כולם בבגד ים וגופיות (וואי וואי), יש אווירה מהחמוציות (וואי וואי), הבנים מראים ת’קוביות והבנות חמות כמו עוגיות”, שרים סטטיק ובן אל תבורי יחד עם אנה זק בשירם החדש “קוביות”, שמרגע צאתו הפך ללהיט מצד אחד, ומנגד עורר סערה, כשבין היתר, כמה אושיות ברדיו ובטלוויזיה החליטו, בפוסטים פומביים, לצאת נגד המסר המועבר בשיר, ואף להכריז שלא ישמיעו שירים עם תכנים לא הולמים או לא ראויים לדעתם. ביניהם היה למשל איש הרדיו והטלוויזיה ירון אילן, שבשישי האחרון אמר בתוכניתו “שישי שמח” בערוץ 24 כי החליט, יחד עם שדרנים נוספים, כי הם "משדרים מהיום רק שירים ראויים ברדיו”.

“בתקופה האחרונה חלק מהטקסטים נהיו הרבה יותר זולים ונחותים, ואני חושב שאנחנו, כעורכי ומגישי מוזיקה, צריכים להיות מוליכים ולא מולכים, כי זה התפקיד שלנו”, אומר אילן כעת.

דבריו של אילן הצטרפו לפוסטים שהעלו אסי הג'וקר (לביא) מרדיו צפון ומוטי פרנסיס מרדיו ירושלים, בהם ביקרו בין השאר את הטקסט של השיר “קוביות”, כמו גם את השיר “רק בנות” של סטפן לגר ואיתי לוי, שבו נאמר, בין היתר: “הזמנתי שף ואנטרקוט/ בקבוקים בכמויות/ לא יהיו פה חברים/ אחי הזמנתי רק בנות”. אל אלו הצטרף פוסט של היוצרת והזמרת נרקיס, שכתבה בעמוד הפייסבוק שלה: “תפסיקו להחפיץ אותנו! ‘בנות חמות כמו עוגיות'? אתם רציניים? זה המסר הלוהט שלכם?... אפשר לכתוב על אהבה ותשוקה מבלי להוזיל אותנו. תפסיקו להעלות תכנים על גבול הפורנו שמעבירים מסר דפוק לנערות, שהן לא מספיקות איך שהן כדי להיות חלק מפנטזיה לא אמיתית, שבסופה 30 גברים אונסים נערה אחת”.

ירון אילן (צילום: אלוני מור)ירון אילן (צילום: אלוני מור)

ללכת עם האמת

"אני מתריע כבר הרבה מאוד שנים על ירידה ברמה הטקסטואלית, וידוע שבקיץ יש יותר שירי ‘וודקה רדבול’ ומסיבות, אבל השיר ‘קוביות’ היה הקש ששבר את גב הגמל", אומר לביא, עורך ומגיש התוכנית “בריזה” ברדיו 104.5 צפון וברדיו 101.5 “התחנה”. "לאחרונה כל המדינה הזדעזעה ממקרה האונס באילת, ובלי קשר, באותו הזמן יוצא השיר שאומר שכל הבנות ‘חמות כמו עוגיות’. כשאני שומע שיר כזה שצועד במקום הראשון ומקבל במה בחלק מתוכניות הרדיו ומכל מיני עורכים ושדרנים שלא שומעים את השיר, אלא קודם כל לוחצים על פליי כי זה סטטיק ובן אל, אז נדלקת נורה אדומה. זה מקומם אותי.

"חשוב לבדוק את הטקסטים, ואם שיר הוא לא ראוי לשידור, אז לא לשדר אותו. יש לנו כשדרנים ועורכים אחריות גדולה כלפי המאזינים, והגיע הזמן לצנזר ולפקח על מה משדרים. צריך לבחור בקפידה אילו תכנים אנחנו מעבירים לילדים שלנו ולדורות הבאים. ברגע ששיר כזה כובש את מצעד ההשמעות, בני הנוער חושבים שזה בסדר לשמוע ולהשמיע את השיר הזה. שירים עלולים להשפיע על התנהגות של נערים במובן מסוים. הגיע הזמן שתהיה פה רגולציה".

“מבחינתי זה משהו שהמון זמן היה לי בקנה ורציתי לדבר על זה, אבל האונס באילת לצערנו עורר הזדמנות להציף את הנושא בצורה יותר עדכנית”, מסביר מוטי פרנסיס, עורך ומגיש התוכנית “בא בטוב” ברדיו ירושלים. “כבר הרבה זמן שיש ירידה באיכות הטקסטים. אין סיכוי שמישהו ישמע אצלי שירים עם מילים שמרמזות בצורה בולטת לאלכוהול או רמיזות מיניות. זו אחריות בסיסית שכל אמן צריך לקחת על עצמו. כשאתה אמן מוכר, והמוזיקה שאתה יוצר מועברת לאוזניים של אנשים, ילדים או אנשים מבוגרים, אתה צריך לקחת בחשבון שיש לך אחריות. השבוע דיבר איתי יחצן על שיר חדש של אמן שלו, ואמרתי לו בצורה הכי ברורה שהמילים פשוט ברמה נמוכה מדי. די עם החריזה של ילדים בני 12. הגיע הזמן לשנות”.

