זו הייתה שנה קשה לתעשיית המוזיקה הישראלית: עם פרוץ משבר הקורונה, התעשייה הושבתה כמעט כליל, ההופעות הופסקו, או ליתר דיוק עברו לזום ולמופעים אינטימיים (כשלא היה סגר), ואומנים וצוותיהם נקלעו לקשיים כלכליים משמעותיים.

בעוד שבשנה שעברה היו לא מעט שירים ותופעות ששטפו את תעשיית המוזיקה וסחפו עמם את המדינה, השנה קשה היה לראות אמנים שהצליחו לבלוט בצורה מובהקת על אחרים ולהביא משהו חדש.

השנה הסתמנה בעיניי במעין עייפות החומר: הפופ עדיין שולט במפה המקומית ולא שינה יותר מדי את פניו, הרוק עדיין בשוליים וההיפ הופ והמזרחית התאימו עצמם למצב והוסיפו להתערבב בתוך הפופ. 

עם זאת, מה שפרח באופן בולט ומעורר השראה היה ההספק: בתקופת הקורונה יצאו לאוויר העולם יותר שירים מתמיד, כשההסבר לטעמי הוא הזמן הפנוי שהיה ליוצרים ליצור וההשראה שהתקופה הטרופה הביאה עמה. 

נועה קירל, שחתמה על חוזה בינלאומי, שמרה על מעמדה כאייקון פופ מקורי, סטטיק ובן אל עדיין מנסים להצליח בחו"ל, וגם אייל גולן, עומר אדם, איתי לוי, נסרין, עדן בן זקן ועדן חסון, שבשנים האחרונות שלטו במפת הפופ הים תיכוני, שמרו על מעמד זהה ולא סיפקו להיטים שישרדו לשנה הבאה. 

מי שהמזל כן שיחק לטובתם היו הצעירים: דקל וקנין הפך לכוכב בימי הקורונה עם "יום גשום", אלה לי להב מ"הכוכב הבא לאירוויזיון" קנתה את עולמה עם "זוט עני", ועדן אלנה, שפספסה את האירוויזיון השנה, כבשה את הלב עם "פקר ליבי".

מה שכן בלט השנה היה ריבוי של שילובים, בהם: סטטיק ובן אל עם נסרין, פליפ דינרו, אנה זק ופיטבול (בנפרד), עילי בוטנר עם מגי אזרזר, עומר אדם עם עדן בן זקן ונטע ברזילי (בנפרד), שלומי שבת עם אליעד נחום, סטפן עם מרגי, אייל גולן עם נסרין, עידן חביב עם דיקלה ודודו אהרון עם שירי מימון, שילובים מעניינים שהוסיפו סקרנות טובה.

עכשיו הגיע רגע האמת שלכם, קוראינו הנאמנים, לבחור את אנשי השנה שלכם במוזיקה ולהצביע בקטגוריות שיר השנה, זמר השנה, זמרת השנה, הרכב השנה, פריצת השנה ושילוב השנה.

התוצאות יפורסמו בערב ראש השנה בפודקאסט "מילים ולחן" ברדיו 103FM (בדיגיטל) וב"מעריב־אונליין".

נועה קירל (צילום: אלון שפרנסקי)נועה קירל (צילום: אלון שפרנסקי)

השנה עדיין נועה קירל הובילה (לפי נתוני ספוטיפיי גם) את מצעדי הפזמונים עם "מיליון דולר" (כשמי שביצע אותו לצידה הוא שחר סאול, חשוב לציין) בעוד שבשנה שעברה היה זה הפאוץ' שהפך את המדינה.

סטטיק ובן אל עדיין ניסו להמציא עצמם מחדש בחו"ל אך לא הצליחו, לדעתי, להתעלות על מבול הלהיטים שאפיין אותם בתחילת הקריירה בארץ.

מי שכן המזל שיחק לטובתם היו דווקא הצעירים: דקל וקנין הפך לכוכב בימי הקורונה עם "יום גשום", אלה לי להב מ"הכוכב הבא לאירוויזיון" קנתה את עולמה עם "זוט עני" ועדן אלנה שפספסה את האירוויזיון השנה בשל המצב – כבשה את הלב עם "פקר ליבי".

אמנם יש לא מעט להיטים מוצדקים ששטפו את אוזנינו השנה כמו "לא יוצא למסיבות" של מרגי, "אם תרצי" של חנן בן ארי, "מאושרים" של לירן דנינו ונועה קירל (עם דולי ופן), "רסיסים" של רביב כנר, "תל אביב זה אני ואת" של אמיר ובן עם ג'יין בורדו, "שלמים" של עידן חביב, "למה ככה עצובה" של עידן רייכל וסתיו בגר, "יום הולדת" של אליעד ו"אגרוף" של עדן בן זקן, אך בגדול אלו לא להיטים עם חיי מדף ארוכים שישרדו לשנה הבאה.

בקטגוריית הגימיק המוצלח יש את הראפר תמיר בר שדמותו "שם טוב האבי" שברה את הרשת (ודחקה הצידה את אורי קומאי, ממציא הדמות של "דודו פארוק" שניסה השנה להוליד דמות חדשה – בובי רז'ולו).