לאחרונה, כחלק מהביצועים הפופולריים שחבורת “זהו זה”, גרסת 2020, מכניסה לפנתיאון, ביצעו חמשת המופלאים גרסת כיסוי לשירה הידוע של אתי אנקרי, “מיליונים”. אומנם השיר יצא כבר בשנת 2004, אך כיום, 16 שנה אחרי כן, הפך רלוונטי מתמיד בעקבות משבר הקורונה והפגיעה האנושה בכלכלה, לא מעט בזכות הפזמון: “ויש כמוני מיליונים מתגלגלים ברחובות, יש כמוני מיליונים בכל מיני צורות, יש כמוני מיליונים אנשים בני תמותה, בלי כסף – לא שווים פרוטה”. 

“התרגשתי לראות את הביצוע כי הייתי צופה ב’זהו זה’ כשהייתי ילדה, ופעם גם התארחתי אצלם, וכשהם ביצעו את השיר הזה, זה נגע בי”, מספרת אנקרי כעת. “זה שיר עם אמירה חברתית, וכשהם שרו אותו בצורה שהם שרו, זה גרם לי להסתכל על זה מבחוץ ולהבין שהשיר מקבל רלוונטיות גם לתקופה הזו”.

איך התמודדת באופן אישי עם תקופת הקורונה?
“חוץ מהעניין שיש שאלה כזאת על פרנסה שמתגלגלת קצת בצורה שונה עכשיו, העברתי את הימים האלו בעניין רב. גם עצירת ההופעות הורידה ממני קצת מתח”.

למה?
“כי הייתי אמורה להעלות מופע חגיגי לציון 30 שנה לאלבום הבכורה שלי, ויש תמיד מתח בהופעות כאלה. יש יותר יחצנות, ויותר מאמץ סביב הדבר הזה, ופתאום אין את זה, אז באה הקלה. זה כמו שאתה אמור ללכת לאיזו מסיבה, ואתה לחוץ לגבי מה יהיה ומה תלבש, ופתאום אין מסיבה, אז אתה נרגע. במהלך התקופה הזו עסקתי הרבה ביצירה. אני מאוד אוהבת ליצור, לנגן, מאוד אוהבת מוזיקה. עולם הניגונים הוא עולם שאני מאוד אוהבת, וזה לא קשור לאם אני מופיעה או לא”.

מתי הופעת לאחרונה?
“האמת שבדיוק עכשיו, לפני שדיברנו, סיימתי הופעה בפני עשר נשים, ולפני שבוע הופעתי בפני 20 נשים. יש משהו פשוט באינטימיות הזו, קסם שהוא נעים”.

את חוששת שלמרות החזרה המתונה לשגרת הופעות, אנשים לא יבואו בגלל הקורונה?
“תמיד יש חשש בהופעות שלא יבוא קהל, וזה לא קשור לתקופת הקורונה. זה תמיד סימן שאלה. אף פעם לא יודעים כמה אנשים יבואו, ותמיד יש עניין עם זה”.

אתי אנקרי (צילום: תומר יעקובסון)אתי אנקרי (צילום: תומר יעקובסון)

מה הפתרון לדעתך שיכול להציל את עולם התרבות מהמשבר?
“אני לא יודעת. בגדול אני מאחלת לכולם שתהיה להם פרנסה ושלא נגיע למצב שנזדקק לעזרה. ההתבוננות שלי היא התבוננות רוחנית, וזו הדרך שאני מסתכלת על המצב. אני יודעת שפרנסה היא מהשמיים. אנחנו צריכים לעשות כלי לפרנסה, אבל הפרנסה היא מהשמיים, ואם הקדוש ברוך הוא צמצם עכשיו את הפרנסה, אז הוא גם יפתח אותה”.

לנקות את הוויטרינה
אנקרי, 57, נולדה וגדלה בלוד להורים ממוצא תוניסאי. היא נשואה לשחקן התיאטרון דורון ליניק ולהם ארבעה ילדים. בשנת 1995 החלה בתהליך של חזרה בתשובה, וכיום היא נמנית עם חסידות ברסלב.

בימים אלה היא מציינת כאמור 30 שנה לצאת אלבומה הראשון, “רואה לך בעיניים”, שפרץ לה את הדרך והפך אותה לאחת ההבטחות הגדולות של הפופ והרוק הישראלי. האלבום הופק מוזיקלית על ידי אלון אולארצ’יק וכלל, מלבד שיר הנושא המצליח, את הלהיטים “לך תתרגל איתה”, “לוליטה”, “עד מתי” ו”געגוע”, שנכתב לזכר אביה, אנדריי. בתוך זמן קצר הגיע למעמד של “אלבום זהב”, ובהמשך גם קיבל “פלטינה כפולה” וזיכה את אנקרי בתואר “זמרת השנה” של רשת ג’. סיבוב ההופעות לאלבום, שנדחה בעקבות משבר הקורונה, יצא לדרך ב־10 בספטמבר, זמן קצר אחרי פתיחת אולמות התרבות. המופע, שייערך בהיכל התרבות בתל אביב, יהיה פתוח בפני נשים בלבד.