מה מבחינתכם הוא שיר ראוי או לא ראוי? על סמך מה אתם קובעים?
אילן: “האומדן שלי הוא דברים שלא הייתי רוצה שהילדים שלי ישמעו. לצערי, הם שומעים ונחשפים לזה דרך הרשת, אבל כל אחד יכול לנסות ולהשפיע מהמקום שלו”.

לביא: “שיר שהרמה הטקסטואלית שלו לא מגיעה למצב שאני זז באי־נוחות על הכיסא כשאני שומע אותו. שיר שאין בו מסרים של אלימות, עידוד לאלכוהול או סמים, עידוד להחפצה מינית או פגיעה באנשים אחרים. הלחן והקצב הם כבר עניין של טעם. האישיו מבחינתי הוא הטקסט נטו”.

פרנסיס: “אני לא חושב שזה משהו שאפשר להגדיר. אין סולם של דירוג שמגדיר אם שיר עובר או לא עובר. אני בוחן שיר וקובע אם הוא שיר טוב לטעמי, כי בכל זאת יש לי תוכנית אישית, וזה נופל על הטעם שלי. אני יוצא מנקודת הנחה שזה טעם כללי שנוגע בהמון אנשים”.

מה התגובות שקיבלתם על המהלך הפומבי הזה?
לביא: “נוכחתי לדעת שיש כמה חבר’ה מהתעשייה שמפחדים על הקריירה והפרנסה שלהם, ולכן העדיפו לשתוק, אבל גם יש כאלה שיש להם אומץ לקום ולומר את הדברים. בפועל, למעלה מ־90% מאנשי התעשייה תמכו ביוזמה הזו, וגם קיבלתי המון פניות מזמרים מהמגזר הדתי ששמחו שסוף־סוף תהיה במה ראויה לשירים איכותיים, כי לפעמים להיטים באים על חשבונם. היה אחוז בודד של אנשים שטענו שתמיד הושמעו טקסטים רדודים כאלה. אבל לא הוגן להשוות את השיר ‘המענטזת’ של ג’קי מקייטן משנות ה־80 לשירים של סטפן, איתי לוי וסטטיק ובן אל כי מקייטן מלכתחילה כיוון את זה לקהל הבוגר יותר. השיר שלו הוא יותר הומוריסטי. אבל הקהל של הזמרים העכשוויים הוא צעיר, ואותם אמנים, כמובילי דעת קהל, יכולים לנצל את הכוח למקום יותר חיובי וטוב”.

אתם לא פוחדים מהמהלך?
פרנסיס: “פוחד? אין לי ממה. לא מעניין אותי אם שיר יהיה הלהיט הכי גדול והיסטרי ברשתות ובתחנות אחרות, אבל אם אשים לב שהתוכן שלו חסר אחריות, אני לא אשמיע אותו. יש לי מאזינים דתיים ואולי גם חרדים, מאזינים שהם הורים ולא רוצים שבנסיעה עם הילדים בדרך הביתה הם ישמעו תכנים לא הולמים. זה בא מהמקום הבסיסי של לכבד את המאזין שלך”.

אילן: “מתחילת הקריירה שלי תמיד הלכתי עם האמת שלי ולא עם הזרם, ואני דוגל בזה גם עכשיו”.

לביא: “מלכתחילה התוכנית שלי לא פונה לבני נוער, והמחיר שאולי אני יכול לשלם הוא שאמנים ייפגעו מזה ולא ירצו להתארח אצלי בתוכנית, אבל ההפסד כולו שלהם. אני לא פוחד להפסיד מאזינים ורייטינג. היחידים שמפסידים פה זה האמנים, שבסופו של דבר הקהל שלהם יתבגר ויבין כמה הם פוגעים בו”.

עד כמה לדעתכם, בעידן הרשתות החברתיות, יש השפעה לשיר שמתנגן ברדיו או בטלוויזיה?
אילן: “לטלוויזיה ולרדיו אין את אותה השפעה כמו בעבר, אבל עדיין ההשפעה קיימת, ויש לנו אחריות מסוימת. אני לא יודע עד כמה נשנה את הדברים, אבל מצדנו נעשה את המיטב”.

פרנסיס: “לא באופן ישיר אומנם, אבל בוודאי שיש השפעה. אני לא רוצה שגם החלחול הקטן הזה יגיע מתוך האזנה לתוכניות שלי”.

