"אל תרכיבו משקפיים/ לא קודרות ולא שמחות/ הסתכלו נא בעיניים/ עיניים פקוחות" - כך כתב נתן אלתרמן בפזמון של שירו "סיום", להבדיל משירים אחרים ששמם "שיר סיום". במילים אלה מהשיר שפתח בשלהי 80' בהלחנתו של מיקי גבריאלוב את אלבומו ה-18 של אריק איינשטיין "חמוש במשקפיים" נאחז כעת, בימי קורונה אלה, דורון רפאלי, אז נער בן 15 ולימים מתופף מהמעלה הראשונה, שבין השאר ליווה את גבריאלוב.

"תמיד הבחנתי באיזשהו קסם שהשיר הזה מייצר, ואמרתי לעצמי שיום אחד אעשה לו עיבוד מיוחד ואנגן אותו", אומר רפאלי שיצא עם "גרסת קורונה" לשיר בהשתתפות שלושת הרכביו. "המסר הוא שצריך להישאר אופטימיים, אבל בגדר אופטימיות זהירה. שום טקסט, כולל החדשים ביותר, לא הצליח לקלוע בול לתחושה הכללית בתקופת הקורונה כמו הטקסט הישן והטוב של אלתרמן".

"תחושה כללית" לגבי מה?
"לגבי המשבר החברתי סביב הקורונה, עם כל כך הרבה אלימות מילולית ופיזית, כשהמדינה בוערת ומוצפת בהפגנות שמחריפות מיום ליום. על הרקע הזה, נראה לי שכדאי לאמץ את דבריו של אלתרמן בסוף השיר: 'את הרע צריך לראות בכדי להילחם בו/ על הטוב צריך לשמור בכדי להתנחם בו'. בהתאם, לקחתי את העיבוד לכיוון מואר, אולי אפילו קצת יותר שמח ממה שמיקי ואריק עשו, אולי כדי להעלות לפחות קצת חיוך על הפנים".

רפאלי ניצח על מבצע מורכב בהשתתפות כ-20 נגנים וזמרים, שכל אחד מהם התבקש לצלם ולהקליט את עצמו באולפן הביתי שלו. "חלק מהם עשו זאת באמצעות הטלפון שלהם ואנחנו לקחנו הכל ומיקססנו", מספר רפאלי, שפותח את גרסת 2020 של השיר בסערת תופים ובסולו שירה, המעלה תהיות היכן הסתיר כל השנים את היכולת המשובחת הזאת.

איתו חברי להקת "אטרף", נטולת מייסדה וסולן העבר שלה, רובנס, אבל עם שחקני חיזוק לא פחות טובים; להקת גרסות הכיסוי "צ'יפקה" ופרויקט "המפתח", שבו לצידו ולצד שני עמיתיו יאיר סתוי ואמיר עמרמי, מביאה את הקול הנשי הבולט בהקלטה עדן רפאלי, בתו המוכשרת בת ה-23 של בעל הבית. "בהיותם פנויים בתקופה הנוכחית וצמאים לעשייה, נתתי להם את ההזדמנות לכך", הוא אומר.

מאחורי דבריו של רפאלי על השיר, מסתתר זעם על רקע המשבר המתמשך. "לפי הגדרת רשויות המס, אני שכיר בעל שליטה. לאחר שהקמתי את להקת 'טררם' לפני 23 שנה כחברה בע"מ, שהיא מקור הפרנסה העיקרי שלי. שילמתי כל חיי למס ההכנסה ולביטוח הלאומי מה שהייתי אמור לשלם. איפה הם כיום בעת משבר? מגוחך מה שקורה כאן, הזוי!

"לתדהמתי גיליתי שאני ואלפים כמוני מופלים לרעה לעומת כל המגזרים האחרים, כשלמעשה אנחנו נופלים בין הכיסאות. כך מאז תחילת הקורונה לא קיבלתי אגורה מהמדינה. מכיוון שלא עבדתי כל החודשים האלה, אני וכל המשפחה שלי חיים מדמי האבטלה של אשתי, שיצאה לחל"ת מעבודתה ב'טררם'. הבנת את האבסורד?"

דורון רפאלי (צילום: יוסי צבקר)דורון רפאלי (צילום: יוסי צבקר)

איך אתם מסתדרים?
"חיים בצמצום לאחר שחיינו השתנו מקצה אל קצה, צורכים פחות ומקווים שכל הרע שנכפה עלינו יחלוף. עד עכשיו לא דיברתי על הנושא, כי לא רציתי לצאת מסכן. אני לא מצפה לתרומות. אבל אני לא יכול לשבת בשקט כשאני רואה שיש משהו דפוק מהיסוד. לא ייתכן שרק מי שצועק חזק, מקבל ואחרים נזרקים לכלבים. אז קדימה, הגיע הזמן להביט לאזרחים בגובה העיניים ולעשות מה שצריך לעשות".

