כשהגיע לידי אופירה גלוסקא לחנו של המלחין ינון חסון לשירה של לאה גולדברג, "למדני אלוהי", הוא הציף אותה בגל של התרגשות. "השיר הזה זרק אותי בבת אחת 50 שנה לאחור אל 1970, כשהשתתפתי עם תמי ספיבק ועם אמנון ברנזון, עליהם השלום ועם לוליק, שיאריך ימים טובים, ב'נסיעה מדומה', ערב  שירי לאה גולדברג, שהולחנו בידי סשה ארגוב", מספרת גלוסקא. "ינון, כשהביא לי את השיר, לא ידע איזו סגירת מעגל הוא ארגן לי, ממש חג יובל".

לא רק חג. כשתהתה על הרקע לשיר, משירי "סוף הדרך", הבינה שעם הקלטתו היא מתכבדת להיכנס לגוב של לביאות, לאחר שבין השאר הולחן בידי דרורה חבקין, אהובה עוזרי ונחמה הנדל, זמרת העם הגדולה שלנו בעבר. "הלחן של ינון ריגש אותי יותר מכל הלחנים האחרים ששמעתי ביוטיוב", אומרת גלוסקא. "אצלו הצליל ממש פוגע במקום הנכון, כשתוך כדי ההקלטה הרגשתי שאני רוקדת אותו. אכן, כשהשמעתי אותו לכוריאוגרף שלמה ממן, הוא ישר הפך אותו גם לריקוד".

חסון, גמלאי צה"ל, סגן אלוף בדימוס ("עשיתי וכיתתו חרבותם למוזיקה"), השקיע בהפקת הקלטת השיר והצילום המרהיב של גלוסקא, הנראה כאן, צולם בידי המעבד המיומן שלו, ראובן חיון, שבתחביבו הוא צלם אמן. כזאת היא גלוסקא, שבמהלך הרבה שנות קריירה לא ממש פינקה את מעריציה הרבים בתקליטים. "כנראה, ישנתי ב...עמידה", היא מגייסת את ההומור שלה כדי ללמד על עצמה סנגוריה. "אולי בגלל זה הייתה לי בעיה עם להקליט".

"ייתכן, שהיה כאן גם עניין של כסף", גלוסקא מוסיפה. "עוד כשהייתי בלהקה צבאית הוחתמתי על-ידי חברת תקליטים ומזה לא יצא שום דבר. בהמשך לא מצאתי גורם מממן להקלטת אלבום של שירים חדשים ומה שהוצאתי, היה אלבום-אוסף של שירים שהוקלטו במקומות שונים".

הנושא מציק לך?
"בטח שמציק. השאלה 'איך לא הוצאת עד היום תקליט?' רודפת אותי כל הזמן, כשם שאני לא מפסיקה לשאול את עצמי איך לא יצא לי להשתתף במחזמר, מה שהיה שאיפת חיי".

לדבריה, ביקורה לצורך ההקלטה והצילומים באולפנו של חיון בעיצומה של תקופת הקורונה היה לגביה שבירה מבורכת של שגרת ההסתגרות בבית, שנאלצה לכפות על עצמה, כמו אזרחים ותיקים רבים אחרים. "אני בקבוצת סיכון", מעידה גלוסקא. זאת, לא רק בשל גילה (71), אלא גם שבעבר החלימה ממחלת הסרטן, שאיתה התמודדה במשך זמן.

"הקורונה תפסה אותי בחודש מרץ בשיא העבודה, בשיא התוכניות", היא מספרת. "שרק נהיה בריאים, לא אתחיל למנות לך כמה הופעות התבטלו לי, כשבבום הכל התפוצץ לי בבת אחת. עד עכשיו אני לא מבינה מה קורה פה, איך אנחנו מוצאים את עצמנו מקורקעים. כפי שאתה מכיר אותי הרבה זמן ("הרבה זמן"? - הרי ראיינתי אותה לראשונה חודשים אחדים לאחר מלחמת יום כיפור - י. ב-א), אני לא אחת שנכנסת בקלות למרה שחורה".

זה לא, אבל מן הסתם נוצר קושי כלכלי.
"ככה זה. יש קורונה, אין עבודה. ככה גם אצל חומי שלי, שזמן-מה המשיך בעבודתו ברשות שדות התעופה עד שדי מהר כמו רוב העובדים שם הוא נשלח לחל"ת".