את מאזינה לפעמים לאלבום הבכורה שלך?
“לא האזנתי לו בזמן האחרון, אבל פעם בהרבה זמן אני יכולה להקשיב לו ולזכור רגש שהיה שם כשעשיתי את האלבום, להסתכל בו”.

ממרחק של זמן, את שלמה איתו?
“שלמות? אין שלמות בעשייה. גם אז, כשגמרתי את האלבום, יצאתי בהרגשה שעשיתי הרבה ויתורים בו מבחינתי, אבל יש שם חתיכת חיים ששמתי שם. האלבום הראשון הוא תמיד הראשון, ויש בו את הכי הרבה רגש שרצה לבוא לידי ביטוי והרבה כוונה ורצון שנאגרו הרבה שנים. היה שם גם צוות מעולה, היה עניין סביב הדבר הזה. בגלל שהאלבום מאוד מצליח, אז מסתכלים אחורה ורואים שהיה משהו מיוחד בכל העשייה של האלבום. אם הוא לא היה כל כך מצליח, אולי הייתי מסתכלת על זה אחרת”.

אתי אנקרי ב-1993 (צילום: קוקו)אתי אנקרי ב-1993 (צילום: קוקו)

איזו חוויה זכורה לך מהעבודה עליו?
“האלבום הוקלט באולפני ‘סינטרון’, ואני זוכרת שנהגתי לנקות את הוויטרינה של האולפן (צוחקת). זה אולפן שליווה אותי שנים רבות, וגם את האלבום התוניסאי שלי, ‘יא־אמנא’ (2017), הקלטתי בו”.

הכנסת לתוכו ממש את הבית שלך.
“כן, הוא אלבום שאני אוהבת, אבל הוא עדיין קצת גנוז בעיניי, הוא לא קיבל מספיק חשיפה לצערי”.

נחזור רגע לאלבום הראשון: עיכלת את ההצלחה המטאורית בזמן אמת?
“לא, לא עיכלתי”.

בדיעבד, היית מתנהלת אחרת?
“לא, אי אפשר להתנהל אחרת כי זה מה שיכולתי לעשות. מצב שבו אתה עובר מלהיות בן אדם פרטי שלא מכיר הרבה אנשים והרבה אנשים לא מכירים אותך למצב שפתאום אתה בתודעה של הרבה מאוד אנשים, זה לא היה נורמלי”.

זה משהו שמלווה אותך גם היום?
“עברתי תהליך של התבגרות והתפתחות כמובן, אבל זה נשאר לי רשום בתודעה, ודווקא בתהליך הזה של ההתפתחות אני מנסה לשחרר את המקום הזה של ההצלחה”.

מה צפוי במופע חגיגות ה־30 לאלבום? תבצעי את כל השירים?
“לא, אבצע שירים שאני כן יכולה לבצע וחשבתי אפילו לשנות את המילים של ‘לוליטה’ ולבצע גם כן. במופע גם אבצע כמובן שירים משאר אלבומיי”.

אתי אנקרי בשנת 2000 (צילום: נאוה רהב)אתי אנקרי בשנת 2000 (צילום: נאוה רהב)

אותה הדרך
בדצמבר 1991, כשהיא עוד נישאת על הצלחת אלבום הבכורה, השתתפה אנקרי בפסטיגל וביצעה את הלהיט “מיכאל”, שהיווה את אחת ההתנסויות הראשונות שלה עם עולם הילדים, התנסות שהתבשלה בעשור האחרון והגיעה לשיאה בחודשים האחרונים עם צאת אלבומה החדש, “שולם לעולם”, אלבום שירי ילדים פרי עטה. “כשכתבתי את השירים, הבת הקטנה שלי הייתה בערך בת ארבע, וכשעסקתי בזה, זה היה מאוד מיוחד לי, מאוד אהבתי את העשייה הזו. ראיתי את השירים כשירי תנועה וריקוד לילדים בגן. האלבום היה מוכן כבר לפני למעלה מעשור, אבל רק לאחרונה יצא לאור”.

