"רוכבת בידיים קשורות/ הלב יתפוצץ/ רסיסים ייעלמו/ שאריות של מפולת שלגים/ יום אחד אגור בבקתה /מסביב ישחקו הסנאים /האגם יפשיר ויקפא/ הרובים ייעלמו/ השמים ייהפכו לוורודים/ ההר יתחלף בין ירוק ללבן/ ציפורים ופרחים".

איפה שלגים, סנאים ובקתות, איפה אנחנו. אם נראה לכם ששירה ויזל, שהוציאה עתה את "פינה בעולם", סינגל ראשון, מקדמה לאלבום שלישי שבדרך, כתבה אותו בעקבות מסע אקזוטי, אז תרגיעו. ויזל לא הייתה צריכה להתרחק מהכורסה, במעונה בבנימינה, כדי לפנטז את האמור לעיל. "כשצפיתי ב'היו זמנים בהוליווד', סרטו האחרון של טרנטינו, הבחנתי במשהו שגרם לי לצאת  למסע דמיוני", ויזל מסגירה את מקור ההשראה שלה.

"פינה בעולם' הוא שיר-מסע אופטימי על מקום אחר, רחוק מכאן, שגם בו אני נושאת עלי משא של זרות שלא ניתן לחמוק ממנו", מעידה ויזל. "התפשטות הקורונה והסגר שבא בעקבותיה יצרו בי לא רק געגועים למקומות אחרים, אלא גם השלמה עם הפינה שלי בעולם. כי כשהכל משתנה, מי שרגיל להרגיש זר, פתאום מרגיש מחובר".

אם ה"קשר" לטרנטינו יוצר רושם ש-ויזל חיה בסרט, אז לא, מאוד לא. כך עבדה בעבר עם הירוקים מתוך הזדהות עם השקפותיהם. כך זה כעת, כשהיא, בוגרת לימודי כלכלה באוניברסיטה העברית, משמשת כמנהלת הכספים של ארגון "שוברים שתיקה", כלומר מערבת אידיאלים עם פרנסה. ברם, בטרם ניגרר לפוליטיקה והזמרת הממושקפת תנסה לטפס עלי בריקדות ולהלהיט את הרוחות עם סיסמאות דוגמת "די לכיבוש!", אולי כדאי לעצור ולעבור לסיפורה של ויזל.

שרה על אהבות נכזבות. ויזל (צילום: קובי וולף)שרה על אהבות נכזבות. ויזל (צילום: קובי וולף)

היא רווקה בת 39 שצמחה בקיבוץ רגבים, ליד גבעת עדה, שם גדלה באווירה של מוזיקה והייתה מוקסמת מהופעות של זמרים ולהקות שהיו באים להופעות במשק ובסביבתו. אז עדיין לא דימתה את עצמה במקומם, כמי ששרה לקהל. "אני ביישנית מטבעי", ויזל איננה מסתירה. "היה עלי לעבור תהליך ממושך עד שהעזתי להתחיל להופיע".

כמו כן, ויזל מודה שהגם שהיא כותבת את שיריה מילים ומנגינה, יעני סינגרסונגרייטר, בכלל לא למדה מוזיקה, אם כי פה ושם לקחה כמה שיעורים של תיאוריה ופיתוח קול. "אני חוששת  שלימוד מסודר יכניס אותי למסגרות, מה שיאלץ אותי לפעול על-פי חוקים", כך התבטאה פעם בהקשר זה ויזל, המעדיפה ללכת בדרך משלה.

נראה שמאחורי המופנמות שלה מסתתר איזה רצון להתפרץ בצעקה. שיריה אישיים ובהם היא מתייחסת לא מעט למערכות יחסים, או כדבריה "אני שרה על אהבות נכזבות". אלה, כנראה, לא חסרו לה, אבל הן הניבו לה שירים, בסופו של דבר ויזל, שעברה לפני שלוש שנים לבנימינה, יצאה מורווחת.

מופנמת, או לא, קל להבין ש-ויזל היא זמרת מרושתת, הזוכה לעבוד עם מפיקים מוזיקליים ועם נגנים מהשורה הראשונה. כך, לאחר שאת אלבום הבכורה שלה הפיק ארז לב-ארי, לא פחות ואת השני - הפיק שלום גד, גם כן לא פחות, זכתה ויזל שבביקורו בארץ של אמיר צורף עתיר הניסיון, החי בברלין עם רעייתו, הזמרת סיון שביט, הוא ניאות ליטול לידיו את הפיקוד על אלבומה ואף חבר אליה עם  מוטי ביקובסקי בהלחנת "פינה בעולם".

את פה, אמיר שם?
"נכון, היום יש כל האמצעים לשתף פעולה מרחוק. בסופו של דבר, נסעתי אליו, לברלין, בשביל המיקסים. יצא שדרך המוזיקה הכרתי עוד פינה בעולם".

מילה אחרונה, שירה?
"מחכים בקוצר רוח. איך שזה נראה כרגע עם הקורונה, לא יצאו לפועל ההופעות המתוכננות לי - ב'שדה', בתל-אביב, באחד באוגוסט וב'אנלוג איי', בעין-שמר, ב-20 בחודש הבא. מי יודע, אולי".