אז את שרה ב...בית?
"זה שאני מזמזמת עם הרדיו לא נקרא 'שרה'. לא תמיד יש מצב-רוח בשביל זה, אלא כשאני נוסעת עם חומי, אנחנו שרים יחד מהשירים ששרנו בנח"ל".

אם תהיתם מיהו חומי, הרי זה בעלה, נחום שגיא, בן זוגה מאז ימיהם המאושרים בלהקה הצבאית. אם היא דבקה מאז בקריירה, הוא, קיבוצניק מגבעת-ברנר במקור, נמנה עם בוגרים רבים של להקות צבאיות, שנפוצו לכל הרוח ולא הגיעו לקריירה באזרחית. כטיפוס ספורטיבי, הוא עסק שנים רבות בהוראת חינוך גופני עד שפנה לתפקיד בטחוני בנתב"ג.

"לאחר שהשתחררנו מהצבא, חומי טעם מהבידור בהצגה המוזיקלית 'ג'מבו' - וראה שזה לא בשבילו", היא מעירה. "כבן אדם מאוד אמיתי, חומי מלכתחילה לא אהב את הפוילע-שטיקים  שיש בבידור וגם חשב שזה לא נכון ששני בני הזוג יעסקו באותו מקצוע".

גלוסקא היא מלבסית מבטן ומלידה, ששורשיה במשפחה ותיקה יוצאת תימן, חובבת שירי ארץ-ישראל. חלומה הגדול היה לשרת בלהקת הנח"ל. בדרך אליה קרה לה "פנצ'ר" קטן שהזניק אותה לתהילה. מכיוון שעם גיוסה לצה"ל הלהקה הייתה לקראת סוף תוכנית, הוצע לה לשיר בינתיים בצוות ההווי נח"ל. ה"בינתיים" נמשך שנה ורבע, אך ממנו היא יצאה מורווחת, כשעם הסופרנו שלה המיתמר אל-על היא הייתה עם צילה דגן המנוחה סולנית ב"חורשת האקליפטוס", השיר שפרסם אותן.

בעצם, אתן והצוות קיבלתן שיר מ"יד שנייה".
"אפילו יד שלישית. למעשה, נעמי שמר כתבה את השיר ליובל קבוצת כנרת שלה, ב-63' ובוצע תחילה  במשק. בהמשך הקליטה אותו אילנה רובינא, אם כי נעמי רצתה את להקת הנח"ל. כשזה לא הסתדר, אנחנו, צוות ההווי, זכינו והקלטנו אותו בלי ציפיות מיוחדות. רק כשהגענו עם השיר לחיילים, הבנו מה נפל לידינו".

אופירה גלוסקא (צילום: שלומי יוסף)אופירה גלוסקא (צילום: שלומי יוסף)

לאחר הלהקה, שבה הייתה סולנית בשירים "שלווה" ו"החיים היפים" (עם מוטי פליישר), צמודה אליה תווית של זמרת איכות חביבת הקהל ולא של כוכבת. במקביל לערבי-זמר שבהם היא חורשת את הארץ, חולקת גלוסקא מופע עם בנה, הזמר והשחקן גיא שגיא, שנקרא "כשאמא באה הנה".

כעת, נפנה זרקור אל חסון, מוזיקאי רמת-גני בשנות ה-60 שלו, שפעיל בגזרת האמנים הוותיקים, "כמי שמתחבר יותר לחומר איכותי של פעם ומופיע בשירי ארץ-ישראל". לדבריו, כשיצא לו הלחן (המרהיב!) של "למדני אלוהי" חשב ש"אם לחפש מבצע לשיר הזה, אז עם קול נהדר כשלה, רק אופירה!"

מבחינתו, הביצוע שלה עולה על כל הציפיות. "זכרתי לטובה איך שאופירה שרה בעבר ולא ציפיתי שהיא תפליא לשיר גם בגילה הנוכחי בקול אלוהי", אומר חסון. "ניכר בה שהיא הולכת ומשתבחת עם הזמן".

לקראת סיום, גלוסקא ואני חוזרים אל מציאות הקורונה. "המצב מתסכל", היא קובעת. "אין צפי מה הולך להיות. אין אופק. אתה חסר אונים כשאתה לא יודע מתי כל זה ייגמר. לא עוזרים לנו בכסף ואנחנו לא יודעים מה יהיה".

השתתפת בהפגנות המחאה של האמנים?
"להגיד לך את האמת? - פחדתי לצאת מהבית, גם אם המטרה חשובה".