מה אתה עושה?
"אני אקטיבי, לא יושב בבית בחיבוק ידיים. הגעתי עם כל ה'טררם' שלי להפגנות של ענף התרבות ולא רק של הענף. איפה שיש לי הזדמנות למחות, אני מוחה. בתקופת הקורונה אנחנו, אנשי התרבות, נעשינו אוכלוסייה שקופה, שגורמים לה עוול. על הרקע הזה אני רואה אמנים מתוסכלים שהתייבשה להם המוזה".

רפאלי, 55, ירושלמי במקור, המתגורר כיום בהוד השרון, מוכר כאחד מגדולי המתופפים בארץ. "מאז ומתמיד הייתה לי משיכה לתופים", הוא מעיד. "בגיל ארבע קיבלתי תוף משחק. עד שהוא לא נקרע, לא הפסקתי לתופף עליו. רק בגיל 15 קיבלתי את מערכת התופים הראשונה מהוריי, גננת וקבלן שיפוצים, לאחר שכל השנים לא התייחסו באהדה ללהט שלי לתיפוף".

במהלך שירותו הצבאי בלהקת הנח"ל ניגן ג'ז, עד שבשהותו בניו-יורק נחשף למוזיקה לטינית. "כשחזרתי לירושלים", רפאלי חוזר למעלה מ-30 שנה לאחור, "סיפרו לי על איזה זמר משוגע שכותב שירים טובים. זה היה סלמון רובן, שכולם קוראים לו רובנס. כשהקים עם אהרוני בנארי ו-ויקטור אזוס, שני מוזיקאים שעליהם גדל בירושלים, את להקת 'אטרף', הצטרפתי עליהם. ההצלחה של הלהקה הביאה אותי להישאר בארץ ולא לחזור לניו-יורק, מה גם שבמקביל ניגנתי ג'ז בלהקת 'מינואט'".

ב-97' הקים את להקת המתופפים 'טררם' לאחר שכעדותו ראה לראשונה את המוות מול העיניים, כשבמהלך ההקלטות לאלבומו של יהודה פוליקר, 'הילד שבך', נכנס בקיר זכוכית שהתנפץ באולפן. "הייתי בשיא הפעילות, כשהכל נפסק בבום, כי הייתי מאושפז כמה חודשים", הוא משחזר. "כשלא יכולתי לחזור לתופף, דרך הלהקה הפכתי להיות מנטור לאחרים, בהופעות בארץ ובעולם, ובמקביל גם התחלתי ללמד ברימון".

דורון רפאלי (צילום: זיו ברק)דורון רפאלי (צילום: זיו ברק)

רפאלי מדמה את אלבום הסולו הראשון שלו, שיצא ב-2011 ל"התפוצצות הר געש". זה היה אלבום ג'ז שבאחת מרצועותיו התנסה בשירה. כעבור חמש שנים, מימש תשוקה אחרת באלבומו "בית אבא", בו התחבר לשורשיו הבוכריים והכורדיים. "לאחר כל כך הרבה שנים של עיסוק במוזיקה מערבית, כולל ג'ז, רוק ומוזיקה לטינית, גיליתי דרך המשפחה יהלום, שהרגשתי חובה לעשות איתו משהו", הוא מספר.

אולם יציאת האלבום התעכבה, כשבמהלך העבודה עליו חלה במחלה קשה, שבהמשך התמודד איתה. "חטפתי מכה קשה בכנף", מספר רפאלי ומתנחם בעובדה שבעבודה המתמשכת על אלבום "בית אבא", השתחרר מתוכו הזמר הסמוי, כששר שם ארבעה שירים. אחריו התבטא בשירה באלבום "המפתח" שהוציא אשתקד.

לאחר שניגנת למיטב הזמרים, בהם לבד מגבריאלוב ופוליקר גם אילנית, ריטה, שייקה לוי, שם טוב לוי ועוד, מצאת את עצמך בצד השני של המתרס.
"זה לא היה פשוט. נכנסתי למשהו שלא ידעתי עד כמה הוא מחייב. אם כמתופף הרגשתי תמיד מוגן בצידי הבמה, כשביני לבין הקהל חוצצת סוללת תופים, כזמר אני מרגיש חשוף ועירום, בפרט שאני כותב את השירים מילים ומנגינה".

ועכשיו הקורונה.
"בשבילי זאת עוד מכה, לאחר התאונה והמחלה. אני מאמין, ולמעשה אין לי ספק כי המשבר הזה בא לנו לשם צמיחה. נראה שהקורונה לא נחתה עלינו סתם ככה, אלא היא סוג של שליחות שבאה לשטוף את הרוע ואת שאריות האנרגיות השליליות".            

נסיים עם השיר "סיום". מה דעתך על זה שבניגוד להנחיות של האקדמיה ללשון העברית, אלתרמן כתב 'משקפיים' בלשון נקבה ולא בלשון זכר?
"לפי מה שקראתי, אלתרמן שיבש בכוונה כשכתב את השיר ב-36' לביצוע תיאטרון 'המטאטא', אם כי לא בטוח שהשיר אכן בוצע שם".