לביא: “יש השפעה מאוד גדולה בעיניי כי כשאתה לוחץ פליי על שיר ברדיו, אתה מגיע לקהל מאוד גדול. חלק מהשירים מגיעים לקהל מבוגר שהוא הורה לילדים, והילדים נחשפים על הדרך. זו טעות לחשוב שאין קהל צעיר שמאזין לרדיו. המסרים שאנחנו צריכים להעביר בתקשורת וגם בתרבות צריכים להיות חיוביים יותר. נצליח לעשות פה שינוי”.

יש לא מעט שירים מהעבר שהפכו לקלאסיקות, אבל הם עם מילים רדודות. גם אותם צריך לצנזר?
פרנסיס: “כן, זה תקף גם לגבי שירים ותיקים יותר. לא כל מה שהיה מותר להגיד פעם - היום מותר”.
לביא: “פעם לא היו טקסטים ברמה כזו רדודה, ואם באמת יש משהו בוטה מאוד, אז ברור שצריך לצנזר”.

הצד השני

חוקרת התרבות יעל פטקין, מחברת הספר “שירים אסורים” שסוקר צנזורה ושערוריות במוזיקה הישראלית לאורך שנותיה, רואה במהלך של השדרנים אירוע דרמטי. “כבר עשרות שנים שדרן לא קם והצהיר באופן מובהק על צנזור שירים”, היא אומרת. "מקום המדינה, ראש הממשלה דוד בן גוריון ראה ברדיו כלי חינוכי והגדיר שזה הייעוד שלו. בשנות ה־50 הממשל הגדיר לשדרנים לשדר רק שירים שמיטיבים עם המדינה ומה שלא – לצנזר. גם בשנות ה־60 וה־70 היו קריטריונים ברורים מה להשמיע או לא: השיר ‘המגפיים של ברוך’ של כוורת כמעט וצונזר בגלל שהוזכרה בו המילה ‘תחת’, וכן ‘שיר הפריחה’ של עפרה חזה. עם השנים הצנזורה נעשתה מילה גסה, ועורכים כבר הפנימו מה מותר להשמיע ומה אסור. אולי המהלך הנוכחי ישנה את התפיסה לכך שצנזורה היא גם חיובית והכרחית במקרים מסוימים”.

עפרה חזה (צילום: יהונתן שאול)עפרה חזה (צילום: יהונתן שאול)

יש שיטענו ששירים רדודים מז’אנר הרוק או ההיפ הופ יזכו לתגובות אחרות לעומת שירים ים־תיכוניים. אך שלושת השדרנים לא מסכימים עד הסוף עם האמירה הזו. “מה שחורה לי כאן זה דווקא ההכלאה שיש בין מוזיקה ים־תיכונית למוזיקת פופ”, אומר לביא. “האנשים שבאים לעשות טוב למוזיקה ולהעשיר אותה, עושים נזק למוזיקה הים־תיכונית”.

“ברגע שהאחריות היא בידיים שלנו אנחנו צריכים לא לשדר דברים שהם מתחת לכל ביקורת, ולא משנה אם זה מזרחי או לא”, אומר אילן. “אני מגיש ברדיו ירושלים גם תוכנית של מוזיקה ‘ישראלית’ ולועזית וגם תוכנית של מוזיקה ים־תיכונית, ואני לא מסכים עם האמירה הזו”, מוסיף פרנסיס. “ברוק הישראלי אפשר למצוא מילים בוטות, וגם את זה צריך לצנזר בעיניי ולא להשמיע דברים חסרי אחריות”.

לצד אילן, לביא ופרנסיס, יש גם את הצד השני של המטבע. “אני לא מסכים עם המהלך הזה כי שדרן או עורך מוזיקלי לא יכול להחרים שיר שהמילים שלו לא יפות או שיש בו מילים בוטות, מכיוון שמוזיקה זו אמנות, ולא משנה איך היא באה, בין אם זה בקללות, צעקות או כל דרך אחרת”, אומר אבי כאכון, מגיש התוכנית “כמעט שבת שלום” בקשת 12.

מטעם איתי לוי וסטפן נמסר בתגובה: "אנחנו דוחים בשאט נפש את ההשוואה המנותקת מהמציאות שבחרה לעשות הזמרת נרקיס ללהיט המצליח של איתי לוי וסטפן, שכל כולו נותן במה אוהדת וחיובית למין הנשי. החברה הישראלית נדהמה כולה אל מול הדיווחים על האונס האכזרי באילת. אנו מצטרפים לשיח החשוב של הימים האחרונים ומוקיעים כל התנהלות פוגענית ומביישת כזו".

מטעמם של סטטיק ובן אל בחרו שלא להגיב.