתו היו במהלך הופעותיו בארץ בהיכל התרבות פתח תקווה, שבסיומן הגשים לי המפיק החיפאי יעקב מירקין חלום ואפשר לי לפגוש את הזמר והבנאדם מאחורי הקלעים. בשביל חייל משוחרר שאסף את כל תקליטיו של לואיג'י זה היה בגדר חלום שמתגשם, מה גם שבאחת ההופעות הצטרף למפגש (ולמופע עצמו), הזמר ז'אן פרנסואה מישל (שאת Coupable שלו בוודאי שהוותיקים שבכם זוכרים).

מאז נשמר הקשר, וכשצלצלתי אליו השבוע בכדי לראיינו (אגב, הראיון התקיים בשפה העברית), הדבר הראשון שהוא אמר, עוד בטרם התחלנו את השיחה: "אני מתגעגע לישראל ולהופעות פה בארץ. אחד הדברים הראשונים שאני מתכנן לעשות כשתסתיים הקורונה זה לבקר בישראל ולשמח את הקהל".

לואיג'י. צילום פרטילואיג'י. צילום פרטי

אל הקשר ההדוק של לואיג'י לישראל נגיע בהמשך, אבל עכשיו קצת רקע: לואיג'י ורדרמה נולד בעיירה קטנה דליד לייז' שבבלגיה להורים ממוצא סיציליאני. "נולדתי לתוך בית מוזיקלי", הוא סיפר, "האחים שלי כבר ניגנו ושרו ובאופן טבעי 'נגררתי' אחריהם. כשהייתי בן 8 כבר הקמתי עם אחיי להקה בשם 'האחים'. בהתחלה לא תפסתי מעצמי זמר ולא רציתי כל כך לשיר, אלא למדתי לנגן על גיטרה קלאסית וקלרינט. רציתי להיות בלהקה של האחים שלי שכולם שרו. אחי הגדול, סבסטיאן, היה זה שהלחין את השירים ששרנו לצד גרסאות כיסוי לשירי פופ ורוק".

בשנת 1964, בהיותו בן 13, השמיע לו אחיו סבסטיאן מנגינה שחיבר. "התאהבתי במלודיה והתחלתי לכתוב מילים לשיר. בגלל שהייתי עוד קטן אז עוד מישהו עזר לי והקלטתי את השיר Une Maman שזכה להצלחה ענקית בבלגיה כשיצא. אלו היו ימים שהיה מספיק שישמיעו אותך פעם אחת ברדיו בשביל שתהפוך לכוכב. אני זוכר שלפני שהקלטנו, הלכתי ללמוד צרפתית כי מישהו אמר לי שאני לא מדבר 'חלק' אלא צריך לשפר את הדיבור והגיית המילים הצרפתיות".

על אף הפופולאריות הנוסקת, בגיל 15, כדבריו, השתנה קולו והוא נאלץ למצוא דרכים בכדי להמציא את עצמו מחדש. "ואז הקלטתי את השיר Pitie שהפך גם ללהיט ענק והתחלתי להופיע גם מחוץ לבלגיה".

המדינה הבולטת הראשונה שהופיע בה בהצלחה הייתה לבנון. "ואז הוזמנתי להופיע ולהקליט בישראל אבל לא כל כך רציתי", נזכר. "פחדתי שאם אלך להופיע בישראל אז אאבד את הפופולאריות בלבנון, אבל האמרגן שלי דחף אותי כי טען שזה חשוב לקריירה שלי. בדיעבד הוא צדק. ההופעה הראשונה שלי בישראל הייתה בדצמבר 1968 והופתעתי מהאהדה והחום שזכיתי להן. מאז התחלתי להופיע בישראל כחודשיים ברצף, חוזר לחודש לבלגיה וחוזר חלילה".

הרגשת שבישראל זכית להערצה יותר גדולה מבלגיה?
"ברור, בלגיה היא מדינה גדולה עם מספר שפות אז הכירו אותי בעיקר באזור שבו גרתי ובישראל כולם הכירו אותי".

ובסוף הוחרמת בלבנון.
"נכון, אבל זה לא הפריע לי כי אני מאד אוהב את הקהל הישראלי ואת ישראל. אני מתרגש בכל פעם שאני מעלה במחשבתי את ישראל. לפני 4 שנים סגרתי מעגל כשהוזמנתי לראשונה מאז שנות ה-60 להופיע בלבנון וזו הייתה הופעה מרגשת בפני אלפי אנשים. בטעות כמעט ודיברתי שם בעברית, מתוך הרגל ומזל שלא מצאו בתיק שלי את הכיפה שאני מסתובב איתה כל הזמן (צוחק), זה יכל לסבך אותי איתם".

בשנת 1968 הקליט בישראל תקליטון שנקרא "לואיג'י בישראל" גרסאות עבריות לשיריו הידועים בצרפתית: "סלחי" (Pitie), "אמא שלנו" (Une Maman), "שיר של צוענים" (A Quoi Pensent Les Tziganes) ו"מרי את לא תדעי" (Marie).

בשנת 1970 הקליט תקליטון נוסף בעברית שכלל את הלהיט "שתים עשרה שעות" שכתב עבורו אהוד מנור והלחינה נורית הירש. בשנת  1971 הקליט את "המנהיג" שכתבו לו אהוד מנור (מילים) וצביקה פיק (לחן). "אני זוכר שלהקת 'האריות' הפנטסטית ליוותה אותי בהקלטות האלו וזו הייתה חוויה נהדרת", מוסיף.

בהמשך אותה שנה הוציא אריך נגן שלם שרובו בעברית אך כלל גם שירים בצרפתית ובאיטלקית מתוכם בלטו השירים "מאמא רוזה" ו"החוזר בתשובה".

שיא חדירתו של לואיג'י למיינסטרים הישראלי היה בשנת 1972 כשהשתתף בפסטיבל שירי הילדים מספר 3 ב"שיר ההפלגה" (מפרשי זהב) שהפך ללהיט ענק.

מאז ועד היום הוא מוסיף לבקר באופן תדיר בישראל וללא קשר מוסיף להקליט שירים חדשים ולהופיע כל הזמן. "למען הכנות היום יותר קשה להיכנס לרדיו כי זה לא כמו בתקופה ההיא שהיה מיעוט אמנים", סיכם לואיג'י, "אבל עדיין מוזיקה היא החיים שלי ואני אף פעם לא הפסקתי ולא אפסיק לשיר".