בשלהי 1951 שרר בארץ משטר צנע. כשבמדינה בת ה־3 הורגש מחסור חמור במזון ובאמצעי מחיה בסיסיים, התגלה בקבוצת כנרת שבעמק הירדן מחסור מסוג אחר. בת המשק, שחזרה מלימודיה באקדמיה למוזיקה לשנת שירות כמורה לריתמיקה לילדי הקבוצה, הבחינה בכך שחסרים לה שירים שיתארו את ההווי שבו הם גדלים, אל מול הכנרת.
המורה מלאת המרץ הפגינה תושייה. לנטייתה הטבעית לכתוב צירפה את הידע שצברה באקדמיה, וחיברה שמונה שירים שענו על מבוקשה. כזה היה למשל "הדואר בא" (היום), שיר שסיפר על האוטו האדום, שלבואו ציפו במשק בסקרנות.
במלאת 90 להולדתה, ב־13 ביולי, נצא למסע עתיר הפתעות בין תחנות חייה, שלמרות מחלוקות פוליטיות שנתלו בה העניקו לה מעמד של משוררת לאומית.
תוך פחות משלושה חודשים יצאה עם אמה, חקלאית נלהבת וחובבת מוזיקה מושבעת, לביקור מכונן אצל משפחת האם בווילנה שבליטא. רישומו ניכר ביצירתה לאורך כל הדרך. בשובן ארצה השיגה לה אמה פסנתר שהגיע מארצות הברית היישר לקבוצת כנרת.
"עם הפסנתר הזה נעמי נהייתה מה שנהייתה", מעידה רותיק נוסבאום, אחותה הצעירה ממנה בשנתיים. "נעמי הפליאה לנגן מיצירות באך, בטהובן ושופן, וגם ליוותה את שירת הרבים בקבלות השבת ובחגי המשק. תאר לעצמך ילדה קטנה וכולם שרים סביבה בחדר האוכל ומשתתפים במעין מחזות זמר שחיברה למסיבות ולטיולים".
"ל'נועה' לא היה סיכוי אצלנו", סבור יוסלה אורג, אז אקורדיוניסט הלהקה ולימים מדען אטום. "בגלל שהופענו בלי מיקרופונים, לא הצליחה השירה העדינה של נחמה הנדל לעבור לקהל. באשר לנעמי, חשבתי שהיא בחורה מוכשרת, אבל לא העליתי על דעתי שיצמח ממנה כישרון כזה גדול. מיותר לציין שתוך זמן לא רב הפכתי לאחד מגדולי המעריצים שלה". לעומת הקהל, יפה ירקוני לא הריעה למשמע ביצוע שיריה של שמר על ידי בצל ירוק. לטענתה, הובטח לה שתקליט את "זמר נודד" ו"נועה". היא פצחה בברוגז שנמשך כ־30 שנה, עד ששמר "פיצתה" אותה ב"היא רוקדת".
לאחר שיצא הסרט הקצר לציון יובל לתל אביב, שלכבודו כתבה את השיר, הקליט לוליק את השיר שוב, בביצוע מחודש. "שלחתי אליה את התקליט והיא השיבה במכתב תודה", הוא סיפר. "לצערי, מישהו גנב ממני את המכתב. כששאלתי אותה אם תהיה מוכנה לכתוב עוד מכתב, השיבה שהיא כותבת רק פעם אחת. אין דבר. עד היום הקהל מצטרף אליי בביצוע השיר, ומבחינתי זה חזק יותר מכל מכתב".
"אמרתי לה שהמנגינה התחברה לי כפארודיה. 'אז בוא נמשיך כפארודיה', הציעה וכתבה את המילים של 'שיירת הרוכבים'. זה לא כל הסיפור. מכיוון שאז פרסמה שירים עם מילים ומנגינה, היא העדיפה לחתום על המילים של 'שיירת הרוכבים' כאליפז, כשם אחד מרעיו של איוב. אלא מה? השיר הפך עד מהרה לאחד משירי הדגל של הדודאים. היא ויתרה על שם העט וחזרה לשם האמיתי. מאז כל פעם שהייתי פוגש את נעמי, היא הייתה אומרת לי 'תזכיר לדודאים שאליפז זה נעמי שמר'".
"תמיד אזכור לה חסד נעורים", מודה נורית הירש, אז מהנגנים בלהקת השריונאים. "כשהוזמנו לאחת ממסיבות הפיקוד, החבר'ה דרבנו אותי לגשת לפסנתר ולנגן יצירה שלי שהשמעתי בחזרות. אז ניגשה אליי בצעדים מהירים אישה עגלגלה ואמרה לי: 'נורית, איזו מנגינה יפה. למה שלא תחברי לה מילים?'. זאת הייתה נעמי שמר, גדולת המלחינים שלנו. המנגינה ששמעה הייתה 'פרח הלילך', השיר הראשון שלי, עדיין בלי המילים של אורי אסף. היא ידעה לתת לי רוח גבית להמשך הדרך".
