ב"כפולה" נחשפתי ליכולותיו הקוליות של תובל, שהיו קצת מתונות (מניח שאלו הגדרות הפקה) אך ניכרה התשוקה שבוערת בו לשירה ולמוזיקה, עולם שמלווה אותו לאורך הקריירה כחלק אינטגרלי מהג'וב של כוכב ילדים ונוער, אך עד כה לא באופן טוטאלי וממוקד למוזיקה "פרופר".
מה ששבה אותי בשיר זו הכנות שבו: תובל לא מתיימר להציג את עצמו כזמר עם קול עוצמתי ובומבסטי וגם לא נופל לנישת המניירות המיותרות, אלא הוא מציג את עצמו כמו שהוא במאת אחוזי הכנות שבו, בפשטות ובטוטאליות שניכרת ומועברת למאזין לכל אורכו של השיר, כשקולו המחוספס תפור היטב לצלילי הרוק המלווים אותו.
לכך הוסיפו את הטקסטואליות העמוקה והבוגרת המקבלת משמעות יותר חזקה בימים טרופים אלו של קורונה: "זה לא סוף הסיפור שלך, זה רק קו הזינוק, נתחיל מהתחלה, תחזיק עוד קצת, לא לברוח כששורף, פשוט תבין שת'לא יודע, מה שלא הורג כואב, לא כואב זה לא נוגע". הבגרות בטקסט ובביצוע מציגים את הורסטיליות והתהליך הפנימי העמוק שכנראה תובל עבר לאורך שנות הקריירה שלו ומהווים, לטעמי, יריית פתיחה חדשה ומסקרנת עבורו (ועבורנו, המאזינים).
למעשה, שפיר (27), יליד ראש העין, נולד לתוך עולם הבידור, המשחק והבמה. כילד החל לדבב בסדרות וסרטים ובהמשך השתתף בלא מעט תכניות פופולאריות לילדים כמו "השמינייה" ו"שיחה צפופה".
בשנת 2010 סימן הישג מקצועי נוסף כשהופיע בתפקיד ראשי בסרטו המצוין של אבי נשר – "פעם הייתי" ובעשור האחרון בעצם ביסס היטב את מעמדו המקצועי כשחקן, כשברזומה העשיר שלו (בין השאר) ניתן לראותו בתפקידים ראשיים בסדרות הטלוויזיה המצליחות "החולמים", "גאליס" ו"פצועים בראש" ובהפקות תאטרון רבות כמו הפסטיגל (על שלל צורותיו), "יצא משליטה", "הקוסם!", "גאליס מופע סוף" ולאחרונה כאמור גילם את דמותו של שחר סילאן קפלן ב"כפולה", כיכב בסרטו של קובי מחט – "פול גז", שיחק במחזמר "סימני דרך" (הבימה) ובמחזה "קופסה שחורה" (תיאטרון בית לסין).
"לפני שנתיים וחצי, אחרי שסיימתי שלב שלישי בבחינה לבית הספר למשחק ב'סמינר הקיבוצים' (בסוף לא הלכתי ללימודים), עצרתי לאכול בחומוסייה האהובה עליי – 'אבו אדהם' ברחוב קרליבך", הוא מספר. "פגשתי שם את יונתן ויינרייך. הכרנו מהצבא אבל אף פעם לא ממש תקשרנו. התגלגלה שם שיחה - סיפרתי לו שאני כותב מגיל צעיר ושיש לי שירים שאין לי מושג מה לעשות איתם אם בכלל. הוא ביקש לשמוע, מפה לשם התחלנו לעבוד יחד, אחרי חצי שנה בערך – הפסקנו כי נכנסתי להצגה בתיאטרון והרגשתי שלא אוכל להשקיע בשני הדברים כמו שצריך, אז עזבנו את זה די באמצע".
ואז באה הקורונה ושינתה עבור השניים את התכניות. "לא חשבתי לחזור לזה בזמן הקרוב ואם לא הקורונה, לך תדע מה היה קורה עם זה", מודה שפיר. "בזמן הקורונה ביליתי הרבה זמן אצל ההורים בראש העין. הם גרים בבית עם גינה ויציאה ליער – שונה מאוד מקופסת הגפרורים שאני חולק עם בת הזוג שלי בתל אביב. במהלך הטיולים בחוץ, החלו בי הרהורים על מה אפשר לעשות בתקופה הזו, כשכל שאר האופציות פתאום לא רלוונטיות. חשבתי מה בכל זאת בוער בי, מה מרגש אותי והגעתי למסקנה שאני חייב ללכת על זה. משם הכל התחיל להתגלגל".
התרעות פיקוד העורף