המדינה בוערת. הקורונה משתוללת. הכלכלה קורסת. הממשלה מתמוטטת. ואילו אתה, זאב טנא, משתעשע בקידום אלבומך ה-11. "מה זה, התברגנת?!" - אני יורד לפתע על מי שתואר לא אחת כנביא הזעם של הרוק הישראלי. טנא איננו נבהל מ"ירידת" הפתע, כאילו שחשבנו שאפשר אחרת. "קודם כל אין ברירה, מה שנקרא", הוא משיב בנינוחות. "זה חלק מהתפקיד שלי בעולם - לקדם את האלבומים שלי. קורונה או לא קורונה, ממשיכים. האלבום החדש יצא על הסף. התחלנו בטור דה ארץ הקודש ואז בא הנגיף וסגר לנו את הברז. נשארנו בסירה, כשהמשוטים באוויר".
אם על-פי שיר הפתיחה, "פעם בשנה", ניתן לחשוד בזאב הבועט של הרוק הישראלי, שהוא התמתן, כבר בשיר הבא, "זורקת", הוא מבהיר שהתמתנויות אינן ברפרטואר שלו. "הייתי ונשארתי אותו זאב טנא עם אותה זעקה שאני משמיע מתחילת הדרך והתרגלו לשמוע ממני", הוא מבהיר. "כשרציתי קצת להרגיע, לא נתנו לי ודרשו את האטרף שלי. אבל אחרי כל השנים רציתי שיהיו קשובים גם לרגשות היותר מופנמים שלי. כאן נכנס לתמונה ימי ויסלר, המפיק המוזיקלי של האלבום".
ל-ויסלר, איש להקת "הבילויים", הצעיר מטנא ביותר משנות דור, מניות נכבדות ביותר באלבום ה-וירטואוזי החדש, התיאטרלי עד כדי להדהים של טנא. "בחור חכם", הוא מחמיא ל-ויסלר. 'אחרי שצעקת בראש חוצות מה שיש לך להגיד, בוא נעשה ניסיון ללחוש את זה ואז הם יתקרבו ויקשיבו', הוא הציע, אם כי הלחישה שלי נשמעת לא פעם כמו צעקה של מישהו. זרמתי עם ימי, כי הרגשתי שיש לי מה להציע במקומות היותר עמוקים שלי שלא חשפתי, בעיקר מפאת חוסר ביטחון ביכולות שלי להגיע למקומות כאלה".
"בכלל לא חלמתי להיות זמר", טוען טנא, בן להורים ניצולי שואה, שנולד בפולין עם השם זיגמונד טננבאןם, פרץ לשדה הזמר בעקבות מלחמת יום כיפור עם שחר המחאה המריר "איפה טעינו", שהלחין חברו מנוער, נפתלי אלטר ושר אושיק לוי.
"מתישהו, בראשית שנות ה-80, הלחנתי את 'לא לגעת', השיר המולחן שלי", הוא משחזר. "חייבים להקליט את זה', אמר יהודה עדר, חבר שלי. אז נכנסנו לאולפן. הוא הביא נגנים, גם את מיקי (קם), אשתו, שעשתה קולות ואני הבאתי את עפרה, אשתי, שגם היא עשתה קולות. השיר יצא לרדיו ואז חטפתי את הג'וק".
זה עדיין לא הניע את מהנדס המזון, בוגר הטכניון, לצאת להופעות. ב-87', עם הופעת אלבום הבכורה שלו, 'טנא והזאב', ארגנה לו בהפתעה זוגתו מסיבת יום הולדת 40 בבריכת גורדון. "במקום לקפוץ למים, נאלצתי לקפוץ לבמה', הוא נזכר. "זה היה פחד-אלוהים, אבל כנראה השתכרתי שם מספיק כדי לעשות את זה. ומאז? - נו, כשאני קופץ כבר למים, אי אפשר להוציא אותי משם..."
את "אוד מוצל", השיר החותם את האלבום, הוא כתב עם איתמר, בנו בן ה-32, העוסק בשיווק אינטרנטי והוא גם מוזיקאי. "זה 'התקווה' שלי", מצהיר טנא שמצליח להטמיע בשיר את השקפת עולמו.
מיכאל, בכורו, עוסק בעיצוב תעשייתי וחוטא בכתיבה. הוא נשוי ולבנו, אסא, יש סב שמשתולל על הבמות. לו ולאביו הבלתי שגרתי יש תחביב משותף - גלישת גלים. אכן, שום דבר לא יעצור את טנא והוא עודנו על הגל. "אתמול גלשתי בים מול הרצליה", טנא מדווח. "עם זאת, כעת אני מתבייש ביכולות הגלישה שלי. זה לא מה שהיה פעם".
התרעות פיקוד העורף