שנים לאחר שגאון ירד מהגשר, עיטרו את הרפרטואר שלו שירים ששמר כתבה לו אישית. למשל "קומי צאי", "עוד לא אהבתי די", "סימני דרך" ו"כמו חצב". ומה לגבי "לא תנצחו אותי", שיר ששמר כתבה לחגיגות יום העצמאות 1984? "נעמי הצליחה לבטא בגאוניות את ההוויה הישראלית, שבה מתערבבים שמחה ועצב, כמו במעבר הבלתי נתפס מיום הזיכרון ליום העצמאות", סבור גאון.
האומנם רק לכך התכוונה המשוררת? מוטי זעירא, הביוגרף שלה, מעלה סברה אחרת בספרו, שלפיה "לא תנצחו אותי" הוא המענה שלה למאמר ביקורת חריף נגדה שפרסם חוקר הספרות הבכיר דן מירון, שכאיש שמאל השקפותיה של שמר היו לצנינים בעיניו. היא ענתה לו כדרכה: "לא מנצחים אותי כל כך מהר".
מי שהמליצה על נתן הייתה ללי, בתה בת ה־11 של שמר, ששמעה אותה בתוכנית "תשואות ראשונות". "במפגש הראשון שלנו בביתה היא ניגנה את השיר בפסנתר בכל הכוח", משחזרת נתן. "נמשכתי אל אוויר ההרים הצלול כיין בירושלים של בין הערביים. ניגנתי את השיר בגיטרה בצורה פולקית, מה שהיה לרוחה של נעמי".
למחרת רגעי התהילה בבנייני האומה בירושלים חזרה נתן בת ה־20 למושב עוצם, שם שירתה כמורה חיילת. אף על פי שמעולם לא הייתה זמרת של להיטים ותמיד שמרה מרחק מהכותרות, לוח ההופעות שלה מלא עד היום. ואף שלא זכתה לקבל משמר שירים נוספים, בהופעותיה היא מרבה לשיר משיריה.
"כנראה יש לי איזה אחוז ב'ירושלים של זהב'", מגלה החברה רבקה מיכאלי. "כשבאתי אליה עם גיל אלדמע לשמוע את השיר, שנינו בכינו. הערתי לה שאולי תכניס לשיר משהו על ירושלים העתיקה, שם נולד אבא שלי ואליה היה נוהג להשקיף. אז היא כתבה 'איכה יבשו בורות המים, כיכר השוק ריקה'. זה עורר את חמתם של אלה ששכחו מהו דימוי פיוטי. אני אשמה בבורות".
והסערה סביב שאלת מקוריות לחנו של השיר? "אני בטוחה ששום מנגינה באסקית לא הייתה בראש של נעמי כשכתבה את 'ירושלים של זהב'", אומרת האחות רותיק. "אם מישהו העיר לה על כך, היא פשוט נפנפה אותו. אין לי ספק שהדיבורים על גניבה מוזיקלית אינם אלא קשקוש".
בהמשך הגיע צרפתי לשמר עם להקת הכל עובר חביבי שהקים וקיבל ממנה את השיר "החגיגה נגמרת". מאז הפך לאיש סודה וליועץ בלתי רשמי שלה. "תדאג שאהיה יפה", הייתה אומרת לו לפני הופעות בטלוויזיה. השניים נהגו להסב לארוחות בוקר בבתי מלון, הרחק מההמון. "היינו צוחקים על הכל", אומר צרפתי. "נעמי הייתה אישה נדירה. מצחיקה נורא, בעלת ידע רב בהרבה נושאים ושפה עשירה. היה מרתק לדבר איתה. שבועיים לפני שנפטרה שוחחתי איתה בלי לדעת שמצבה כה קשה. היינו רגילים לכך שהיא הייתה חולה וקמה. הפעם אמרה 'צדי, אני חולה מאוד מאוד' ונהייתה דממה. הבנתי שהפעם זו שיחת פרידה".
כך כתבה שמר במדור "שבשבת" ב"דבר", על בתה הבכורה, הללי, שנולדה ב־1956 מנישואיה הראשונים לגדעון שמר. שמר הבת עוסקת בהדרכה בשיטת ריפוי הנקראת מחשבת הגוף. בשנים האחרונות היא הגיעה אל הבמה בעקבות אמה ובעקבות אחיה אריאל, שצעיר ממנה ב־14 שנה. במופעים, בעיקר עם רוחמה רז ועם הזמרת הצעירה מיקה ענב, היא מספרת על אמה מזווית אישית.
"האישיות של אמא הייתה צבעונית ומפתיעה, כמי שאי אפשר להכניס אותה לשום קופסה", אומרת ללי, שרואה שליחות בהפצת מורשתה של אמה. "תוך כדי ההופעות אני מגלה כל הזמן מהקהל דברים שלא ידעתי לגביה. מבחינת הגעגוע אליה הן מסע מתגמל בשבילי. אני מתגעגעת לאמא שגידלה אותי לצד היצירה שלה, ומעריכה את זה שמבחינתה הכי חשוב לה היה שאריאל ואני נהיה בני אדם".
התרעות פיקוד העורף