מדוע חיכית כל כך הרבה זמן?
“בהתחלה זה התעכב מבחינה טכנית כי רצינו לצלם קליפים של וידיאו לשירים. אישי ביים אותם בקונספט מאוד מיוחד של לצלם רק לאור שמש, ובהמשך רצינו לצלם בשדות חיטה, אז היינו צריכים לחכות לעונה, ואז נכנסו עוד דברים ויצירות וזה התעכב, אבל עכשיו היה הזמן”.

באפריל האחרון יצא האלבום בפורמט דיגיטלי, ובשבוע שעבר יצא גם בפורמט של דיסק פיזי, שנדמה כי הולך ודועך מן העולם. “אנשים ביקשו ממני להוציא את זה גם בדיסק כי הם רוצים להשמיע את זה בבית ולהעניק את האלבום כמתנות”, מסבירה אנקרי. “בשבילי הפורמט הדיגיטלי הוא פורמט חדש שאני צריכה להתרגל אליו כי שאר האלבומים שלי יצאו על גבי דיסקים”.

את חושבת ששירי ילדים שנוצרו לילדים לפני עשור רלוונטיים גם לילדים של ימינו?
“חשבתי על זה. אומנם כל העניין הטכנולוגי השתנה, וזה גרם לכל העולם להשתנות, הכל מהר והכל נגיש, אבל הלב לא השתנה וגם המוח לא כל כך השתנה. נניח שאתה ואני הולכים ללמוד יחד מקצוע, אז זה ייקח לנו כמה זמן שייקח גם אם נלמד את זה על מחשב ולא מתוך ספר. הדרך שלנו ללמוד ותהליך הקליטה וההבנה יהיו דומים, וגם איך שהרגש שלנו מתנהג”.

תמשיכי ליצור שירי ילדים?
“אני לא יודעת מה ילד יום, אבל אולי פתאום יהיה לי נכד, בעזרת השם, ויתחשק לי לכתוב לו שירים?”.

משהו בדרך היצירה שלך השתנה לאורך השנים? המקום שממנו את ניגשת לכתוב שיר?
“המקום הוא אותו מקום. גם דרך הכתיבה שלי מאוד דומה. אבל יש משהו שהשתנה כי התודעה שלי השתנתה קצת. כיום האלבום החדש, שיושב לי על המחשב ועדיין לא התחלתי להפיק אותו, כולל תכנים שאני עוסקת בהם של דמויות מהתורה והקדוש ברוך הוא. זה שונה קצת, אבל דרך היצירה היא אותה הדרך”.

אתי אנקרי (צילום: אסנת רום)אתי אנקרי (צילום: אסנת רום)

יש הרפתקה מוזיקלית חדשה שסוחפת אותך לאחרונה?
“הרבה זמן אני מתבוננת במה שקורה בעולם המוזיקה, ומאז האלבום התוניסאי שלי הצטברו אצלי חומרים חדשים, אבל אני מסתכלת על הדרך שאני רוצה להפיק את האלבום, ורק עכשיו זה מתחיל להתנוצץ לי. עדיין לא מצאתי לגמרי את הכיוון, אבל מעניין אותי מאוד השילוב בין מוזיקה אלקטרונית למוזיקה אותנטית”.

את עוקבת אחרי מה שקורה היום במוזיקה הפופולרית?
“כן, אני שומעת קצת, לא באופן יזום, אלא רק מה שהחבר’ה שלי בבית שומעים”.

איך את עם פייסבוק?
“כמובן שיש לי פייסבוק, אבל אני לא כל כך פעילה שם. אני כל פעם אומרת לעצמי שיום אחד אני אהיה פעילה יותר. פשוט אין הרבה זמן ביום בסופו של דבר. יש את הזמן שאני משקיעה בבית, הזמן שאני משקיעה בעבודת השם והזמן שאני משקיעה במוזיקה, אז לא נשאר לי הרבה זמן להתעסק בכל העניין של הפייסבוק”.

מלבד העיסוק במוזיקה, אנקרי גם עוסקת בלימוד רוחני. “אני מאוד אוהבת ללמד את הנושא הזה, אבל אני גם מעבירה סדנאות מוזיקה. התחום הלימודי מאוד מעניין אותי, לא פחות מהתחום הביצועי”.

איזה טיפ היית נותנת לאמנים מתחילים?
“על קצה המזלג, להגן על הרצון ולהתמיד בעשייה”.

לסיום, כשאני מודה לאנקרי על הראיון, היא מוסיפה ביוזמתה שאלה ואומרת: “אם תשאל אותי מה החלום שלי, אז יש לי חלום מתוק שמתחשק לי להגשים עכשיו, וזה ללמד ילדים בכיתה ב’ ו־ג’ לשיר. זה משהו שהתנסיתי בו מעט, וקוסם לי מאוד. זה הכי מרגש אותי".