כבר 13 שנה חלפו מאז הוציאה שירה גבריאלוב את אלבום הבכורה המצליח הנושא שמה שכלל להיטים כמו "תגיד לי למה" ו"כאב נכנס" שהפכו אותה לחביבת המיינסטרים. כשהיא עדיין עם מומנטום הצלחת האלבום, החלה גבריאלוב לעבור על אלבום שני, בינלאומי הפעם. בשנת 2011 יצא Clear Vision שבישר את ניסיונותיה לטפח קריירה בינלאומית, במסגרתם שהתה בארצות הברית ויצרה בלועזית.

בתקופה האחרונה חזרה גבריאלוב (31) להתגורר בישראל והחלה לעבוד על שירים עבריים חדשים. לאחר דואט עם "קוקי לבנה" (“זה לא אותו דבר") והשתתפות בעונה השביעית של "הכוכב הבא לאירוויזיון", גבריאלוב מוציאה הבוקר שיר סולו ראשון בעברית (אחרי הרבה זמן שלא) מתוך מיני אלבום (EP) שבדרך.

הכוכב הבא (צילום: צילום מסך)הכוכב הבא (צילום: צילום מסך)

"פוקחת עיניים לראות" שכתבה והלחינה עם קובי מנדלבאום ("קוקי לבנה") הוא ממתק פופ עכשווי שנשמע כמו אוטוביוגרפי על התחושות שעברו על גבריאלוב בקו ישראל-ארה"ב ("משקולת על הכתפיים, יותר מדי אכזבות, מקום של בית נראה לי רחוק, בנוף אני רואה עתיד, רק נשאר לקוות").

השיר מלווה בקליפ שכתבה, ביימה וערכה ענבר דמארי. הקליפ מציג את סיפור הילדים "הצב והארנב". שירה, בדמות הצב, סוחבת עמה דובי גדול וכבד המייצג את הנטל הכבד ומהמורות החיים. למרות המשקל הכבד שהיא סוחבת עליה, היא לבסוף עוקפת את הארנב הזריז ומגיעה לקו הסיום ראשונה.

שירה, מה הסיפור מאחורי השיר החדש?
"לפני מספר חודשים קוקי לבנה (קובי מנדלבאום) ואנוכי התיישבנו לסשן כתיבה אצלי בסלון. תוך כדי נגינה התחלנו לפטפט (כמובן) וסיפרתי לו חלקים מסיפור חיי והוא שיתף אותי בשלו. דיברנו על הדרך. תוך כדי השיחה ניגנתי לו פזמון קצר שכתבתי באנגלית. משהו מאוד לא מגובש, אבל עם הרבה רגש. הסברתי לו שאני רוצה לחזור ולכתוב בעברית אבל שאבדו לי המילים. וישבנו לכתוב שיר מתוך הפזמון הזה. השיר מספר על כל הפעמים האלו, שאתה מרגיש שאתה עומד לקורס אבל רגע לפני שזה קורה אתה לוקח נשימה, מישיר מבט אל קו הסיום ובשארית כוחותיך נותן את הספרינט האחרון הזה שיוביל אותך אל הניצחון".

בעבר כששוחחנו היית עוד בקו ישראל-ארצות הברית, האם חזרת לישראל הפעם באופן קבוע? מדוע החלטת להשתקע פה שוב? האם ויתרת על ה"חלום האמריקאי"?
"חזרתי ארצה לצמיתות. בפה מלא. לקח לי זמן להינעל על ההחלטה הזו באופן סופי אבל ככל שביליתי יותר זמן בארץ הרגשתי יותר שייכת, יותר בנוח, יותר אני. קושי יש בכל מקום אבל רק בארץ אני באמת מרגישה בבית.  גרתי 8 שנים בארה״ב, עשיתי דרך מקסימה ולא מבוטלת שם ואני גאה בעצמי על התהליך שעברתי".

את כבר עשור ומעלה פעילה בתעשיית המוזיקה בארץ ובחו"ל, מרגישה שחל שינוי בשנים האחרונות? ואם כן האם השינוי טוב או רע לדעתך?
"בטח שחל שינוי. הוא היה חייב לקרות. התעשייה מאוד התפתחה והשתכללה בעשור האחרון, מהקלטות אנלוגיות לאולפנים ביתיים, שכוללים מלא סאונדים מגניבים בטירוף ומלא ביטים משוגעים. יש מלא דברים מדהימים שיצאו בעשור האחרון מסיה, בילי אייליש ועד ברונו מארס ואד שירן. מוזיקה טובה תמיד הייתה ותמיד תהיה".

איך את שורדת את תקופת הקורונה ואיך מנצלת אותה? מה דעתך על סגירת עולם התרבות? רואה אופק בעניין הזה?
"אני משתדלת לייצר הרבה מוזיקה ולנצל את התקופה הזו לצורך בנייה והתבוננות פנימית. כואב לי מאוד על סגירת עולם התרבות, הבמה היא חלק בלתי נפרד מהמות שלי ושל חברי למקצוע. אני בטוחה שאנחנו נחזור להופיע ואני רק יכולה לקוות שזה יקרה בקרוב, בצורה שאינה מסכנת חיים כמובן".

מה הקו המנחה אותך ביצירות העכשוויות ואילו השפעות את גומעת דווקא בתקופה האחרונה?
"הקו המנחה ביצירות העכשוויות מהצד המוזיקלי הוא סול בועט, קצת פופי קצת רוקיסטי והקו המנחה שלי מהצד טקסטואלי הוא חוזק פנימי, רגש ואופטימיות".

בעבר השתתפת בריאליטי מוזיקלי. זה משהו שאת פוסלת בנקודת הזמן שלך כיום או לא שוללת בעתיד?
"למדתי בחיים אף פעם לא לפסול. אבל לעת עתה, אני לא רואה את עצמי שמה שוב את נעלי הבלט הללו. נחיה ונראה כמובן".

לסיום, המליצי לקוראים על שיר להעלאת מצב הרוח והמוראל.
"אני אמליץ על שניים: ישראלי - 'תל אביב זה אני ואת' של אמיר ובן (מארחים את 'ג׳יין בורדו') ולועזי TKN - של Rosalia & Travis Scott".