“אנחנו כבר חמישה חודשים לא מוציאים צליל”, מספר שני. “ביטלנו לקיץ הקרוב 20 קונצרטים שהיו מתוכננים לנו, אם זה פסטיבל אבו גוש, הופעה לצד התזמורות הגדולות בארץ או קונצרטים בהיכלי תרבות. מעבר להכנסה שנקטעה, שהיא מאוד משמעותית לקיומה של המקהלה, נפגענו מאוד גם בפן האמנותי מהפסקת הפעילות השוטפת. כל הכנה לקונצרט כזה נמשכת חודשים. למעשה, כל העבודה שעשינו קודם ירדה לטמיון. אם היום יפתחו את הכל בבת אחת, ייקח לנו זמן להתארגן וללמוד ולדאוג לקונצרטים חדשים שלא דאגנו להם בזמן הביטולים".
35 זמרים חברים במקהלה, ובניגוד למקהלות אחרות שבהן הזמרים מתפרנסים מהמוזיקה, המצב במקהלה הקאמרית שונה. “חברי המקהלה הם אנשים בעלי מקצועות חופשיים, וכולם כמובן בעלי השכלה מוזיקלית”, מספר שני. “הם אינם מקבלים שכר על ההופעות מלבד המנצח, הפסנתרן ומנהלת המקהלה”.
60% מתקציב המקהלה מגיע מהכנסות מהופעות, והיתר מתמיכה של עיריית תל אביב ומשרד התרבות. "מנהל התרבות מעביר את כספי התמיכה שלו, אבל אנחנו לא מקבלים פיצוי על אובדן ההכנסות, ואת המשמעויות כל אחד מבין", אומר שני. "הקיום של המקהלה כמעט בסכנה".
שני מתפרנס כיום בעיקר מהעברת הרצאות בזום במרכז הבינתחומי בהרצליה. מלבד הפסקת פעולת המקהלה, גם פרויקט גדול בעיר שדרות שהוא ניהל הופסק, וכך גם מקהלת נשים בעמק חפר שמושבתת כרגע.
גיוס הכספים על ידי המקהלה נעשה כרגע על מנת לאפשר את המשך פעילותה בעתיד – תשלום למקבלי השכר, שכירת חללי חזרות ועוד. מי שנרתמים כעת לעזרה הם 35 זמרי המקהלה, שמגיעים מכל גוני הקשת הישראלית ותורמים ככל הניתן מכספם למען המשך הפעילות. "ניטשה אמר שבלי מוזיקה, החיים הם טעות", אומר אורן הרמן, זמר בס ופרופסור לאבולוציה בחיי היומיום.
"אנחנו מופיעים בכנסיות ובמושבים, ובכל מקום הקהל הוא קצת שונה והסגנון קצת אחר, לכן הרפרטואר של המקהלה הוא מאוד רחב. אנחנו שרים שירי מורשת ישראליים, שירי מורשת יהודיים יותר, וגם שירה קלאסית. יש אצלנו במקהלה מורים למוזיקה, שחקן צעיר, כלכלן ומומחה לתורת המשחקים, סופרת, חקלאי ואפילו רב קונסרבטיבי. החברים באים מעולמות שונים לגמרי. זה מקסים מכיוון שבטבע לרוב לא נפגשים תנין, ארנב, אריה וקיפוד כדי לעשות מוזיקה ביחד.
"אני נמצא כבר שבע שנים במקהלה, יחסית מהצעירים מבחינת ותק, והיא הפכה לחלק אינטגרלי מחיי. אני חושב שאני אדם שמח יותר כי אני שר. אף אחד מאיתנו לא עושה את זה בשביל הכסף. בכל פעם כשאני יוצא מסשן שירה, אני חש שירדו ממני כל הצרות ואני מרחף באוויר. פעם הייתי הולך ברגל ולא הייתי מרגיש את הדרך חזרה הביתה. זו התחושה שאני מקבל מהקהלים שאנחנו פוגשים בהופעות. אז אנחנו לא מקבלים כסף, אבל יש מחויבות של אנשים למקהלה, ולא היינו מוותרים על זה בשביל כל ההון שבעולם. כרגע אנחנו תורמים מהכסף שלנו רק כדי להמשיך להחיות את הדבר הזה, אבל זה עדיין לא מספיק".
אביטל אלבוים, מורה למתמטיקה וד"ר לחינוך מתמטי ממכון ויצמן, הצטרפה למקהלה לפני 12 שנה. "בגיל 40 למדתי בבית הספר לשירת המקהלה שגם אותו הקים מיכאל שני, ואחרי שנתיים של לימודים הוא הציע לי להצטרף למקהלה. שם בעצם ראיתי את האור", היא מספרת.
לדבריה, כדי לשמור על קשר עם חברי המקהלה הם מקיימים מדי פעם מפגשי זום והרצאות, "אבל לשיר בזום ולשמוע מוזיקה דרך מסך המחשב זה לא אותו הדבר. שירה על הבמה היא חוויה גופנית אחרת, ואין מה להשוות. אנחנו מנסים להתגייס כדי להחזיר לנו את הדבר שגורם לנו אושר. נכון, אני לא מתפרנסת מזה, אבל יש אנשים שכן".
בין זמרי המקהלה נמצא גם הפרשן הכלכלי של "מעריב", יהודה שרוני, בעל השכלה מוזיקלית קלאסית, שר במקהלה כבר 20 שנה. "אני מקבל מהמקהלה הרבה מאוד אנרגיות", מספר שרוני. "אנחנו מופיעים בכל קצוות הארץ, והרבה פעמים אנשים מופתעים לראות אותי עומד על הבמה ושר. כרגע יש הרבה מאוד עצב. זה לא רק הפן הכלכלי, אלא גם העובדה שאנחנו לא יכולים לקיים חזרות מסודרות שחשובות כדי לשמר איכויות מוזיקליות. זמר חייב להתאמן כדי לשמור על היכולות הביצועיות שלו".
שני מתעקש להיות אופטימי ולהאמין שהמצב ישתפר בקרוב. “אני מאמין שביום שיפתחו את האולמות, נוכל לחזור לעבוד בצורה מזורזת וזהירה", הוא אומר. "אף אחד לא יחזיר לנו את הזמן האבוד והקונצרטים שבוטלו, אבל כרגע הדבר החשוב ביותר עבורנו הוא לשמר את קיומה של המקהלה”.
התרעות פיקוד העורף